נדחתה תביעת דיקאנים ורקטורים לשעבר נגד אוניברסיטת בר-אילן

ההסכם נחתם בין האוניברסיטה לארגון חברי הסגל האקדמי הבכיר. הפרופסורים טענו, באמצעות עו"ד עפר שפיר, כי רק בשנת 1996 התברר להם כי הדיקאנים באוניברסיטה העברית זכאים להטבות ולתוספות שכר שונות בגין ותק, אך אלה לא הוענקו מעולם לחברי הסגל בבר-אילן.

השופטת נטע רות ציינה כי לפי פסיקת בית הדין הארצי, על מנת שהוראות הסדר קיבוצי ייקלטו לתוך חוזה העבודה האישי של כל אחד מהעובדים המועסקים במקום העבודה בו חל ההסדר - צריך להראות כי הוראות אלה יושמו בפועל כבר בסמוך למועד עריכת ההסדר.

אלא שהראיות העלו כי ההסדר מעולם לא יושם על-ידי בר-אילן על חברי הסגל, והיא סירבה ליישמו באופן עקבי. כן התברר כי במקרים שהוענקו לחברי הסגל תנאים דומים לאלה של המרצים באוניברסיטה העברית - הרי שהדבר נעשה לעיתים בעקבות איום בנקיטה בצעדים ארגוניים ובעקבות משא-ומתן פרטני. לכן, הוראות ההסדר מעולם לא הפכו לחלק מהחוזה האישי של התובעים.

השופטת הוסיפה כי גם אם היה נמצא כי הוראות ההסדר הפכו לחלק מחוזי העבודה של התובעים, היה מקום לקבוע כי נוכח הימנעותם מלהגיש את התביעה מאז 1996 ועד 2002 מלמדת כי הם ויתרו למעשה על זכויות הוותק שתבעו.

היא חייבה כל תובע בהוצאות משפט בסך 3% מקרן תביעתו.

בר-אילן יוצגה על-ידי עוה"ד אסף ברנזון ובטי אמיר ממשרד חיים ברנזון. (עב' 6923/02).