בין הריון למתן תוקף

חשבתי לרגע מה היה קורה אם התפתחותו של הריון בין זמן ההפקדה (שלא נפרט מה היא) לזמן מתן תוקף (הלידה) היה תלוי בוועדות תכנון ולא בדרכי הטבע או בבורא עולם, כל אחד לפי השקפת עולמו.

ראשית - למשותף: שני ההליכים אמורים להיות קצובים בזמן. הריון (אצל בני אדם) ארכו, כידוע, תשעה חודשים. מסלולה של תוכנית, בין הפקדתה לאישורה, צריך להיות שלושה חודשים ואם מדובר על תוכנית החלה על כל מרחב התכנון - עשרה חודשים (סעיף 109א לחוק התכנון והבנייה).

מין המפורסמות הוא שאורכו של הריון תואם, בסטייה כזו או אחרת, את לוח הזמנים המוקצב לו. לעומת זאת, הריונה של תוכנית לעולם לא מסתיים בזמן הקבוע בדין (ומי שמכיר חריג, שיקום).

נחשוב לרגע מה היה קורה אילו הליך ההיריון היה עובר הילך של תוכנית. ההפקדה - ההיריון מתחיל (בד"כ) בצנעה, וטוב שכך. ראוי שעקרונות השקיפות ושיתוף הציבור לא יחולו בהליך זה.

אבל אח"כ - תארו לכם שהיה מסלול של התנגדויות. אני כבר מדמיין את השכן מקומה א' שמתנגד כי אין מקום בחדר העגלות, ואת ארגון חי, צומח ודומם מתנגד, כמתנגד ציבורי, בטענה שנפיחותיו של תינוק נוסף יפגעו באקולוגיה העולמית ואת השכן מקומה ד' שמתנגד מטעמים לא ברורים רק במטרה שיגיעו איתו להסדר שיאפשר לו להחליף את מכוניתו הישנה ועוד.

אני רואה בחזוני את ועדות התכנון יושבות על המדוכה ולעיתים הישיבה נדחית ולעיתים מתבטלת ואת המלצותיו של מהנדס העיר ואת אלו שרוצים "לסגור חשבון" עם המהנדס ודוחים אותן ואת הדיונים במוסד תכנון בכיר יותר ודחיות נוספות עקב שביתות ועיצומים וימי גשם וימי שמש.

סופו של דבר לאחר שיחלוף זמן רב (הרבה מעבר לתשעה ירחים) יינתן האישור ויסתיים ההיריון.

עצתי לנבחרי הציבור: אם תחפצו להגביל את הילודה, כל שעליכם לעשות הוא לחוקק חוק לפיו יחול על הריון דין סגירת מרפסת ("לא תכנס אישה להריון זולת עפ"י היתר מאת הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה") ובעיית ריבוי האוכלוסין תיפתר בין רגע.

* הכותב מומחה לדיני התכנון והבנייה וסבא בהפקדה.