גדעון ושאול על קו הזינוק

עדיין לא ברור מה היה תוכנה של פגישת נתניהו-אובמה, אבל במערכת הפוליטית נערכים לאפשרות שהושגו הבנות מרחיקות לכת, שהוצנעו מחשש למשבר פוליטי. כמה סמלי שבדיוק בשבוע שבו היציבות הקואליציונית כבר לא נתונה בידיו של רה"מ בנימין נתניהו כמובן מאליו, ירו מספרי שתיים בליכוד ובקדימה את יריית ההזנקה לכיבוש ראשות המפלגות שלהם.

אמנם לא מדובר במהלך רשמי, אבל ללא ספק יריית הפתיחה של שר החינוך, גדעון סער, שנורתה בנאום שנשא בעצרת הזיכרון ליצחק רבין, לא היתה יריית סרק, וגם זו שנורתה מאקדחו של ח"כ שאול מופז ודאי נועדה לפגוע. או יותר נכון לחסל.

שר החינוך, שפרט להבעת התמיכה בנאום בר-אילן של נתניהו, השתדל למדר עצמו מהתבטאויות בנושאים פוליטיים-מדיניים ולעסוק אך ורק בענייני משרדו, הגיע לעצרת בכיכר רבין כדי לקבל את אישור השמאל. אחרי שבנאום שנשא הצליח להסביר לשמאל את עמדת הימין ולהיתפס רציונלי, מצביעים משמאלה של קדימה ועד ימינה מהליכוד יכולים למצוא בו מועמד ראוי. סער הולך על בטוח. היום הציבור מחפש מנהיגות מאחדת, תופעה שבאה לידי ביטוי כבר בזמנו של שרון.

בשעה שסער הלך לשמאל, מופז הלך שמאלה. מי שהיה הסמן הימני בקדימה ועשוי למצוא את עצמו מתמודד ראש בראש מול סער על ראשות הממשלה, הציג תוכנית מדינית, שכוללת גם הידברות עם החמאס.

ההבנה שהדרך ללשכת רה"מ עוברת דרך קהל רחב יותר מזה של מרכז הליכוד ומועצת קדימה היא הדבר היחיד המשותף לשניהם. כאן נגמר הדמיון בין סער למופז: בעוד סער הכריז כי לא יתמודד מול נתניהו (ההיפך, יש לו אינטרס שהכהונה שלו תתארך), נותן לו גיבוי, מחבק אותו ושומר לו על הגב, קורא מופז תיגר על לבני ומנסה לערער את מעמדה בתוך המפלגה. מאז שהפסיד בהפרש של כמה מאות קולות בפריימריז של קדימה, מסתובב מופז בתחושה חמוצה. אם היה נבחר אז, היה היום הוא רה"מ ולבני שרת החוץ. אלא שרה"מ הוא נתניהו, והוא מופז, ח"כ מן השורה.

עכשיו כנראה איתר הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר שעת כושר והוא פועל להדיח את לבני, שנמצאת בשיא חולשתה. אולם לבני רק חולה, ומסרבת למות, לכן מופז עסוק בייצור אלטרנטיבות: תוכנית מדינית שפוגעת בדיוק במגרש הביתי שלה, מנסה לגבש מחנה בסיעה, לא מקבל את מרותה ויוצא נגדה בתקשורת.

האסטרטגיה של שני היורשים בדרך לכיבוש היעד שונה לחלוטין: מופז, חייל ומפקד צבא לשעבר פועל בשיטה אגרסיבית של מלחמה, וסער, שועל פוליטי ומדינאי, פועל בעדינות. הוא ניחן בסבלנות, ביכולת לדחות סיפוקים ובאורך רוח. למופז בוער. הוא רוצה הכל כאן ועכשיו.

אם סער יסתכל בראי, הוא ודאי יראה את מופז, אבל הפוך. במערכת הפוליטית צופים ששניהם יצליחו במשימות שלהם. מופז ירש את לבני, סער את נתניהו, אבל זה עוד יכול לקחת זמן. לא בטוח שיספיקו להתמודד זה מול זה.

סכסוך עבודה

אותו סער הגיע בשבוע שעבר לחנוכת בית ספר יסודי ממוגן בשער הנגב. בעוד פמליית שר החינוך, עושה את דרכה בשבילי בית הספר, הגיחו לעברו שלוש בנות. שר החינוך תהה אם מישהי מהן יודעת מי הוא. "אתה שר הביטחון", ענתה לו אחת מהן. סער ניסה להתנער מהאשמה, אבל התלמידה התעקשה: "אתה ברק, ברק, שר הביטחון, אבל אתה אמור להיות בלונדון. אתה כל הזמן בלונדון. מה אתה עושה פה?". סער צחק. פרשת נסיעתו של שר הביטחון לפריז כנראה כל כך התקבעה בתודעה, שגם בכיתה ג' הפכה הנסיעה של משלחת משרד הביטחון למורשת קרב, גם אם לא כל הפרטים זכורים במדויק.

