עשירים בזכות הקשרים

היו באמת המון יועצים בכנס בוגרי בית הספר למשפטים של הרווארד שהשתתפתי בו באחרונה. אני אמנם מניח שרובם נדדו לתחום הייעוץ מרצונם, אבל השיעור הגבוה של בני כיתתי שכבר לא עוסקים בעריכת דין בהחלט הדהים אותי.

הכנס כלל בוגרים שסיימו את לימודיהם לפני 5, 10, 15, 30, ואפילו 60 שנה (בכל פעם מוזמנים הבוגרים שמאז סיום לימודיהם חלף מספר "עגול" של שנים, לפי כפולות של חמש) והיו שם סנטורים, חברי קונגרס, ראשי תעשיות, שופטים, מנהלי קרנות גידור, בנקאי השקעות, פרופסורים למשפטים, ונציגים מכמעט 50 מדינות ברחבי העולם כולל חברי פרלמנט ממדינות כמו ברזיל, יפן, מקסיקו וטורקיה. היה שם גם מספר מרשים של אישים בממשל אובאמה (גם ברק ומישל הם בוגרי בית הספר, אך זו לא הייתה השנה שלהם).

היו מביניהם כמה שבחרו בזמן האחרון בקריירות יוצאות דופן, גם בגלל סביבת השוק הנוכחית. הייתה שם עורכת דין אמריקנית שחזרה הביתה אחרי חמש שנות עבודה במשרד עריכת דין מוביל במוסקבה, כעת היא רשומה לקורס עיצוב נעליים ותיקים במכון האופנה הטכנולוגי של ניו יורק.

אחד הבוגרים הצמיח את קרן הגידור שלו ליותר שני מיליארד דולר בנכסים, לפני שהיא קרסה בשנה שעברה תחת משקל המינוף המופרז וחוסר הנזילות, ומחקה כמעט את כל ההון של המשקיעים שלה. כעת הוא לומד בקורס במנהל ציבורי בפקולטה אחרת של הרווארד.

עוד חבר לכיתה מקדיש את זמנו לקידום הקמת מוזיאון להיסטוריה אפרו-אמריקנית ולעבדות, בסמוך למוזיאון השואה בוושינגטון. בוגר אחר עובד במשרה מלאה בניהול העסקים של השבט האינדיאני שלו, שמחזיק בנכסים רבים ברחבי ארה"ב. במיוחד נהניתי להיפגש מחדש עם בן כיתתי שמנחה תוכנית רדיו יומית בסן דייגו, שעוסקת בנושאים דומים לאלה שבהם עוסק טור זה.

יש גם כמה אימהות במשרה מלאה, וגם אבות. רבים צמצמו את השאיפות המקצועיות לטובת חיי משפחה, חלק מתוך בחירה ואחרים שלא מרצונם. המפגש כלל כמה דיונים פורמליים על הלקחים שנלמדו לאורך 20 השנים שחלפו, כמו איך ניהלנו את הקריירות שלנו תוך איזון עם חיינו הפרטיים, ומהן המטרות האישיות והמקצועיות שלנו ל-20 השנים הבאות.

האווירה ששררה במהלך סוף השבוע שבמהלכו נערך הכינוס הייתה מרעננת ומלאת ענווה. אולי זה בגלל הזמן שחלף, או ההתבגרות של המשתתפים, או המיתון הנוכחי. כך או כך, אנשים היו מלאי כבוד זה לזה ופרגנו אחד לשני. הייתה הנאה אמיתית מהצלחתם של עמיתים, ואמפתיה אמיתית כלפי הקשיים והאתגרים של אחרים. כתריסר בוגרים כבר הלכו לעולמם מאז תום הלימודים: ממחלות, מתאונות, בשל גיל מופלג, ובמקרה אחד גם בשל התאבדות. מבחינה סטטיסטית, לפי מה שאמרו לנו, כשמדברים על אוכלוסייה של יותר מ-500 בוגרים, זה לא חריג. אבל זה לא הקהה את תחושת האובדן שלנו.

לאוניברסיטאות בישראל יש מה ללמוד

התרשמתי באופן מיוחד, והכרתי תודה, על האופן שבו בית הספר שומר על קשריו עם הבוגרים. אני מאמין שאוניברסיטאות בישראל יכולות וחייבות ללמוד ממקבילותיהן בארה"ב, בכל הנוגע לטיפוח ושימור היחסים הללו. כמעט בכל בית ספר אמריקני יש צוות שעוסק אך ורק בשמירת הקשר עם הבוגרים. רובם עושים עבודה נהדרת ומוודאים שהבוגרים ישמרו על קשר הרבה אחרי שעזבו את הקמפוס. לדעתי, בית הספר למשפטים של הרווארד הוא אחד המובילים בתחום זה.

