הקוסמת ציפי

"קורקטית" - כך כינו השבוע בסביבתה של ציפי לבני, את פגישתה עם בנימין נתניהו, לאחר נתק של ארבעה חודשים. הפגישה, שהתקיימה בחסות החוק המחייב את ראש הממשלה להיפגש עם יו"ר האופוזיציה לשיחת עדכון אחת לחודש, היתה עניינית. בלי עקיצות, בלי הקנטות. מעבר לעדכון בנושא האיראני, לא החליפו השניים מילה. לו החוק היה מחייב את לבני לפגוש גם את שר הביטחון, השניים היו מגלים שיש להם הרבה על מה לדבר.

ספק אם תוך כדי מנוסת האמוק מידיו של אהוד ברק, שמו לב חברי העבודה, שמגששים את דרכם לקדימה, לקווי הדמיון בין שני ראשי המפלגות. מוחות גדולים, מתברר, אכן חושבים אותו הדבר. אם וכאשר יבשילו השיחות של כמה מהם לכדי מעבר לסיעתה של לבני, הם ימצאו את עצמם בבית. המציאות הפוליטית בשתי המפלגות לא כל כך שונה, אלא הכינויים (יש מי שמכנה את לבני צ'אוצ'סקו) והווליום שלה.

בעוד ניסיונותיו של ברק להעביר תיקונים בחוקת העבודה שיאפשרו לו לנהוג במפלגה כבתוך שלו עוררו מהומת אלוהים פוליטית והתואר דיקטטור דבק בו, מצליחה לבני, בשקט בשקט, להעביר מהלכים שגורמים להנהגה שלה להיות עוד יותר ריכוזית בתוך המפלגה. מי שהצהירה על עצמה כממשיכת דרכו של אריאל שרון בקדימה, קונה לעצמה באמצעות מהלכים שנתפרים בחדרי חדרים עוד ועוד כוח ומחלישה את אויביה בתוך הסיעה. תקנון קדימה הרי נתפר למידותיו של מייסד המפלגה, ועכשיו את המידות הגדולות של שרון צריך להצר למידותיה של לבני.

לצורך כך, לפני כמה חודשים, גיבש יו"ר מועצת המפלגה החדש, חיים רמון (ההוא שעזב את החיים הפוליטיים), תוכנית חשאית לשינוי תקנון המפלגה. השינוי, שהובא לאישור מועצת קדימה, מעניק לרמון - ובתוך כך גם ללבני - כוח פוליטי עצום במוסד העליון של התנועה. עד כדי כך נעשה הדבר בחשאיות, שרבים מבכירי קדימה לא יודעים עד לרגע זה לומר מה כללו השינויים בתקנון, שעבורם הצביעו.

הצבעה בפקסים וסמסים

מועצת קדימה, כמה סמלי, התכנסה יום לאחר ועידת העבודה שאישרה את התיקונים בחוקה, שנועדו לקבע את מעמדו של ברק כשליט ללא עוררין. בתוכנית, כך נמסר לחברים, יתקיים דיון בנושא "קדימה כאלטרנטיבה שלטונית". הבשורה על-פי קדימה התבררה למי שטרח לעיין בלו"ז: בתוך סדר היום העמוס ניתן היה למצוא כמה סעיפים מרחיקי לכת, המעניקים לרמון (וללבני) אפשרות לאשר הצבעה במועצה באמצעות שליחים עד הבית המצביע עם קלפי נודדת, או באמצעים אלקטרוניים ובהם פקסים, מיילים ואסמסים, וכן לקבוע כמה זמן תימשך כל הצבעה.

במילים אחרות, אם יביא שאול מופז הצעה להצבעה במועצה, יכולים לבני ורמון לקבוע כי הזמן שיוקצה להצבעה הוא שעתיים בלבד וללא שליחים (המצביעים מאילת יצטרכו להסתדר לבד). מנגד, ההצבעה על הצעה שלבני תהיה חפצה ביקרה, תוכל להימשך גם שבוע, עד שיושג הרוב הדרוש.

שאול מופז, שגילה את הדבר זמן קצר לפני ההצבעה, נחרד. ההצעה מטרפדת גם את הסיכוי הקטן ממילא שהיה לו להעביר מהלך לשינוי התקנון, שיפחית מסמכויותיה של לבני ויאפשר לו לקדם פריימריז לראשות המפלגה.