וזה, בין היתר, מה שמשך כל כך הרבה אנשים לבית ציוני אמריקה ביום ראשון לכינוס הראשון של ארבעת מורדי העבודה. עוד לא ברור אם הארבעה יעשו היסטוריה. בשלב הזה נזהרים יולי תמיר, עמיר פרץ, אופיר פינס ואיתן כבל לפזר הצהרות באשר להמשך דרכם, אבל נראה שהחלטה אחת נכונה לפחות הם כבר קיבלו: לקיים את הכנס באולם קטן. מאות מחברי המפלגה שהגיעו ונאלצו לעמוד בשל מחסור במקום, הדגישו את מיעוט המשתתפים בישיבת לשכת המפלגה שקיים יו"ר העבודה, אהוד ברק בשבוע שעבר. לאירוע של ארבעה אנשים, שאינם מחזיקים בשום תפקיד, הגיעו לפחות פי ארבעה יותר משתתפים מאשר לכינוס של ברק, שבו יכלו להתחכך ביו"ר המפלגה ובכמה מהשרים.

התסכול בקרב חברי המפלגה כל כך גדול, שח"כ דניאל בן סימון עלה מבחינתם לדרגה של מושיע. הגעתו לכנס הפיחה תקווה שסוף סוף משהו יניע את העסק. גם הכתבים - שידעו שללא נוכחות של גלגל חמישי, שיאפשר לפצל את הסיעה, קשה יהיה למכור את האירוע לעורכי החדשות - נשמו לרווחה כשראו את הח"כ הטרי באולם. "בן סימון פה, זה משדרג את האייטם", לחש אחד מהם בטלפון.

אלא שעם בן סימון, לפחות כרגע, זה כמו ללכת בלי ולהרגיש עם. העיתונאי דניאל אמנם הגיע לכנס, אבל הפוליטיקאי בן סימון אמר שיש לתת לברק צ'אנס והוסיף שעדיין מוקדם לפצל את הסיעה. אלא שאת הצ'אנס הזה הוא העניק בעיקר לעצמו. החיזורים אחריו משני צידי המתרס, ודאי יעניקו לו את הצ'אנס להעלות את מחירו. לכן קשה עדיין לדעת אם זהו ראשיתו של מהלך שיכול להוביל להקמת מערך מפלגתי או שמדובר בסטארט-אפ שעלול להיתקע עד למציאת ח"כ אחר שיחבור לרביעייה ויאפשר להם להתגרש מהסיעה. ומי יודע מתי זה יקרה.

טכנית, אם אף ח"כ לא יחליט לחצות את הקווים, היום הזה יכול להיות רחוק. שר החקלאות, שלום שמחון, לא מסתיר את רצונו להתמנות ליו"ר הקק"ל, עם פינויו של התפקיד, אלא שזה יקרה רק בעוד שנה. את מקומו בכנסת צפויה לרשת עינת וילף, מקום 14 ברשימת העבודה לכנסת.

לא מזמן, כש"חוק סלומיאנסקי" עוד עמד על הפרק, שבעקבותיו יכול שר מהסיעה להתפטר ולהכניס לכנסת את הבא בתור ברשימה, עלה החשש אצל ברק כי וילף תבחר לחבור למורדים ותגרום לפילוג בסיעה. הח"כית לעתיד הבטיחה ליו"ר המפלגה להיות ממושמעת, ובינתיים ירד החוק מסדר היום וכניסתה לכנסת התרחקה.

באחרונה נפגשה וילף עם סגן שר החוץ, דני איילון. במטרה לשבור את ההגמוניה הגברית בשירות החוץ הישראלי, עלתה בשיחה האפשרות לשגר את וילף לאו"ם או למנותה לתפקיד הקונסול בניו יורק. אם יוחלט להעניק לה תואר דיפלומטי כלשהו, יתקדם בתור להיכנס למשכן השר לשעבר, ראלב מג'אדלה.

בשיחה מירדן האשים מג'אדלה, המשמש מזכיר המחוז הערבי בעבודה, את שר הביטחון כי לא עשה מאמץ כן ואמיתי להשאיר את המורדים בבית והזכיר כי הציבור הערבי לא שוכח לברק את אירועי אוקטובר 2000, שבהם נהרגו 13 ערביי ישראל במהומות בוואדי ערה. מצד שני, הוא אומר, המגזר הערבי אמנם יותר קרוב בעמדותיו למורדים, אבל פילוג ישרת רק את מחנה הימין. ובקיצור, המגזר הערבי חלוק, ומג'אדלה לא בכיס של אף אחד.

ובכל זאת, צריך לסייג, אולי מדובר בתרחיש דמיוני. התבשיל כבר על האש, אולי נקודת הרתיחה תגיע עוד קודם. המורדים מעריכים שיהיה ח"כ חמישי עוד במושב הכנסת הנוכחי. *