הנקראות ביותר

אופנה במחירי רצפה: הכירו את חנויות הבגדים הכי זולות שיש

בשקט-בשקט הולכות וצומחות רשתות הבזארים ומגלגלות יחד מחזור מכירות של מיליארד שקל בשנה ■ שם המשחק הוא כמות ומחיר מנצח ■ כך קונים אופנה לכל המשפחה בעגלת סופרמרקט - פרויקט מיוחד

בעוד ששוק האופנה בארץ נחבט מהמיתון, בשוק ההבי-דיסקאונט של ענף האופנה, או בשמו האחר "שוק הבזארים", העסקים פורחים. הרשתות שמציעות בגדים במחירים השווים לכל נפש, שלא לומר במחירים זולים במיוחד, הלכו והתפשטו כפטריות אחרי הגשם.

"השוק פורח בגלל שאנשים ירדו ברמת ההכנסות שלהם, והם מסתפקים בבגדים זולים יותר ולא ממותגים", מסביר אריק ממן, בעל רשת תפוז.

גם לדברי פיני פרטוק, בעל רשת זברה, המיתון היטיב עם השוק הזול. "כמעט בכל הסניפים אנחנו בגידולים של 20% בחנויות זהות", הוא מעיד.

"המחיר הוא כל הפואנטה. אנחנו סופרמרקט לבגדים", אומר שלום סידון, אחד מבעלי רשת האנגר, השחקנית הראשית בשוק.

שתי השחקניות הגדולות ביותר בשוק הן רשת האנגר ורשת זברה. אחריהן ניתן למנות את סלקשיין, Bגוד, פוזה, ביגשופ, סלקט, תפוז, PANICA CITY, ביג ביגוד ועוד רשתות רבות קטנות יותר כמו סטוצ'י, גרין, OMALL, Metro, בלאגן, יהלום, קני מחסני ביגוד ועולם הטקסטיל.

לפי ההערכות, בשוק פועלות כיום למעלה מ-120 חנויות (חלקן בודדות), עם מחזור מכירות כולל של למעלה ממיליארד שקל בשנה.

טרנינג ב-25 שקל, ג'ינס ב-60 שקל

יוסי ארזי, מבעלי רשת גרין, מסמן את פתיחת השערים למזרח כנקודה הקריטית להתפתחות השוק. "ברגע שהשערים למזרח נפתחו והמכס ירד בהדרגה עד שבוטל, המחירים בשוק דרום תל-אביב ירדו לרמות שבהן בלתי אפשרי להרוויח. שוק דרום תל-אביב, שעד אז ייצר וייבא סחורה עבור הרשתות בארץ, החל לפתוח חנויות ולמכור לצרכן הסופי. אנחנו הפכנו מיצרנים ויבואנים למפיצים סופיים", אומר ארזי.

* נראה היה לכם שאם לא תפתחו חנויות לא תישאר לכם עבודה?

"זה לא שלא תהיה עבודה, אלא שלא נשאר מקום להרוויח".

גם משפחת איפרגן, שהחלה את פעילותה בענף לפני 30 שנים כסיטונאית, היא היום בעלת רשת קמעונאית בשם Panica City. שתיהן, כמעט מיותר לציין, אינן היחידות.

"אנחנו מוכרים את המחיר של המוצר. פשוט מאוד. מה שעומד לנגד עינינו זה המחיר", אומר ארזי. "בדיוק כמו שבסופרמרקט אדם מצטייד בדברים מתכלים, כך הוא קונה אצלנו דברים בסיסיים ויומיומיים".

הילדים, עיקר צרכני הבייסיק, הם קהל היעד העיקרי של הרשתות, אבל לא רק. הרשתות פונות גם לגברים ולנשים ומציעות בנוסף גם ג'ינסים, חולצות מכופתרות והלבשה תחתונה. החשבון פשוט. מחיר בגד בבזאר עשוי לעמוד על רבע בלבד ממחירו של בגד ממותג ברשת אופנה.