הדיקאן החדשה, מרתה מינו, לימדה רבים מאיתנו בעבר. ביחד עם פורפסורים נוספים, היא הייתה צמודה אלינו במהלך כל סוף השבוע. כשאכלנו ושתינו, כשניהלנו דיונים וויכוחים וכששוב שתינו. כמה מהמרצים ומהבוגרים כיהנו כמפקחים ממשלתיים, בזמן שבוגרים רבים היו ועודם בצד השני של המתרס, כך שהדיונים על המדיניות הרגולטורית היו מלאי השראה, עניין ורוח.

המקצוענים מוול סטריט התווכחו עם פרופסור אליזבת וורן, העומדת כעת בראש פאנל הפיקוח של הקונגרס. היא דיברה על הטעויות שנעשו בחילוץ תעשיית הרכב והבנקאות האמריקנית, על המעקב אחר כספי תוכנית התמריצים של הממשל, על תחזיות עיקולי הבתים ועל איך שסידרו את משלם המסים האמריקני לאורך כל השנה שעברה.

היא סיפרה איך כשהפאנל שלה תהה אם גולדמן זאקס משלמת מחיר הוגן תמורת האופציות שהיא הנפיקה לטובת הממשל - שאותן היא רצתה לרכוש בחזרה - גולדמן מיהרה להכפיל את גובה ההצעה שלה. ציניקן אחד העיר שזו הוכחה חד משמעית לכך שמשרד האוצר נדפק בעסקה.

הלוביסטים התכנסו ביחד עם פרופסור לארי לסיג, שעומד כעת בראש מרכז ספרא לאתיקה בבית הספר למשפטים. הוא ניתח את השחיתות המוסדית בוושינגטון והסביר איך כל דבר, משירותי בריאות עד מדיניות ההגירה וחוקי קניין רוחני, מוכתב על ידי קבוצות אינטרסים מיוחדות. פרופסור אחד שדיבר על מקורות הסכם הסחר החופשי באמריקה הלטינית תוקן בעדינות על ידי אחד הבוגרים שהשתתף בניסוח ההסכם הזה.

הקשרים הם הנכסים שלך

הדיונים האינטלקטואליים היו מעוררי מחשבה ומהנים, אך רוב הבוגרים באו כדי לעשות נטוורקינג, והם לא התאכזבו. לא חשוב מהיכן באת, מהמגזר הפרטי או הציבורי, הקשרים שנוצרים שם הם בעלי ערך עצום. ובניגוד לתקופה בה היינו סטודנטים - אז התחרינו על הציונים הטובים ביותר, ההתמחויות הטובות ביותר והמשרות הבכירות ביותר - כעת כל אחד באמת רצה לעזור לחברו. רבים מאיתנו היו גם להוטים להחזיר משהו לבית הספר, בין אם באמצעות כתיבת צ'ק (קרן התרומות של הרווארד איבדה 25% בשנה שעברה, הפסד של כמעט 10 מיליארד דולר!), או על ידי עזרה לסטודנטים בהווה למצוא עבודה.

עד כמה שהדבר נשמע מדהים מציאת עבודה אכן הפכה לבעיה אמיתית גם עבור הבוגרים של בית הספר למשפטים המוביל באמריקה. במיתון הנוכחי הם מוצאים את עצמם מתחרים עם פרקליטים שכבר צברו לא מעט ניסיון בעולם האמיתי, אך הפכו לקורבנות של משרדי עורכי דין גדולים שצמצמו את מספר העובדים שלהם. זה יצר תחרות גם על התמחויות בבתי המשפט החשובים, מאחר שהשופטים יכולים כעת לבחור גם עורכי דין ותיקים שהקריירות שלהם במשרדיהם פחות מבטיחות בסביבה הכלכלית הנוכחית.

הרבה יותר בוגרים ועורכי דין במגזר הפרטי מחפשים כעת הזדמנויות במגזר הציבורי או במלכ"רים. חלק מהמניע הוא אמנם אחריות חברתית, אך צריך להכיר בכך שעלות ההזדמנות הנוכחית של עבודה לטובת אינטרס ציבורי, היא נמוכה כיום בהרבה יותר מכפי שהייתה לפני המיתון.

כנסי מחזור הם עניין פופולארי מאוד באמריקה, ואחרי סוף השבוע שעברתי, קל לי להבין מדוע. המהות של נטוורקינג היא שהקשרים שלך הם הנכסים שלך, ויש לטפח אותם כדי לשמר ולהגדיל את התועלת שלהם.

"אני חלק מכל מה שפגשתי", אמר המשורר אלפרד לורד טניסון, ובאווירה זו, אי אפשר שלא להרגיש שהרצון הטוב שליווה את כנס המחזור שלנו העשיר כל אחד מאיתנו. בממוצע, יכול להיות שהבוגרים קצת יותר עניים כעת ביחס למצבם לפני שנה. חלקם אולי יצטרכו לעבוד זמן מעט רב יותר ממה שתכננו. אבל האמת היא שאין כל סיבה לחוש צער כלפי קבוצה שיש לה כל כך הרבה נכסים רבי ערך, בעיקר זה את זה. *