ג'ונסון אנד ג'ונסון מחפשת קונה לקולבר ב-20-40 מיליון דולר

האחרונה רכשה בסוף 2006 את חברת Colbar, שפיתחה שיטה ייחודית וייצור וטיפול בחומר קולגן המיועד למילוי קמטים, תמורת 159 מיליון דולר.

ל"גלובס" נודע כי כעת היא מחפשת למכור את החברה ושוקלת הצעות בטווח של כ-40-20 מיליון דולר בלבד. זאת, כאלטרנטיבה אחרונה לפני סגירת החברה.

רבים מעובדי קולבר כבר מודעים למצב והחלו לחפש מקום עבודה חלופי. החברה מעסיקה כיום עשרות עובדים בישראל. זוהי החברה הישראלית השלישית בשנתיים האחרונות שנסגרה לאחר שנרכשה על-ידי גוף גדול במעל 100 מיליון דולר.

מוצר יקר, תחרות שמתגברת

הגורמים שהביאו את החברה למצב הזה, הם כנראה שיווקיים ותפעוליים גם יחד. ברמה השיווקית, מוצר ה-Evolence של החברה רושם מכירות של כ-25 מיליון דולר בשנה בלבד, משמעותית פחות ממה שציפתה ג'ונסון להשיג.

זאת, מכמה סיבות. ראשית, ג'ונסון אינה מתמחה באסתטיקה, ולכן מערך המכירות שלה, שמוכר כעוצמתי ביותר בתחומים אחרים, הוא פחות חזק בתחום זה.

בנוסף, התחרות בתחום הטיפול בקמטים היא קשה מאוד ומתגברת כל הזמן.

לצד טיפולים ביולוגיים אחרים, כמו חומצה היאלורונית ובוטוקס, קיימים גם ניתוחים שהופכים פשוטים יותר, טיפולי פילינג חדשניים וקרמים עם הבטחות מרחיקות לכת.

בשל התחרות העזה, המחירים משחקים תפקיד משמעותי, ואילו המוצר של קולבר יקר יחסית. השוק נוטה כעת דווקא לפתרון של החומצה ההיאלורונית, וסביר שג'ונסון אינה אדישה לכך.

קולבר: לא היחידה של ג'ונסון בתחום הקמטים

המשבר הכלכלי פגע גם הוא בשוק האסתטיקה, שהינו שוק מותרות, בוודאי יחסית לכלל השוק הרפואי. הלקוחות משלמים עבור הטיפולים מכיסם ואינם נהנים משיפוי ביטוחי עבורם. אמנם כעת המשק מתחיל כבר להתאושש, אבל הנזק לקולבר כבר נעשה.

במישור התפעולי, ג'ונסון השקיעה עוד כ-50 מיליון דולר בהרחבת מפעל הייצור בישראל. לאחר ההשקעה, התברר שהוצאות הפעילות בישראל גבוהות ממה שנצפה תחילה, בעיקר לאור המכירות הנמוכות יחסית.

פעילות בהיקף כזה, שהצמיחה שלה אינה ברורה, לא כל-כך מעניינת את ג'ונסון, ולא מן הנמנע כי היא מתמקדת כעת בפעילות אחרת בתחום הקמטים, כך שאין לחברה עניין בהבראת הפעילות, גם אם הדבר אפשרי.

מי יכול לקנות?

חברה כמו קולבר עשויה להתאים לרכישה על-ידי גורם שמכירות של עשרות מיליוני דולרים הן משמעותיות עבורו ושיודע לפעול בצמצום.

הגיוני כי הרוכש יהיה גוף אשר פועל בתחום האסתטיקה ולו יש מערך מכירות מיומן לנושא זה.

ישראל היא אחת המדינות המובילות בתחום חברות האסתטיקה העצמאיות, בהן סינרון, לומניס ואלמה לייזרס. ייתכן כי אחת מאלה תתעניין ברכישת פעילות קולבר. מסינרון נמסר כי "אין תגובה" להערכות אלו ותגובת לומניס לא התקבלה עד מועד סגירת הגיליון.

לקנות ולסגור

מפתיע לגלות כי סגירת חברות לאחר רכישתן היא פרקטיקה די מקובלת אצל החברות הגדולות. שתי חברות ישראליות נוספות זכו לגורל דומה בשנים האחרונות.

האחת היא Sightline, שפיתחה שיטה חדשה לביצוע קולונוסקופיה בסביבה סטרילית יותר ונסגרה לפני כשנה לאחר שנמכרה ב-2006 לחברת Stryker ב-90 מיליון דולר ועוד 150 מיליון באבני דרך.

החברה השנייה היא רימון מדיקל, שפעלה בתחום של ניטור אי-ספיקת לב ונסגרה לאחר שנמכרה לבוסטון סיינטיפיק ב-2007 ב-80 מיליון דולר ועד 300 באבני דרך.

לעתים הפעילות מופסקת משום שלא מושגת ההתקדמות הטכנולוגית הרצויה במוצר.

זה כנראה היה חלק מההסבר למצב של רימון, לצד העובדה כי החברה הרוכשת מלכתחילה חשקה רק בטכנולוגיה של החברה ולא בצוות הפיתוח שלה.

לעתים מדובר בהימור מחושב של החברה הרוכשת. כך למשל, ייתכן שג'ונסון בחרה להמר על מספר תחומים מתוך עולם הטיפול בקמטים, וכשראתה כי אחד מהם מתפתח יותר מהאחרים, היא החליטה למקד בו את פעילותה, על חשבון התחומים האחרים.

לעתים, מדובר בהנהלה חדשה, שיש לה אמונה פחותה לגבי עתיד הפעילות לעומת קודמתה. פעילות ההשקעה של בוסטון סיינטיפיק בישראל קודמה בעיקר על-ידי הסמנכ"ל לארי בסט. כשהוא עזב את החברה, ירדה גם קרנה של ישראל בעיני בוסטון.

מבחינת המשקיעים בחברה, אין משמעות רבה למכירה. מבחינת העובדים וההנהלה מדובר בסיפור עצוב, אבל הייתה להם ההזדמנות לעבוד בתאגיד גדול על מוצר בשלבים מתקדמים.

כך, שלא בטוח שסיכון הסגירה של מרכזי הפיתוח הישראלים הוא סיבה מספקת כדי להתנגד לאקזיטים שיהיו בתנאים דומים בעתיד. ובכל מקרה, לא בטוח שיש לחברות אלו ברירה אחרת.