הקונגרס האמריקני הסתייג בחריפות מדו"ח גולדסטון

ברוב של 244 קולות אימצה אמש מליאת בית הנבחרים החלטה בלתי מחייבת הקוראת לממשל לסכל כל יזמה בינלאומית לדון במסמך או לתמוך במסקנותיו

ערב הדיון בעצרת הכללית על דו"ח גולדסטון, קורא בית-הנבחרים של ארה"ב לנשיא אובמה ולשרת החוץ קלינטון לפעול נגד מתן לגיטימציה כלשהי לדו"ח במסגרת או"ם או במסגרת אחרת, ולהטיל וטו, במקרה הצורך, אם דו"ח גולדסטון יועלה להצבעה במועצת הביטחון.

מליאת בית הנבחרים אימצה אמש (ג') ברוב גדול החלטה בלתי מחייבת שמסתייגת באופן בוטה וחריף מדו"ח גולדסטון ושקוראת לממשל לסכל כל יזמה בינלאומית לדון במסמך או לתמוך במסקנותיו. ההחלטה התקבלה ברוב של 244 קולות. 36 צירים הצביעו נגדה ו-22 נמנעו.

עצרת האו"ם אמורה להתחיל בדיון על הדו"ח הערב (ד') לפי שעון ישראל. טיוטת הצעה שהפיצו נציגים של מדינות ערביות בין חברות העצרת קוראת להעביר את הדו"ח לדיון במועצת הביטחון. ארה"ב תצביע קרוב לוודאי נגד הנוסח הערבי, אלא אם כן יוכנסו בו שינויים מופלגים, אך לא ברור כיצד יצביעו כל מדינות הגוש האירופי. בכל מקרה, הטיוטה הערבית צפויה לעבור ברוב גדול, ודיון בדו"ח גולדסטון במועצת הביטחון הוא למעשה עובדה מוגמרת.

על רקע זה, להחלטת בית הנבחרים יש חשיבות רבה, למרות שמבחינה פורמלית אין לה שיניים. הממשל הביע הסתייגויות מהדו"ח כמה פעמים, אך מקורות על גבעת הקפיטול אמרו ל"גלובס", כי מחוקקים לא מעטים חששו שהבית הלבן ינסה לנצל את ההזדמנות ולדרוש מישראל לגלות גמישות רבה יותר במו"מ עם הפלסטינים תמורת פעילות נחרצת של הממשל נגד הדו"ח ומסקנותיו.

החלטת בית-הנבחרים היא אפוא יוזמה לחשק את הסתייגות ממשל אובמה מדו"ח גולדסטון ולמנוע מהממשל להשתמש בדו"ח כאמצעי ללחוץ על ישראל.

נוסח ההחלטה, פרי יוזמה של יו"ר ועדת החוץ של הבית, האווארד ברמן, ואילנה רוס לטינן, הרפובליקנית הבכירה בוועדה, מתאר את דו"ח גולדסטון כ"מוטה ללא תקנה ובלתי ראוי לבחינה או לגיטימציה". ההחלטה מאשימה את מחברי הדו"ח במאמץ "להקטין בחשיבות" הטענות שחמאס וארגונים מיליטנטיים אחרים השתמשו באזרחים ובמוסדות אזרחיים, כמסגדים, כאמצעי מגן, או "להטיל ספק" בטענות אלה.

ההחלטה מביעה תמיכה במאמצי ממשל אובמה להיאבק בהטיה האנטי-ישראלית של או"ם ובביקורת שהטיח הממשל בדו"ח, שלפיה הדו"ח "בלתי מאוזן, חד-צדדי ובלתי קביל באופן בסיסי".

בית הנבחרים קורא לנשיא ולשרת החוץ "להוסיף ולהתנגד בתקיפות ובאופן חד-משמעי למאמצים לאמץ את הדו"ח בפורומים רב-צדדיים, לרבות התנגדות לכל החלטה כזו של העצרת הכללית ולרבות הטלת וטו, במקרה הצורך, על כל החלטה של מועצת הביטחון שסומכת ידה על הדו"ח, שקוראת לפעול לפי המלצות הדו"ח או שקוראת לכל גוף בינלאומי אחר (הכוונה בעיקר לבית-המשפט הפלילי הבינלאומי בהאג, ר.ד.) לנקוט פעולה כלשהי שקשורה בדו"ח".

החלטה בית הנבחרים "מאשרת מחדש את תמיכת הבית במדינה הדמוקרטית היהודית ישראל, בביטחונה של ישראל ובזכותה להגנה עצמית ובמיוחד בזכות ישראל להגן על אזרחיה מפני קבוצות מיליטנטיות אלימות ומפני המדינות שמעניקות להן חסות".

בשבוע שעבר ניסה ריצ'רד גולדסטון, מחבר הדו"ח, לרכך את הנוסח הצפוי של ההחלטה. במכתב לברמן ולרוס-לטינן הוא טען, כי כמה מהנחות היסוד שעליהן התבססה החלטת בית-הנבחרים שגויות מיסודן. ברמן ורוס-לטינן, וכן הציר גארי אקרמן, סתרו את רוב טענותיו במכתב תשובה. אחד מסלעי המחלוקת היה המנדט של הוועדה לזכויות האדם של או"ם, ששימש בסיס לחקירתו של גולדסטון. המחוקקים טענו, כי המנדט היה מוגבל מלכתחילה רק לחקירת ישראל. גולדסטון טען, כי פעל להרחיב את המנדט גם לחקירת פעולות חמאס שקדמו למלחמה.

המחוקקים מציינים בתשובתם, כי גולדסטון אכן עשה מאמץ רציני וכן להרחיב את המנדט, אך הצלחתו היתה חלקית בלבד. מכל מקום, הנוסח הסופי של החלטת הבית אכן מתייחס למאמצים ה"כנים" של גולדסטון להרחיב את המנדט שקיבל מהוועדה לזכויות האדם.

גולדסטון אף טען במכתבו, כי כי ישראל לא שיתפה פעולה עם צוות החקירה ולכן הדו"ח אינו מכיל מידע שהישראלים היו עשויים ללקט על פעולות של קבוצות פלסטיניות במהלך הלחימה.

אולם המחוקקים משיבים, כי הדו"ח מייחס טענות רבות ל"שלטונות עזה" (כלומר החמאס), בלי לאשש טענות אלה, אך לעיתים קרובות מטיל הדו"ח ספק במידע שנשאב מהעתונות הישראלית והבינלאומית, וכן ממקורות ישראליים שאינם קשורים במשלת ישראל.

מנהיג סיעת הרוב הדמוקרטי בסנט, סטנלי הויר, אמר אמש, כי דו"ח גולדסטון "מצייר תמונה מעוותת.... הוא מגלם את הנוהג של בחירה בישראל כשעיר לעזאזל שצריך לגנותו מבין כל האומות".

פרשנים רפובליקניים ציינו אמש, כי הרוב הגדול של המחוקקים שתמכו בדו"ח מצביע על הכישלון של JStreet, השדולה הפרו-ישראלית השמאלנית, שיצאה נגד החלטת בית-הנבחרים, לגייס מחוקקים שיתמכו בעמדותיה. הפרשנים מצינים, שמתוך 36 הצירים שהצביעו נגד ההחלטה, רק שלושה היו רפובליקנים.