ג'ון לאודון מקאדם

תולדות: נולד בספטמבר 1756 בסקוטלנד, למשפחה בת עשרה ילדים. כבר בתור נער התעניין בכבישים ובסלילתם ובזכות מעמדו של אביו, שהיה עשיר ובעל השפעה באזור, אף פיקח על סלילת כביש בשכונה. לאחר מות אביו ב-1770 נסע לניו יורק, אולם לאחר המהפכה האמריקנית לא חש בנוח וב-1783 חזר לסקוטלנד. אף שרוב רכושו הוחרם על ידי ממשלת ארה"ב, נותר לו מספיק כסף והוא רכש אחוזה באזור איירשייר.

ניסיון: באותה תקופה חזר מקאדם להתעניין בבניית כבישים והחל לבצע ניסויים באבני כביש, לצורך סלילת כביש מהדרך הראשית לאחוזה שלו. הוא חקר דרכים שונות לסלילת כבישים, ובשלב מסוים התמנה לאחראי על הכבישים באזור אייר. כקצין בצבא בתקופת המלחמות הנפוליוניות, מונה לאחראי על האספקה לצי בנמלים המערביים של אנגליה, ובתוקף תפקידו הכיר מקרוב את הדרכים המתפוררות בממלכה.

חידוש: מקאדם טען, שכדי להבטיח איכות כביש צריך לשבור או לכתוש את האבנים והחצץ לגודל אחיד ולהניח אותן בצפיפות ובצורה סימטרית. עוד אמר, שכביש צריך להיסלל גבוה מעט מפני הקרקע, ולהיות משופע מעט, כדי שמי הגשם יגלשו ממנו ולא יחלחלו ויפגעו במבנה הכביש. אחד החידושים המשמעותיים ביותר שלו היה השימוש בזפת (בו השתמש לזיפות אוניות) לצורך חיבור האבנים שמהן היה עשוי הכביש, במה שכונה tarmac (ראשי תיבות של טאר ומקאדם). בשיטה זו, פני השטח חלקים יותר ופחות מלאי בורות מכבישי האדמה שהיו עד אז.

מאוחר יותר שכללו את ההמצאה והחלו להשתמש בתערובות שונות ואחר כך באספלט המוכר לנו היום. עד היום משתמשים בביטוי "Tar-Mac" כציון למסלול המראה.

תמיכה: בתחילה לא זכו רעיונותיו לתמיכה, אולם ב-1815 מונה לאחראי על הכבישים באזור בריסטול וכך יכול היה לבצע ניסויים בהיקף רחב. לאחר שהפך את כבישי בריסטול משבילים בוציים ומחורצים לדרכים יבשות, חלקות וקשות, התחילו להתייחס אליו ברצינות. בזכות שיפור הכבישים והחיסכון בהוצאות תחזוקה זכתה עבודתו להערכה בפרלמנט וב-1827 מונה לאחראי על הכבישים בכל בריטניה.

מומחים שונים טוענים כי זיפות הכביש היה החידוש הגדול ביותר בתכנון כבישים מאז ימי האימפריה הרומית. הכביש הראשון שנבנה בשיטה זו בצפון אמריקה הושלם ב-1830, 6 שנים לפני מות מקאדם. כבישי אירופה עברו מקאדמיזיציה עד סוף המאה ה-19.

כבוד: בסוף ימיו הוצע לו לקבל תואר אבירות, אך הוא סירב מפאת גילו והעביר את הזכות לבנו.