איחוד גרמניה היה אחד הניסויים הכלכליים הנועזים בהיסטוריה

אף שבעקבות המהפכה השקטה של 1989 אימצו מרבית מדינות מזרח אירופה את כלכלת השוק, לא היה אתגר קשה יותר מהרכבת כלכלת מזרח גרמניה, אחת הכלכלות הריכוזיות ביותר בגוש הסובייטי, לכלכלת מערב גרמניה, אחת מכלכלות השוק המצליחות ביותר במערב.

המהלך הצריך מאמץ אדיר. מעריכים שעלויות איחוד גרמניה נעים מ-1,200 מיליארד אירו (1,780 מיליארד דולר) ל-1,600 מיליארד אירו, כולל סובסידיות ישירות לחברות, בנייתה מחדש של תשתית המדינה ויצירתו של מנגנון פוליטי חדש, כולל הטבות סוציאליות לחלק נכבד מ-16.7 מיליון בני האדם שהתגוררו במזרח גרמניה ב-1989.

אשתקד השיקו ממשלות רבות בעולם תוכניות תמריצים נרחבות במסגרת המאבק במיתון העולמי, ומומחים רבים בחנו את המקרה של איחוד גרמניה כדי לקבל תובנות כלשהן באשר להשלכותיה של מעורבות ממשלתית אדירה על כלכלה מפותחת. אך לעניין שמעוררת גרמניה יש סיבות נוספות. שליטי דרום קוריאה לומדים בשקידה את איחוד גרמניה במטרה להפיק לקחים למקרה שאי פעם תתאחד דרום קוריאה עם צפון קוריאה.

"כשידידיי הדרום-קוריאנים שואלים אותי על איחוד כלכלי, אני אומר להם ללמוד את המקרה של גרמניה כדי להבטיח שהם לא ינהגו כפי שנהגנו אנחנו", אומר אודו לודוויג מהמכון הכלכלי IWH שבהאלה, במזרח גרמניה. במבט ראשון, נדמה שנתוני המפתח של הרפובליקה הדמוקרטית של גרמניה לשעבר סותרים את דבריו הפסימיים של פרופסור לודוויג. ב-1991 עמד התמ"ג לנפש במזרח גרמניה לשעבר על 43% מהתמ"ג לנפש בגרמניה המערבית, וכעת הוא עומד על 71%. באותה התקופה גדלה ההכנסה הפנויה לנפש מ-60% ל-80% מההכנסה הפנויה לנפש במערב גרמניה, וזאת למרות הגידול המהיר באבטלה.

איחוד המטבע היה טעות

אף שרמת החיים במערב ממשיכה להיות גבוהה בהרבה מבמזרח, נרשם שיפור דרמטי ברמת החיים בשש מדינות המחוז המזרחיות של גרמניה, ותוחלת החיים הממוצעת בהן התארכה בשש שנים. התשתית הציבורית - משידורי פס רחב בכבלים ועד כבישים חדשים - טובה יותר לפעמים במדינות מזרח גרמניה, ו"רצועת המוות" לשעבר לאורך הגבול שבין שתי הגרמניות הפכה לשמורת טבע מלאה בבעלי חיים נדירים.

מ-2002 צמחו החברות במזרח גרמניה במהירות רבה יותר מאשר החברות במערב, והיו רווחיות יותר. אחת הסיבות לכך היא שעלות כוח העבודה שם זול ב-20% כמעט לעומת מערב גרמניה. השפל שנרשם אשתקד היה פחות חמור במזרח גרמניה.

אך למרות הישגים אלה, עדיין רחוק האיחוד הכלכלי מלהיחשב הצלחה ללא דופי. גרמניה המאוחדת נכנסת לעשור השלישי שלה, והמומחים חוששים שהפער בין המזרח למערב עלול להתרחב שוב בקרוב. במידה מסוימת, הדבר כבר קרה. מאז 2005 נרשמת מגמת עלייה בפער בין התמ"ג לנפש במזרח ובמערב במונחים אבסולוטיים, כיוון ששיעורי הצמיחה במזרח יורדים בקצב דומה לירידתם במערב. גם במונחים יחסיים, נמצא תהליך סגירת הפער בין המזרח למערב בקיפאון מאמצע שנות התשעים.