חליפת טרנינג לילדים תעלה 20-60 שקל, גופיה 10-15 שקל, מעיל לילדים 40-60 שקל, וג'ינס לילדים יעלה 40-90 שקל. עבור 6 זוגות תחתונים גובים ברשתות 20 שקל בלבד, ואלה רק דוגמאות ספורות.

בחנויות וברשתות הזולות המחירים אטרקטיביים במיוחד גם למבוגרים. ג'ינס יעלה 80-100 שקל, חליפת טרנינג 60-80 שקל, חולצת כפתורים לגבר 25-50 שקל וכן הלאה. באחת הרשתות מצאנו השבוע 3 חזיות במחיר של 50 שקל בלבד.

"היצע הבגדים ברשתות הלא ממותגות הוא משהו לא הגיוני יחסית למדינת ישראל. בסין חושבים שאנחנו סין. כל חנות שנייה בדרום תל-אביב הפכה ליבואנית. השוק מוצף, והמחירים יורדים", אומר אריק ממן, בעל רשת תפוז.

"הרשתות האלה התחילו כמחסני אופנה מכוערים ועברו שדרוג משמעותי, והיום הסניפים של סלקט, פוזה וזברה החדשים נראים כמו חנות אופנה לגיטימית. מה שחשוב מאוד הוא שהקהל רוצה לקנות בגדים איכותיים בזול ולא להרגיש שהוא קונה בשוק. היום הרשתות האלה מעניקות ללקוחות את האווירה והחוויה שהם קונים במחירים זולים ובאיכות סבירה", אומר חי גאליס, סמנכ"ל ניהול בביג מרכזי קניות.

ברשתות טוענים עוד כי סטנדרט האיכות ברשתות עלה, יחד עם כל השוק.

"זה שאת קונה פריט לא ממותג, זה לא אומר שהוא לא יוצר באותו מקום", אומר יוסי נחמיאס, מבעלי ביגשופ.

"האיכויות משתפרות מעונה לעונה ומשנה לשנה. אנחנו נותנים מחיר אמיתי. אנחנו לא מנפחים מחיר כדי למכור אותו בסוף עונה ב-50%-70% הנחה", אומר אלון דויטש, מבעלי רשת סלקט.

הגודל כן קובע

אם בעבר הקמעונאים הראשונים בשוק הבזארים נהנו מוואקום שנוצר כאשר רשתות האופנה לא הציעו פתרונות זולים, היום הם נאלצים להתמודד עם תחרות הולכת ומחריפה ועם חדירה של רשתות האחת לתחום של השנייה.

"הרשתות מגלגלות סכומים יפים מאוד, אבל זו מלחמה. התהליך שעבר עליהן הוא בדיוק התהליך שעבר על רשתות הסופרמרקטים הפרטיות, שפעם לא נלחמו האחת בשנייה והיום כן. באזור רעננה וכפר-סבא למשל יש מלחמה בין ההאנגר לבין סלקט, וזו אינה הזירה היחידה", אומר גאליס.

"התחרות גדלה, ורשתות התחילו לאכול האחת את השנייה. ממש כך", מעיד גם אלון דויטש, מבעלי רשת סלקט. לדבריו, "אנחנו זהים לענף המזון ומתמודדים עם מחיר שהוא פחות או יותר שווה בין הרשתות, ומה שמשנה זה האיכויות והשירות".

"השוק השתנה בכל הקשור למחירים, עלויות ותחרות. בעבר היית קונה בזול ומוכר יותר ביוקר, ולא היתה תחרות. היום התחרות מאוד קשה. ברגע שאתה לא מותג, והתמחור שלך מאוד זול - אז אם אתה לא עובד על כמויות, וקשה מאוד להרוויח כסף", אומר יוגב איפרגן מפאניקה סיטי.

