בשנים האחרונות לא סירבתי לעבודה

מאז תקופת "ילדים סורגים", "פלטפוס", ו"כוכבי השכונה", אבי גרייניק כמעט שלא נגע בבידור הקומי. במשך 11 שנים היה חלק מהמפעל הרווחי והמשגשג שהקים עם עידן אלתרמן, עד שפנה לעשות דברים אחרים, ועכשיו, אחרי תקופת צינון מספיקה, הוא עובד על הצגת בידור מוזיקלית בהרכב של שישה אמנים, ביניהם שני חברי להקת "הדורבנים" והשחקן אלי דנקר - כולם שותפים בתהליך הכתיבה. במקביל מגבש גרייניק, 38, שחקן תיאטרון ("הכתובה"), קולנוע ("מדורת השבט", "זולגות הדמעות") ומוזיקאי (חבר להקת "לולה", לשעבר מנהל הלהקה בתוכנית הלילה של ליאור שליין), את המופע הבימתי שלו "מחתרת של איש", שיעלה ב-25 באוקטובר ב"אוזן בר" בתל אביב, ויכלול שירים שכתב בשלוש השנים האחרונות ומונולוגים מהנשמה.

גרייניק רוצה להזמין את הקהל לבוא ולהתבונן בו עוד פעם, לנסות ולפרק את תדמית המצחיקן שדבקה בו, המפוספס, המתפזר על הרבה תחומים, "לתת להם מבט פתוח וכן, מי אני, לרדת איתי למחתרת. הם יקבלו ממני שואו על הדברים הכי עדינים".

אתה מדבר על נימים עדינים, ואני חושבת על ההומור של ליאור שליין. סוג של אוקסימורון.

"לא מעניין אוקסימורון?".

בטח מעניין, אבל גם מעורר תהיות.

"העניין הוא שאני הולך כל יום לעבודה כמו כל בן אדם רגיל, אבל כולם רואים אותי ומבקרים אותי. נורא נוח להגיד, למה הוא היה צריך לעשות את זה? זה כסף. אומרים שאני מתפזר על הרבה תחומים, אבל כשאני מביא בוכטה מסננים לעברי, למה היית צריך לעשות את זה".

הסוף שלך בתוכנית לא היה נעים.

"זה חלק מהחיים, לא?".

אתה מצטער על זה?

לא, למדתי המון".

לחוסר ההתמקדות בתחום אחד יש מחיר.

"ברור שאני יכול להיראות לא ממוקד, אבל בזום אין, כל דבר שאני עושה זה עם מרב תשומת הלב".

אבל קריירה אמורה להתפתח בכיוון לינארי.

"אני לא מחפש קשר בין הדברים, כי הוא ישנו. אני עובד עם מה שיש לי, עם המהות שלי. אני לא מפעל שמייצר באופן שוטף את המוצר המצופה ממני, ואני אומר את זה גם לשלילה - הלוואי שיכולתי לייצר אותו. אני לא יכול, בכתבה נקודתית, לספר לעולם ממה אני מורכב. זה מאבק שנדון להפסד".

שיקולים כספיים לא מדריכים אותך בבחירת פרויקטים, כמו להוציא תקליט?

"אני חולמני. באמת חשבתי שאעשה הרבה כסף במוזיקה".

איפה אתה חי?

"אני לא בן אדם מפוכח, אלא מתפכח. התכונה הכי לא מבוססת אצלי היא פרקטיות, וככל שאני מחדד את האבחנה הזאת אני מצמצם אותה. אני מודה שיש לי שם קצת בשר רך. עם השנים מבינים שהעולם הוא לא מקום כיפי. את מסכימה איתי?".

מסכימה לגמרי.

"אתה מתפכח מחלומות ילדות, ולאט-לאט מפסיק להצטער על זה ומבין שכיף זה לא הערך העליון".

מה הערך העליון?

"אני יכול לשער, כי אני עוד לא שם, אבל מקום שיש בו שמחה ועצב ותפקוד תמידי".

איפה אתה לא מתפקד?

"מה נחשב לתפקודי? גם בימים שיש לי פחות כסף אני לא הולך לעבוד במקצוע אחר, אלא מחפש אותו באמנות. אני נחבט המון ומפוכח לגבי זה שאני לא מפוכח".

אתה מספיק מפוכח כדי לבקש עזרה באזורי החולשה? למשל, לפנות לסוכן?

"התחברתי למנהלת אישית צעירה בשם דאלי, שלמדה ניהול הפקות בארצות הברית, ורצתה להיות קרובה ליצירה. חיבור של בחורה צעירה ואמן מבשיל".

אתה אמן מבשיל?

"נורא לא מעניין אותי להיות עשוי".

בשלות היא פונקציה של גיל ושל ניסיון מקצועי.

"גם פול מקרטני עדיין עובר תהליכים".

בהגדרה הזאת אתה מבקש הנחות?

"לא. בן אדם יכול להחליט שהוא אסרטיבי, ומה לעשות שהאסרטיביות שלי נתקלת ברעיונות שיש לי? זה לא קשור בהתמקדות. זה גם בגלל שאני מתחבט תמיד, וגם בגלל שיש לי מגוון גדול של כלים לעבוד איתם. יש אנשים שהכישרון שלהם מכומת ומדויק, אז קל יותר להכניס ולשלוף אותם ממגירות. אני התחלתי במגירה של קומיקאי, וגדעתי את זה".

למה?

"קודם כול אני בן אדם דרמטי, לא במובן של דיווה, אלא בגלל התרחשויות ועבר. אני חי בקונפליקט. מצד אחד ההצלחה שלי נמדדת בכמה סדרות אני משחק בשנה וכמה אני מוכר וכמה פעמים בשנה העלו את שמי לקמפיינים, ומצד שני אני מתעסק בתהליכים פנימיים מורכבים".

וישנו הגורם הכלכלי.

"בשנים האחרונות לא סירבתי לעבודה, כי אני רוצה שהחלום שלי ימשיך להיות רלבנטי. אני באמת חושב שהקריירה שלי מצוינת, גם אם היא נראית לא 'חמה' בשנים האחרונות. אני מבסס מערכת יחסים עמוקה עם הקהל, ואולי מתישהו אוכל להיות איזה יוסי בנאי קטן. זה לא הזמן לשפוט או לשכנע שאני כזה. הזמן יגיד". **