למרות פסיקת העליון: השלום מכרסם בחסינות על דיבה בהליך משפטי

פחות מחודש לאחר שבית המשפט העליון פסק באופן תקדימי כי החוק מקנה חסינות מוחלטת לדברי דיבה שנאמרו או נכתבו במסגרת הליך משפטי - וכבר נמצא בקיע ראשון בפסיקה. שופטת השלום התל-אביבית חנה ינון חייבה באחרונה מתדיין לפצות את עורך הדין של הצד שכנגד בגין שלל קללות, נאצות וגידופים שאמר במסגרת הליך בוררות.

כזכור, העליון קבע כי חוק איסור לשון הרע מקנה הגנה מוחלטת לדברי דיבה הנאמרים/נכתבים במהלך דיון משפטי - גם אם לא נאמרו לצורך הדיון ולא שירתו אותו. בכך בוטלה פסיקת המחוזי בתל-אביב, שלפיה החוק אינו מקנה הגנה לדברים שנאמרו מתוך "זדון ורשעות".

בימים אלה דחתה הנשיאה דורית ביניש בקשה לקיום דיון נוסף בפסק הדין. אלא שבאופן תמוה, השופטת ינון מסתמכת דווקא על פסיקת המחוזי שבוטלה. היא מתייחסת אמנם לפסיקת העליון, ומציינת כי לדעתה בנסיבות כאלה גם העליון היה מסייג את החסינות שבחוק.

עו"ד דוד בבאי, יו"ר קבוצת אמינות מוקד ארצי ומנהלה, מתכתש מזה זמן עם אחיו אבי בבאי על השליטה בחברה. הסכסוך הוכרע באחרונה בבוררות. אבי בבאי יוצג על-ידי עו"ד עודד שטייף, שלדעת דוד בבאי חצה את הגבול שבין הייצוג המקצועי לבין הזדהותו עם אחיו.

דברי הדיבה של דוד בבאי נכתבו במכתב ששיגר לשופט נסים ישעיה (שטיפל בתיק המשפטי מכוחו מונה הבורר) ונאמרו במספר ישיבות בוררות. ברפרטואר הביטויים של בבאי נכללו, בין היתר: "נוכל, שקרן, בעל זיבולים, עוד מעט ביניש לוקחת לו את הרישיון, בעל דברים מחליאים, הולכים לעצור אותך, אף מילה הנאמרת על-ידו אינה אמת, הבן זונה גנב אותי יחד עם אבי, בן כלבים, אכניס לך אגרופים ליד המשטרה, אני אקבור אותך".

ינון ציינה כי "מלל זה, אף שנאמר בעידנא דריתחא, מהווה שלל קללות, נאצות וגידופים העולים כדי אלימות מילולית, הרתעה והפחדה, ולא רק כדי לשון הרע".

לדבריה, בבאי "חצה כל גבול לגבי הנאמר בהליך משפטי ושינה את עצם קיומו של ההליך המשפטי, במובנו המקובל, עד שהפכו ל'שדה קרב'". לכן, לדבריה, לא מתקיים הרציונל שבפסיקת העליון.

"במצב דברים קיצוני זה, אל לו לבית המשפט ליתן לנתבע ליהנות מההגנה האמורה, שכן ייצא בעל דין נשכר מחריגה מכל אמות-מידה ידועות ורצויות של ניהול הליך משפטי תקין. יש להניח בסבירות רבה כי לא אל מקרה זה כיוון החוק וכיוון פסק דינו של העליון... ייתכן כי בבוא מקרה קיצוני שכזה אף בפני העליון, תוטל הגבלה מסוימת על החסינות, לפיה במקרה מובהק החורג מכל אמות-מידה של דיון ענייני, ופוגע לחלוטין בתקינותו ובמהותו הבסיסית של ההליך כהליך משפטי - לא תעמוד לאותו בעל דין החסינות".

למרות האמור ועל אף שהחוק מאפשר לפסוק פיצוי של 100 אלף שקל בלא הוכחת נזק כשמדובר בדברי לשון הרע שנאמרו "בכוונה לפגוע" - פסקה השופטת לשטייף פיצוי של 25 אלף שקל בלבד (מתוך 500 אלף שתבע), ושכר-טרחת עורך דין של 10,000 שקל.

בינתיים, אגב, ניתן פסק דין של שופטת השלום החיפאית, ישראלה קראי-גירון, שדחתה תביעות דיבה הדדיות בין עורכי דין, בין היתר לאחר שקבעה כי קללה וגידוף כשלעצמם (כשאינם כוללים אמירה מהותית) הם פסולים אך אינם מהווים לשון הרע, שכן אין בהם להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה או ללעג. (ת.א. 07-26868).