מישהו זוכר שהיום כ"ט בנובמבר?

אני האחרון לכפור בחשיבותו של אחד מהמפגשים המרתקים בתולדות הכדורגל, אבל בכל זאת, האם אף אחד לא זוכר את אותו יום מכונן בהיסטוריה הציונית? יכול להיות שהיום, שאותו או"ם שקבע כבר בעבר שאנחנו גזענים, ושמחזיק בדעה שאנו מבצעים פשעי מלחמה, קשה לנו להיזכר שהוא היה זה שקיבל את ההחלטה הדיפלומטית החשובה ביותר בתולדות עם ישראל?

ברגעים כאלה אני מוכן לשלם את האגרה גם בלי שיאיימו עלי בעיקול הטלוויזיה, כיוון שרק צדיק אחד וערוץ אחד נמצא בתוך כל יריד ההבלים של הטלוויזיה המקומית. אמנם אותו ערוץ לא מצא לנכון לקיים דיון ישיר בתאריך ומשמעויותיו (קשה להאשים אותו, אחרי שהוכרח רק בשבוע שעבר, לזנוח דיון ביקורתי בעסקת שליט, כדי להבהיר שהערוץ הראשון מנוהל עדיין בידי משרד ראש הממשלה), אבל בימים שכאלה - ניקח באהבה כל מה שנותנים לנו, ובמקרה דנן - דווקא נותנים לא מעט.

לפעמים נדמה כי כבר הכול סופר אודות "יציאת אירופה תש"ז" המוכרת יותר בשם "אקסודוס", אוניית המעפילים שהייתה לסמל המאבק הציוני לעלייה חופשית ולמדינה עברית. אלא שהסרט המרגש הזה, לוקח אותנו לסיפורם של שלושה נערים, ששרדו את אימי השואה, גילו כי משפחתם נספתה בתופת וחלמו על עלייה לארץ ישראל, רק כדי למצוא את עצמם, בסופו של מסע ארוך ומתיש, שוב במחנה ריכוז על אדמת גרמניה, אליה גירשה ממשלת הוד מלכותו את הפליטים.

ההתרחקות מהפאתוס, שמלווה בדרך כלל את תיאור מסעה של אקסודוס, וההתמקדות בחוויות האישיות של גיבורי הסרט, מעניקות לו נופך שאפילו ליאון יוריס ופול ניומן לא הצליחו לעשות בשעתו.

לא בכדי הזכרתי את יוריס וניומן: יותר מסך כל מרכיביה האנושיים, הייתה הדרמה של האונייה לסיפור ההצלחה התקשורתי הגדול ביותר של המפעל הציוני. אמנם הבריטים שיחקו לידי המדינה-שבדרך, כאשר כפו מאבק דמים על הפליטים וכאשר החליטו לגרשם דווקא לגרמניה, ולנעול אותם מחדש במחנות ריכוז, אבל בצד הציוני היה מי שידע להשתמש בסיפור הלא ייאמן הזה כדי לקדם את מטרות המאבק. ללמדנו שאולי זה לא ההסברה שלנו שהפכה לגרועה עם השנים, אלא פשוט ה"קייס" שלנו שנחלש.