גלעד היה הילד הכי ביישן בכתה

הוא נולד ב-28.8.86, נחטף ב-25.6.2006. היום, 26.11.09, החמאס יוצא לעוד חופשה ויחזור לדבר, אולי, אחרי החגים. אצלנו מתפללים עכשיו שגלעד ידליק נרות חנוכה עם משפחתו. הרבה חגים, סוכות ופסח, ראש השנה, פורים וט"ו בשבט, סופגניות ולביבות ושלושה ימי הולדת והוא בכלל לא ידע שהוא כזה.

הילד הכי ביישן ממצפה הילה הפך ל"ביטחון לאומי", קונסנזוס, אסטרטגיה בינלאומית, קלף מיקוח. הבן של אביבה ונועם, מתאמת הדרכה בחברה להגנת הטבע ואיש אגף השיווק בישקר של ורטהיימר בתפן, שברחו כל חייהם מחשיפה ורק רצו לשבת בשקט מתחת לעץ, ליד הצימר "בקתות בחורש", הפך לסחורה בינלאומית לוהטת. מקח וממכר לנשיאים וראשי ממשלות, מתווכים, מרגלים וביטחוניסטים מימין ומשמאל, פריז, וושינגטון, קהיר, מוסקבה, בון, ירושלים, עזה ורמאללה. שרים ונציגים, רבנים ושיח'ים וכל אלה שמתפרנסים יפה ומזיעים מריצה מעיתון לרדיו וטלוויזיה כדי לומר "לא נכון לדבר בעת הזו"...

אח של יואב והדס, סטודנט בטכניון וצעירה שאך התגייסה לצבא אחרי שנת שירות, כנראה בכלל לא יודע וכשיידע בטח יגחך, שהוא הוא אחראי לעתידו הפוליטי של מחמוד עבאס, הוא אבו מאזן, וליחסי הכוח מול חאלד משעל, לעתיד הפתח והחמאס, לסיכויים של מרוואן ברגותי להיות מנהיג הפתח ולמעמד של חוסני מובארק המצרי במרחב השמי וגם מבחן לעוצמת הצנזורה הצבאית בישראל.

הוא, הילד הנבוך והמסמיק, שרץ הכי מהר בבית הספר, שעד היום שומרים הוריו על חדרו מפני כל פלישה תקשורתית, כי זה מה שגלעד רוצה, משלם את החשבון הלא סגור של עסקאות ההחלפה שהפכו לטראומה לאומית, עסקת ג'יבריל ובעיקר עסקת טננבאום, הידועה לשמצה. הוא החשבון הסופי של ארונות אודי גולדווסר ואלדד רגב, שהושלכו מהטנדר של חיזבאללה בחיוך שטני.

הנכד של צבי הופך לתמצית העימות בין הורים שכולים, נפגעי טרור לדורותיהם ממסעדת סבארו בירושלים, מהדולפינריום, ממלון פארק בנתניה, ממסעדת מצא בחיפה. האם לשחרר רוצחי ילדיהם ששוחים בדם ומתכוונים להמשיך, תמורת חייל אחד שבוי, או שלא. ורק לחשוב על זה שצבי הסבא הוא קצין המשטרה מהקריות שלחם במלחמות ישראל וימים ארוכים בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים חיפש אחר בנו יואל שנעלם לבלי שוב ברמת הגולן.

יואל היה אחיו התאום של נועם, אבא של גלעד. ב"ידיעות אחרונות", ביוני 2006, סיפרו שיואל וחבריו נתפסו ע"י הסורים, נכפתו ונורו. חבר של יואל אמר אז, יומיים לאחר החטיפה, שחשבו שהנה גלעד בבית, "מדהים איך הגורל משחק באנשים".

בדיוק שנתיים אחרי, יוני 2008, אהוד אולמרט עדיין ראש ממשלה, ציפי לבני משנה ושרת החוץ. אביבה אמרה: "אמרנו לראש הממשלה שאם לא נשלם עכשיו את המחיר על שחרורו נצטרך לשלם כדי להביא את גופתו".

שלוש שנים אחרי החטיפה, יוני 2009, אומר נועם "הורים שולחים את ילדיהם לצבא והצבא חייב להחזיר אותם, בלי מסחרה, לא להפוך אותם לעסקאות ולדון על הנחות במחירים".

בינתיים הועלה גלעד בדרגה מרב"ט לסמל. איך הוא יחזור? מתי? איזה בן יפגשו? אילו הורים הוא יראה? איך אנחנו ניראה לו? האם ישאל על שרשרת המחדלים שהביאה לחטיפה? על האזהרה המודיעינית שלא הגיעה ליעדה? על חפירת מנהרה מול הגבול הפתוח שאף אחד לא ראה, על המבצע בעזה שלא הגיע אליו? על העובדה שרק אחרי שההורים והחברים התחילו לעשות רעש אמיתי משהו התחיל לזוז?

stella-k@globes.co.il