באך ובארוק באבו גוש

הפרויקט כולל חמישה קונצרטים שייערכו במהלך העונה במספר אתרים בארץ. הייחוד בביצועים הוא שאת תפקיד המקהלה מבצעים ארבעה סולנים בלבד, כפי שהיה מקובל ככל הנראה בתקופת באך.

הקונצרט הראשון בסדרה נערך אתמול, בכנסיית קריית יערים על הגבעה באבו גוש. שורה תחתונה: היה טוב מאד, אבל לא לגמרי מושלם. טוב מאד - כי תענוג לשמוע את ההרכב הזה. שימוש בסולנים במקום במקהלה הוא עניין שנוי במחלוקת בקרב חובבי באך, אבל באבו גוש זה עבד מצוין.

המודל המצומצם הצליח גם הודות לאקוסטיקה המהדהדת, אבל בעיקר בזכות האיכות הקולית של הסולנים. ארבעתם היו מעולים אחד אחד, והציגו קולות יפים והבנה סגנונית אמיתית. גם הליווי הכלי היה מקצועי וזורם. ההתחלה נשמעה דווקא מפורקת למדי, אבל אחרי שההרכב התחמם קצת, הכול נשמע הרבה יותר טוב.

אז למה לא מושלם? שלוש סיבות: ראשונה - הרפרטואר. יש לבאך עשרות קנטטות ויצירות קוליות מהממות, אבל השתיים שנבחרו לכאן - קנטטה מס' 10 והמיסה הלותרנית בסול מז'ור - ממש לא שייכות לשיא יצירתו.

גם בהמשך העונה לא כל הקנטטות שנבחרו הן המושכות ביותר שיש, וחבל. שנית - האקוסטיקה המהדהדת בכנסייה אמנם ניפחה את קולות הזמרים, אבל פגמה בשקיפות הכללית ובאיזון בין הכלים והקולות.

ושלישית - אם כבר הולכים על ביצוע אותנטי, זה נראה מוזר שהמנצח משתמש בשרביט. באך זה לא מהלר.

לסיכום: לא מושלם, אבל עדיין נפלא תודות לזמרים המעולים ולליווי הרגיש והקשוב. כדאי מאד לעקוב אחרי התוכניות העתידיות של ההרכב. *

"סולני באך הישראלים" במסגרת פסטיבל אבו גוש. מנצח: שרון רוזנר. שבת, 10 באוקטובר

מקהלה מפתיעה

פתיחת העונה בתזמורת הפילהרמונית הישראלית. מנצח: זובין מהטה. מוצ"ש 10 באוקטובר * תזמורת על טייס אוטומטי

היכל התרבות המתפורר היה מלא אמש מפה לפה, לרגל קונצרט פתיחת העונה החדשה בפילהרמונית. התזמורת חוגגת העונה 40 שנה לכהונתו של זובין מהטה כמנהלה המוזיקלי, אבל דיון רציני בזה אין. לדוגמה, איך זה, שאחרי 40 שנה של כהונה, לא נראה באופק אף מחליף למהטה שאפילו בא בחשבון? לדעתי זה חבל: התזמורת היא עדיין הטובה מסוגה בארץ, אבל יש תחושה שהיא על טייס אוטומטי כבר הרבה זמן.

הרפרטואר בתוכנית פתיחת העונה מוכר ואהוב - ברהמס (קונצ'רטו לפסנתר מס' 1) ועוד ברהמס (רקוויאם גרמני). את הקונצ'רטו הראשון ניגנה התזמורת מיליון פעמים בערך, אבל הפעם הוא זכה למתיחת פנים בזכות הסולן האוסטרי רודולף בוכבינדר (Buchbinder). זה היה ביצוע יוצא דופן, שקשה להישאר אליו אדיש.

מצד אחד הוא קצת עצבן, בגלל טמפי מהירים מהרגיל ופרשנות קצת מוזרה. מצד שני היו לבוכבינדר רגעי קסם אמיתיים, במיוחד הרגעים השקטים בהם הצליח להשרות על האולם אווירת קודש. בכל מקרה, שום דבר אצלו לא היה סתמי או מובן מאליו. הליווי, כתמיד אצל מהטה, היה ענייני וקצת צעקני.

עיקר העניין בערב הזה היה עם "רקוויאם גרמני" הקולוסאלי, יצירת ענק למקהלה ושני סולנים. זו יצירה רצחנית לביצוע עבור המקהלה, ומוזר שדווקא היא נבחרה כמבחנה הראשון של "המקהלה הישראלית על שם גארי ברתיני". זו מקהלה חדשה לגמרי בנוף המקומי, שמהווה למעשה מעין אסופה של זמרים שזהו הפרויקט הראשון שלהם יחד.

הציפיות מגוף חדש כל-כך היו נמוכות למדי, אבל התוצאה סיפקה הפתעה נעימה. נכון - הדיקציה לא היתה מושלמת, וגם לא הליטוש המקהלתי, או הגיבוש בין החטיבות. אבל יחסית לגוף מקהלתי שאך זה הוקם, הם נשמעו טוב מאד והיו רגעים (בפרק הרביעי לדוגמה) שאפילו הצליחו לרגש. השבחים מגיעים לרונן בורשבסקי, מנצח המקהלה, שהצליח בזמן קצר להפוך את המקהלה לגוף קולי ראוי, ולמהטה עצמו, שבזמן שיא הפיק מהם ביצוע מספק.

כאשר מוסיפים לכך את איכותם הגבוהה של שני הסולנים (הסופרן חן רייס והבריטון הגרמני המצוין ראלף לוקאס), זהו ביצוע שבהחלט אפשר ליהנות ממנו, כל עוד לא מצפים לסטנדרד של מקהלה מובילה מהקלטות. *