בחג הסתיימו שידורינו

יש לי חבר, חובב ספורט מושבע, שבכל יוני-יולי-אוגוסט מתנתק מכל ערוצי הספורט. "זה לא הכסף", הוא נוהג לומר, "זה העיקרון: למה שאשלם להם על 3 חודשים של חופש?". אותו חבר הוא כמובן צרכן נבון ממני: ערוצי-הספורט השונים אולי לא יכולים לגרום לחודשי הקיץ להיות עמוסים באירועי ספורט, אבל אני מניח כי חלק מהעובדה שחובבי הספורט נהנים לפתע משפע של שידורים ישירים ממשחקי-ראווה של קבוצות הכדורגל הגדולות של אירופה במזרח הרחוק, או ממהדורה לילית של "חדשות הספורט" (שנהגה ליטול לעצמה פגרה ארוכה מדי בעבר) - הוא ודאי בגלל צרכנים נבונים כמותו, שהלחץ הצרכני שלהם גרם לערוצי הספורט השונים להתעשת.

השאלה היא מה אפשר לעשות במחאה נגד יתר ערוצי הטלוויזיה שאינם תלויי-תשלום. אני לא יודע מי החליט שבחג סוכות לא מגיע לעם היושב בציון ליהנות מטלוויזיה, ואולי אלה בכלל הנסיבות: ערוץ 10, שאני תקווה כי מה שרואים ממנו כרגע הוא התארגנות-מחדש, ולא קריסה אל תוך עצמו, בחר לשדר הערב את המשחק המשמים בין מכבי תל-אביב לאשקלון במסגרת מפעל הגביע בכדורסל.

אני יכול להבין צעד שכזה כחלק מהכנות לעונה אירופית של מכבי תל-אביב שתשודר בערוץ (זה לא המצב השנה). אבל משחק גביע חסר חשיבות? כמה אוהדים סקרנים של מכבי תל-אביב שירצו לראות, לראשונה העונה, את קבוצתם החדשה אולי יצילו את הרייטינג. מעבר לכך - אפילו באשקלון לא יצפו בזה.

הילדים פונים ל-iPod

גם ערוץ 1 הוכיח שוב שאין לו מושג קלוש בספורט: בשנים האחרונות היתה לו את תוכנית סיכום המחזור. התוכנית היתה רעה כמו שרק בוני גינזבורג ודני נוימן, פורסט גאמפ של הכדורגל הישראלי, יכולים לעשות, אבל היא נהנתה מבלעדיות על כל שערי המחזור וזכתה לאחוזי צפייה סבירים.

העונה התרחבה ליגת העל, מה שאומר שיש פחות משחקים מרכזיים בין קבוצות הצמרת, אבל גם יותר אוהדים של יותר קבוצות שמשחקיהן לא משודרים בשידור ישיר - ובכל זאת חשוב להם לצפות ולהתעדכן. מה עשו חכמי רוממה בתגובה? רכשו לשידור את המשחק המרכזי שהעניין בו הולך ודועך, ובמקביל ויתרו על תוכנית סיכום המחזור, שהעניין בה רק גבר.

מבקריו של ערוץ 2 נוהגים לומר שאפילו ל"שלג" בערוץ הזה יהיו 20% רייטינג. אולי, אבל חלק מעוצמתו של הערוץ השני הוא בהיעדר אלטרנטיבה של ממש: מי שלא ירצה לראות את הקבוצה של אלונה ברקת בערב נגד הקבוצה של גומא אגיאר, או לצפות באיזה משחק גביע אזוטרי בכדורסל, לא תהיה לו ברירה אלא לנסוע עם עידו רוזנבלום ב"מונית הכסף", גם אם השעשועון הזה אינו כוס התה שלו. אני דווקא מחבב את המונית, ובכל מקרה קשת היא הכתובת האחרונה לטענות: הם משדרים שם בדיוק את מה ששידרו ביום שני שעבר ואת מה שישדרו ביום שני הבא, זה כל היתר שיצאו לפסק-זמן.

לא כולם בבית משפחת קיפניס חשים ביציאה המאורגנת של הטלוויזיה לחופש (למי שמחפש ישועה בערוצי הסרטים של הכבלים והלוויין, מומלץ להתפכח: אין שם אפילו הופעת אורח של משהו ששווה להקדיש לו שעה וחצי מחיינו). אני לא מדבר על הכלב שממילא נובח רק בפרסומת למרגרינה עם "סופר נני" מיכל דליות, היא מפחידה אותו - והאמת? לא רק אותו. הילדים למשל מבסוטים: מורידים ל-iPod Touch סרטונים מ-YouTube, לפי מה שאני שומע מדובר בשילוב בין פספוסי רשת מצחיקים לבין הרגעים הגדולים של מנצ'סטר יונייטד.

אני מביט בטלוויזיה שלי בשנאה ומסנן: מגיע לך! לא ירחק היום שבו הדור הבא לא יתעניין אפילו במה שיש לך להציע.