בניגוד לרשתות האופנה היקרות יותר, בהן מספר הסניפים והפריסה הארצית המתבקשת לאור המיתוג הוא שם המשחק, ברשתות הזולות מה שקובע הוא דווקא גודל הסניפים שממנו נגזר לרוב גם הפדיון. אצל חלק מהרשתות, הפדיון של סניף אחד גדול שווה ערך למספר סניפים של רשת אופנה ממוצעת.

"בענף שלנו הרווח הגולמי נמוך משמעותית מרשתות האופנה ועומד על 33%-45% בלבד", אומר אופיר בן-אברהם, בעלי רשת Bגוד.

שאלה של כמות

הכמות היא שם המשחק לא רק של הצרכן, אלא גם של הרשתות, מאחר שלאור המחיר הנמוך יחסית של כל פריט, הרשת נדרשת למכירה של כמויות כדי להיות רווחית. יוצא איפה שסל הקנייה הממוצע אולי אינו גבוה בהשוואה לרשתות האופנה, אבל כמות הפריטים בו גדולה הרבה יותר. אין פלא שעגלות הסופרמרקט, מצרך קיים בכל רשת, הפכו לאחד מסימני ההיכר של הרשתות האלה.

תהליך נוסף שמאפיין את השוק הוא מעבר חד מחנויות קטנות ושכונתיות בגודל 50-100 מ"ר, לחנויות בינוניות וענקיות, לרוב בגודל של 500-1,500 מ"ר, אך יש גם חנויות בגודל 3,000-4,000 מ"ר.

"התהליך שהתרחש במכולות ובסופרמרקטים כשראינו מכולות שנסגרות לטובת סופרמרקטים, התרחש גם אצלנו. המחירים ירדו, והחנויות השכונתיות הקטנות שלא יכלו להתמודד עם רמת המחיר הנמוכה בשוק, החלו להיסגר לטובת חנויות ענקיות. זה שוק של כמות, ולחנות קטנה שלא מסוגלת למכור כמות גדולה - אין זכות קיום", אומר ארזי.

גם ברשת זברה הגיעו למסקנה כי החנויות הקטנות אינן מתאימות. "ב-2007 התחלנו לפתוח סניפים קטנים בגודל 250 מ"ר, וכעת אנחנו בתהליך של סגירת סניפים קטנים ומעבר לסניפים של 800-1,000 מ"ר", אומר פרטוק.

המעבר לסניפים גדולים הביא גם להרחבת מגוון המוצרים הנמכרים ברשתות. אלה נכנסו לקטגוריית ההלבשה התחתונה, הנעלת בית ואקססורייז, ובחלקן ניתן אף למצוא מוצרי קוסמטיקה.

לא מוטרדים מכניסת H&M

באופן מפתיע, מי שלא אחת מכתיבות את המחירים בשוק הבזארים הן דווקא רשתות האופנה הממותגות. "בשנות הפריחה של פוקס, בסיילים הגדולים שהרשת היתה עושה בסוף עונה, היא התקרבה לשוק שלנו במחיר, וזה גרם לשוק שלנו להוריד עוד יותר את המחירים. המבצעים האגרסיביים בקניונים גוררים את השוק שלנו כלפי מטה מבחינת רמות מחירים", אומר ארזי.

"בתחילת העונה הם חוגגים, אבל בעיקר בסוף שנה וברגע שרשתות האופנה מתחילות במבצעים והפערים במחירים מצטמצמים - הם הופכים להיות הרבה פחות אטרקטיביים ומתח הרווחים שלהם הוא כלום", אומר גאליס.

למרות זאת, השחקנים בשוק אינם מוטרדים מכניסת H&M השבדית הידועה במחיריה הזולים יחסית. "ב-H&M מוכרים כל מוצר פי ארבע מהמחיר שאנחנו מוכרים. הם לא קשורים אלינו", אומר דויטש. "H&M זולים יחסית לרשתות השיווק הממותגות, אבל הם עדיין יקרים מאתנו בעשרות אחוזים. מעבר לכך, זו רשת אופנה שאינה מוכרת בגדים בסיסיים. הם ישפיעו על פוקס, קסטרו ורנואר, לא עלינו", אומר ארזי.