רוב הכלכלנים מצביעים על שלוש שגיאות גדולות שנעשו כבר בהתחלה. הראשונה היא איחוד המטבע, שהתבצע ביולי 1990 כנדבך הראשון של האיחוד. במהלך זה נקבע שער חליפין לא ריאלי - דויטשמרק אחד על כל שני מארקים מזרח-גרמניים. אנשים פרטיים יכלו אפילו להמיר חלק מחסכונותיהם בשער חליפין של אחד לאחד. לצורך ההשוואה, עמד שער החליפין בשוק השחור ב-1989 על אחד לעשרה.

תחילה המריץ צעד זה את הצריכה, אך הוא הפך את התעשייה באזור לבלתי תחרותית לחלוטין. מאמציהם של איגודי העובדים במערב גרמניה להעלות את השכר במזרח גרמניה לרמה זהה לזו שבמערב הביאו לכך שמיליוני עובדים איבדו את מקומות עבודתם. ההפרטות שארגנה טרויהנד, קרן נאמנות שהקימה הממשלה, לא הצליחו לגייס הון מקומי, ובמקום זאת משכו משקיעים מערב-גרמנים, שלעתים קרובות פיצלו נכסים של החברה או פירקו אותם.

הסובסידיות שהוענקו לחברות עודדו חברות מערביות גדולות להקים סניפים במזרח, אך פקידים מקומיים מספרים שהסיוע לרוב החמיץ את המטרה והביא ליצירת בועת נדל"ן ובנייה בתחילת שנות התשעים או למימון פרויקטים אדירים שהתגלו כפילים לבנים.

הנתונים הטובים מסווים חולשות

"הפוליטיקאים מאמינים עדיין שהם יודעים מה צריך המגזר העסקי ולא טורחים לשאול אותו. התוצאה היא הקצאות שגויות", אמר וולפגנג האמל, סגן מנהל סוכנות הפיתוח הכלכלי בברלין. "יש לנו המון כבישים, מפעלי טיהור מים, תעלות, בתי ספר, בריכות שחייה, פארקי תעשייה, פרויקטים של דיור ותחנות חשמל שאנחנו לא ממש צריכים".

לאחרונה הודתה קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, שגדלה במזרח גרמניה, שיעד המיזוג הכלכלי המלא שהוצב לפני עשרים שנה עדיין אינו בהישג יד. "יש תחושה ששיעורי האבטלה הכפולים משיעורי האבטלה במערב יימשכו לנצח", אמרה מרקל.

אפילו הנתונים הסטטיסטיים הטובים לכאורה שמציג המזרח מסווים לעתים קרובות חולשות חמורות. נתון ההכנסה הפנויה הגבוה יחסית, למשל, מרוקן מתוכן בגלל תשלומי קצבאות הרווחה הגדולים. השפעתו המרוככת של השפל מיוחסת לעובדה שחברות מזרח גרמניות כמעט שאינן משחקות תפקיד בשווקים העולמיים.

"יש כמה סימני שאלה גדולים על מידת עצמאותה הכלכלית של גרמניה", אמר יואכים רגניץ, מנהל סניף דרזדן של מכון המחקר IFO. "לא רק שחברות רבות תלויות בסובסידיות, הן תלויות גם בביקוש המקומי, המנופח באופן מלאכותי באמצעות קצבאות. אחד החששות הוא שמנועי המיזוג הכלכלי הבסיסיים הולכים ומתפוגגים".

מומחים חוששים שביטולו ההדרגתי של הסיוע הממשלתי עלול לחשוף ליקויים שהיו מוסווים עד כה בכלכלת מזרח גרמניה. התוכנית השנייה לסיוע פדרלי למזרח גרמניה, שהושקה ב-2004 ועומדת על 156.5 מיליארד אירו, תסתיים ב-2019, ותאלץ את הממשלות האזוריות להדק חגורות באופן משמעותי. התכווצות האוכלוסייה - מזרח גרמניה איבדה קרוב ל-2 מיליון תושבים מ-1991 - תפחית את הביקוש ואת ההכנסות ממסים.

פקידי ממשלה ואנשי עסקים מתלוננים גם על כך שמזרח גרמניה לא תוכל לעולם ליהנות מיתרונותיה התחרותיים, כולל עלויות העבודה הנמוכות יותר, בגלל המערכת הפדרלית הגרמנית והמסגרת המשפטית של הרפובליקה הפדרלית.

בעשרים השנים האחרונות התגבשה ההבנה שמיזוג כלכלי מלא אינו צפוי להתרחש בעתיד הנראה לעין. האתגר של הממשלה החדשה יהיה למנוע התרחקות נוספת של המזרח מהמערב.