כך פוטרתי מריאל מדריד

1. גמילה. "תלחץ כבר על הכפתור המזוין הזה. תלחץ. תסיים את הסאגה העלובה הזאת". בסופו של דבר נפתרה הדילמה התוך-ראשית שלי, שהטרידה את מנוחתי בשבוע החולף. לחצתי על הכפתור ועשיתי Uninstall לתוכנה שמתעקשת לפגוע באיכות החיים שלי.

את "פוטבול מנג'ר", מבית Sega, גיליתי כבר לפני הרבה שנים. כל מי שאי פעם שיחק במשחק הזה יגיד לכם שמדובר במשחק המחשב הטוב ביותר בהיסטוריית הגיימינג העולמית. רמת הריאליזם שלו היא בלתי נתפסת. עוד משהו בלתי נתפס בהקשר שלו הוא היכולת של המשחק להפנט אותך, לחדור לך לנשמה, לאכול לך את האיברים הפנימיים. מדובר בדיבוק, ואם אתה קצת אוהב כדורגל, אין מצב שהוא לא יתלבש עלייך אם רק תעז לפלרטט איתו. הדיבוק חזר אליי ב-30 באוקטובר, עת הופצה גרסת 2010 של פוטבול מנג'ר. הצלחתי לגרש אותו בינתיים, אבל ההיסטוריה מוכיחה שזאת בטוח לא היתה שריקת הסיום של פוטבול מנג'ר מבחינתי.

2. ימים ראשונים בברנבאו. זה היה השבוע שבו הפכתי לגלאקטיקו. או: השבוע שבו אימנתי את ריאל מדריד. ההחלטה לקחת על עצמי את המושכות במועדון הגדול והעשיר בעולם היתה קלה. מי לא רוצה לאמן שחקנים כמו רונאלדו, קאקה, ראול ובנזמה?

הימים הראשונים בקבוצה. הנשיא פלורנטינו פרז בירך אותי על המינוי, אך כיוון שהצטרפתי כמאמן חסר כל ניסיון ברמות האלו, הוא העניק לי חוזה לעונה אחת בלבד. ובשכר זעום בסטנדרטים של ריאל: 1.3 מיליון אירו לעונה. במילים אחרות, קל לפטר אותי, כי גם ככה הפיצויים הם כסף קטן בשביל ריאל. אבל למה לחשוב על זה. בדמיון שלי פנטזתי איך אני משחזר את הטריפל של ברצלונה מאשתקד.

המסר שקיבלתי מפרז עם המינוי לתפקיד היה ברור: אליפות, וכל דבר אחר הוא כישלון. אבל אם קבלת הפנים בתוך המועדון עוד היתה סבירה, לאמבוש שקיבלתי מהתקשורת ממש לא הייתי מוכן.

קצין העיתונות שלי כינס מסיבת עיתונאים כדי שהמדיה תוכל להכיר אותי. עם שאלות כמו "האם אתה לא חושב שחסר לך ניסיון לתפקיד" עוד הצלחתי להתמודד בכבוד ("אני מקווה לשגשג תחת הלחץ שיש במועדון כמו ריאל", עניתי). אבל עיתונאי "המארקה" היה חייב להכניס לי שאלה יותר מדי מתקילה: "מי אתה חושב שתיקח אליפות?". עצור, אמרתי לעצמי. אל תגיד ריאל מדריד, זה יכניס את המערכת ללחץ. "אין תגובה". סיימתי את מסיבת העיתונאים שמח וטוב לב, ועברתי לעמוד סגל השחקנים.

ואז הבנתי שטעיתי: גוטי, היגוואין, ראול, רונאלדו, גרנארו, פפה וסרחיו ראמוס לא מרוצים. רמת המצב רוח שלהם הידרדרה ברגע מ-Superb ל-Poor. הסיבה? יש יותר מאחת: א. הם מרגישים שלמנג'ר החדש שלהם אין מספיק אמביציה להצליח; ב. הם מרגישים שלמנג'ר שלהם אין מספיק ניסיון.

3. רכישת רונאלדיניו. הרגשתי שאני צריך לעשות איזה טוויסט ולהביא שחקן אחד "משלי" לקבוצה. למרות הרכש המאסיבי של ריאל, פרז הותיר לי 55 מיליון אירו להביא שחקנים נוספים. הצעה של 22 מיליון אירו עבור רונאלדיניו לא סיפקה את מילאן, אבל כעבור שבועיים (בזמני המשחק) נסגרה ההעברה. 34 מיליון אירו בנוסף ל-30% מהמכירה הבאה של הברזילאי הסורר. השכר שלו: 7.5 מיליון אירו לעונה. נתקפתי ברגשי קנאה: זה כמעט פי 6 מהשכר שלי.

4. תקלה ראשונה. יש מנג'רים שהעזרים הטקטיים שלהם הם לוח, טושים, קלטות וידאו. מבחינתי, חצי קופסת סיגריות עושה את העבודה. מחזיקה אותי טוב טוב בין 23:30 ל-3:00 לפנות בוקר, שעות שאני אמור לישון בהן אבל מעדיף לשחק. חוץ מזה, הטבק עוזר לי להרגיע את העצבים, שלא איחרו להגיע כשהתוצאות לא ממש הסתדרו.

מסע המשחקים בארה"ב דווקא הלך טוב. ניו יורק רד-בולס ול.א גלאקסי לא הצליחו לעמוד מול טקטיקת ה-4-2-3-1 שהצבתי. מי שהצטיין במיוחד הוא גלאקטיקו פחות נוצץ - צ'אבי אלונסו, שקיבל ציון ממוצע של 8.5 מתוך 10 על המשחקים.

גם במשחק הראשון בליגה, בבית מול חרס, הכל נראה ורוד כששלושים שניות מהפתיחה העביר רונאלדו כדור רוחב לבנזמה, שבעט כדור שניתז לקורה העליונה ומשם לרשת. אלא שמשם הכל התחיל להידרדר. בדקה ה-30 אלונסו נפצע ונאלץ לעזוב את הדשא (אחרי המשחק פיזיותרפיסט המועדון הודיע לי שהוא צפוי להיעדר שישה חודשים). למרות לחץ בלתי פוסק שלנו, הגול השני סירב להיכנס. בשיחת המוטיבציה במחצית, ביקשתי מהשחקנים שלי לא לעלות שאננים לחצי השני. צוות האימון שלי העיר את תשומת ליבי לכך שרונאלדיניו נראה לא מפוקס ושהוא עדיין לא מצליח להתחבר לקבוצה. התעלמתי מההערה. הגול לא הגיע גם במחצית השנייה, ובדקה ה-78 רונאלדיניו קיבל אדום אחרי דחיפה מיותרת. הבנתי שזה לא הולך להיגמר טוב, והוריתי לשחקנים שלי לשמור על צפיפות בהגנה, לשמור על עמדות המוצא שלהם, לא ללחוץ את היריבה בחצי שלה, לתקל חזק ולהעביר את הדקות עד הסיום עם כדורים ארוכים. בקיצור, אני, מאמן ריאל מדריד, ירדתי לבונקר. בברנבאו. מול חרס. בדקה ה-86 הגיע השוויון. המוצדק ביותר בתולדות הכדורגל.

5. הפיטורים. האוהדים הביעו את אכזבתם המרה בסוף המשחק. למסיבת העיתונאים החלטתי לשלוח את העוזר שלי. למי יש כוח עכשיו להתמודד שוב עם הקרצייה מ"המארקה". מצב הרוח אצל השחקנים הידרדר עוד קצת. מכאן התחיל כדור שלג שלא הצלחתי לעצור. ערב המחזור החמישי עדיין לא הצלחתי לרשום ניצחון ליגה, ועבור פלורנטינו פרז זה היה מספיק. לפני המשחק מול ויאריאל קיבלתי מסרים שאם אני לא מנצח, אז כדאי שאלמד איפה נמצאת הדלת.

לא ניצחתי. קיבלתי הודעה על פיטורים, אחרי ארבעה ימים בלבד (בזמן מציאותי) של משחק. התגובה הרגשית היתה אכזבה מרה. המקלדת ספגה אגרוף שהיה יכול להפיל אפילו את אוסקר דה לה הויה. "אני כישלון", אמרתי לעצמי.

זמן קצר אחר כך גיליתי שהמחליף שלי בתפקיד היה סוון גוראן-אריקסון. השבדי הזה תמיד יודע איך להתחבר לכסף.

הימים הבאים היו קשים. הפכתי למובטל. הבנתי שאני צריך לרדת ברמה, וצריך לחפש קבוצה קטנה יותר לאמן. קיבלתי הצעה ממועדון מהליגה השלישית באיטליה. ויתרתי. ארבעה חודשי משחק עברו, וההצעות לא זרמו לשולחני. התחלתי לפתח ייאוש.

6. הסוף. אתמול בלילה פתחתי את הפוטבול מנג'ר. ראיתי ששלומי דורה החליט להתפטר מהפועל חיפה אחרי פתיחת עונה מזעזעת. לחצתי על כפתור Apply For Job. מה רע לעבוד במועדון מרכז טבלה בליגת העל הישראלית? אבל ליואב כץ היו תוכניות אחרות, וכעבור כמה ימי משחק הוא מינה לתפקיד את שייע פייגנבוים. סגרתי את הפוטבול מנג'ר, עשיתי לו Uninstall, והלכתי לישון.

מה זה בכלל פוטבול מנג'ר?

פוטבול מנג'ר, הנפוץ בעיקר ב-PC אבל קיים גם בקונסולות אחרות, הוא משחק אסטרטגיה לכל דבר, שבמסגרתו השחקן צריך להיות מנג'ר של קבוצת כדורגל. השחקן אחראי על כל התחומים האפשריים מעולמו האמיתי של מאמן הכדורגל: טקטיקה, מערכי אימון, צוות מקצועי, הנהלה ויחסים איתה, שחקנים בוגרים, שחקני נוער, שוק העברות, חוזים, כספים, אינטראקציה עם התקשורת, אינטראקציה עם מאמנים אחרים, אינטראקציה עם השחקנים, קשר נכון עם אוהדי הקבוצה, הפעלת מערך סקאוטינג. המנג'ר קובע אפילו את האורך והרוחב של הדשא באצטדיון הביתי של המועדון. שום פרט לא נשכח, וכל פרט משמעותי ליכולת ההצלחה שלך במשחק.

התוצאות שהמאמן משיג על המגרש נקבעות על-פי פרמטר אחד: עד כמה טוב אתה מבצע את כל הדברים שהוזכרו כאן. בניגוד לפיפ"א ו-פרו אבולושן סוקר, משחקי הכדורגל הפופולאריים כיום בשוק, בפוטבול מנג'ר אתה לא יכול לשלוט על השחקנים באופן ישיר בעזרת מקשי המקלדת. אתה לא יכול לקחת את רוביניו, לסבסב את כל ההגנה של וויגאן ולהביא למנצ'סטר סיטי אליפות.

מאגרי המידע שבמשחק הם עצומים. ניתן להפוך למאמן של כל קבוצה שרק אפשר לחשוב עליה מכמעט כל ליגה נורמלית בעולם - כולל מליגות כמו ישראל, יפן ואינדונזיה. באופן טבעי, גם מקומן של הפרמיירליג, הסרייה A והבונדסליגה לא נזנח.

לכל שחקן במשחק יש עמוד נתונים משלו, שבו אתה יכול להתרשם מהיכולות הטכניות, המנטליות והפיזיות שלו, קצב ההתקדמות שלו באימונים, סטטיסטיקה מפורטת, היסטוריה, כמה הוא מרוויח, מה מצב הרוח הכללי שלו, ועוד ועוד. לכל אלו יש השפעה על היכולת שלו במגרש. מדובר בעשרות אלפים של שחקנים, כאשר המידע, האמיתי לחלוטין, נאסף על-ידי מאות עובדים של יוצרי המשחק ברחבי העולם. גם למאמני כושר, עוזרים ומאמני נוער יש מערכי נתונים שפשוט לא נגמרים, כנ"ל לגבי ליגות, מפעלים יבשתיים ובינלאומיים, קבוצות, נבחרות, וכו'.