רמון ולבני הודיעו כי ההצבעה תימשך שבוע. אלא שלאחר שבעה ימים, התברר כי בשל מיטו מצביעים יחסר הרוב לאישור ההצעה. כדי להגיע לתוצאות הרצויות, האריך יו"ר המועצה את ההצבעה ביומיים. מישהו אמר שינוי כללי המשחק באמצע כללי המשחק?

בתום פרק הזמן הזה נפתחו שוב הקלפיות. התוצאות לא היו משביעות רצון: 68 הצביעו בעד התיקון, 23 נגד. אלא שעל-פי תקנון קדימה זה לא מספיק. כדי להעביר שינוי תקנוני יש צורך בתמיכתם של יותר ממחצית חברי המועצה המונה 138 חברים, כלומר לפחות 70 חברים. ללבני חסרו שניים.

מה עושים כשאין התאמה בין תוצאות ההצבעה לתוצאות המבוקשות? בהתייעצות מהירה בין רמון ליועץ המשפטי של קדימה, עו"ד איתן הברמן, נמצא פתרון יצירתי במיוחד: עם חברי מועצת קדימה נמנים 70 החברים הראשונים ברשימה לכנסת והיתר הם ראשי העיריות וראשי הרשויות המקומיות. סביר להניח שבטעות, אין זכר בתקנון לראשי מועצות אזוריות. קשה להאמין ששרון היה מקים מועצה ללא נציגי ההתיישבות, זה הרי המילייה האמיתי שלו.

חרף העובדה שבתקנון הם אינם מופיעים, מיום הקמת קדימה ועד כה לקחו 9 ראשי המועצות האזוריות חלק פעיל במועצה ואף הוזמנו לדיונים ולהצבעות בה, כולל להצבעה המדוברת. אלא שבתום ההתייעצות של רמון והיועמ"ש, קיבלו לפתע הודעה מהמפלגה שהם מחוץ למועצה. בלעדיהם חברים במועצה 129 בלבד. כעת 68 חברי המועצה שהצביעו בעד, כן מהווים את הרוב הדרוש. לבני ניצחה. אם ברק היה עושה את זה, סביר להניח שהיו אומרים שגנב את ההצבעה.

בקדימה החלה מהומה. ראש מועצת אלפי מנשה, אליעזר חסדאי, הודיע על פרישתו מהתנועה. מוני אלימלך, ראש מועצת גדרות, הכריז שיעזוב את קדימה וגם הח"כים רוני בר-און, זאב בוים, צחי הנגבי, אבי דיכטר וכמובן מופז, רתחו על המהלך, שהגדירו כ"מעורר אי נוחות" וביקשו לבטלו. גם צירוף המילים "התרגיל המסריח" נזרק לחלל. עתירה שהוגשה נגד ההחלטה - נדחתה.

בסביבתה של לבני טוענים בתוקף כי לא היתה מעורבת בכל המהלכים וידעה עליהם רק בדיעבד. אם לבני כן היתה מעורבת, היא לא יוצאת מזה ממש טוב. אם היא לא ידעה - זה עוד יותר גרוע. "לא התעסקתי בתיקוני התקנון מעבר ל-30 שניות, ההצבעות אינן חשובות בעיניי והסיפור של ראשי המועצות לא מעניין אותי", אמרה לחברי הסיעה. לבני, אומרים בסביבתה בתגובה, ראתה את ההצעה שהובאה להצבעה שלוש דקות קודם לכן. ובנושא ראשי הרשויות? "היא לא בסיפור".

עם זאת, לבני ורמון הבהירו כי יעשה הכול כדי "לתקן את העוול". וכך, ביום ראשון הקרוב תכונס מועצת קדימה, ובין היתר יידרשו חברי מועצת קדימה להצביע על קבלתם של ראשי המועצות האזוריות לחברות במועצה. היוזמה, דרך אגב, אם שואלים את אנשי לבני, שמכנים את המהלך "טכני בלבד", היתה בכלל של רמון/ דיכטר/ הברמן. יד נעלמה. כולם מפילים את האחריות על כולם.

אולי כדאי ללבני ללמוד משר הביטחון, שאמר כי הוא מקבל על עצמו את האחריות לנסיעת המשלחת לפריז. אולי רק ניסיון קרבי מלמד שמי שמפקדים צריכים לקבל את האחריות ולא לגלגל אותה לטירונים. *