"השוק מאופיין ב-10-15 שחקנים גדולים. כמעט כל הקטנים יצאו מהמשחק. השחקנים הבינוניים התפתחו והפכו לשחקנים גדולים, או שלא הצליחו לגדול ונפלטו מהענף. לא חסרות דוגמאות לחנויות שפשטו רגל ונעלמו. זו גם המגמה שתהיה בשנים הקרובות. עוד כמה שנים יהיו בין 8 ל-12 שחקנים גדולים שיתנו את הטון בכל השוק. זה שוק מאוד תחרותי ואגרסיבי", אומר אייל חדד, בעל רשת סלקשיין.

לדבריו, "מי שלא יהיה גדול, חזק ובעל רשת - יהיה לו קשה מאוד לשרוד בשוק הזה, כי כוח הקנייה מאוד חשוב. ברגע שיש כמה סניפים - ההוצאות הקבועות מתחלקות על יותר סניפים, ויותר קל לפרסם. כשאתה גדול אתה יכול לייבא מותג פרטי ולשפר את הרווחיות.

"כשאני מייבא חולצה בלי השם שלי, אני מוכר אותה ב-15-16 שקל. כשהחולצה תחת שמי, אני יכול לקבל עליה גם 18-20 שקל. זה הכוח של המותג הפרטי. אין תחרות. אתה יכול להגיד שזה שלך. זו הסיבה שבגללה הרשתות נלחמות על המותג הפרטי".

השחקנים בשוק תמימי-דעים שהשוק קרוב לרוויה. "אין עוד הרבה מקום לעוד הרבה שחקנים. זה שוק מאוד אכזרי. יש הרבה שחקנים שפתחו וסגרו במהלך השנים האחרונות. השוק כבר רווי", אומר סידון.

ברחוב ובפינה הנידחת של הקניון

רשתות הבאזרים כמעט ואינן מוכרות בקניונים. לעומת זאת, בפאוור סנטרים, ברחובות הערים ובמרכזים מסחריים אחרים הן שחקן מוכר ורצוי במיוחד.

"שוק הבזארים הוא שוק הולך ומתפתח כצורך לבגדים באיכות סבירה ובמחיר זול. אלה רשתות שנותנות פתרונות זולים לכל רובדי האוכלוסייה. הן מתמקמות בעיקר בפאוור סנטרים ולא בקניונים, כי הן אינן יכולות להרשות לעצמן לשלם שכירות גבוהה בשל המרווחים הנמוכים", מסביר ירון אשל, המשנה למנכ"ל גזית גלוב ישראל.

"הרשתות האלה הן לקוחות מצוינים לפאוור סנטרים. שכר הדירה נמוך, הסחורה סבירה, והמחירים אטרקטיביים", מסכים מנכ"ל ישפרו, עזרא צוק.

רשת זברה היא היחידה שחדרה לקניונים, או ליתר דיוק - לפינות הנידחות שבהם. לרשת סניפים בקניון רחובות, קניון חיפה וקניון הסיטי באשדוד. "אנחנו לא יושבים בפריים לוקיישן אלא בפינות. בקניון רחובות חילקו בשטח הזה קודם מסיכות אב"כ", אומר פיני פרטוק, בעל הרשת.

לדברי מנכ"ל קניון רחובות, יהודה אורן, רשת זברה היא מוצר משלים לצורכי הקניון. "בתפיסת העולם רשת זברה היא חריגה, אך לא בתפיסה שלי. זברה נותנת מענה לחתך אוכלוסייה אחר, ויש לה ערך מוסף כי הוא נותנת מענה לחתך אוכלוסייה אחר ולכל המשפחה. מעבר לכך, האיכות טובה מאוד כי מדובר באותם יצרנים של הרשתות", אומר אורן.

44
רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא נתח שוק וצרכנות?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
דין וחשבון
הסיפורים הגדולים של השבוע
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות