הלקח של שחר מהכישלון

1. הסיפור של מכבי חיפה בצ'מפיונס ליג הסתיים, והדבר העיקרי שיזכרו ממנו זה את השורה התחתונה: 0 נקודות מתוך 18 אפשריות, 0 שערים ב-540 דקות, הקמפיין הגרוע ביותר של קבוצה כלשהי בהיסטוריה של ליגת האלופות. אבל לפני ששופטים את חיפה לפי הפרמטרים האלו, צריך לזכור באיזה מקום חיפה התחילה את העונה הזאת. איזה ציפיות הוגדרו ולאיזה מטרות כיוונו.

יעקב שחר החליט לקצץ 15%-20% משכרם של השחקנים הבכירים (גזרה שבוטלה אחרי ההעפלה לאלופות). לראשונה מזה שנים, שחר בחר שלא להביא אפילו שחקן רכש ישראלי אחד לקבוצה. אי אפשר לצפות שבמסגרת הזאת תיבנה קבוצה שתוכל להתמודד ברמה הכי גבוהה של הכדורגל האירופי. כשנשאל בקיץ איך ישפיעו הקיצוצים על הפרויקט האירופי, הגיב הנשיא והבעלים: "אולי ניאלץ לדחות בשנה את חלום הצ'מפיונס". זה בדיוק מה שקרה בפועל - חיפה הגיעה לצ'מפיונס, אבל מעשית שלחה למגרש קבוצה ברמה נמוכה בהרבה מהסטנדרט שנדרש במפעל הזה.

האם שחר טעה בגישה שלו? לא בטוח. כולם חכמים בדיעבד. מצד אחד נולדה לה ליגת 16 הקבוצות העונה, שעבורה אין שום סיבה להעמיד תקציב של מעל 35 מיליון שקל כדי לדרוס את רעננה ועכו. מה שהוכח גם כנכון: הפועל ת"א וחיפה דורסות את הליגה. מצד שני, את הניסיונות להסתער על ליגת האלופות עם כסף ענק כולם זוכרים. לגאידמק ובית"ר לא הספיקו 120 מיליון שקל כדי להגיע אפילו למשחק מכריע על העפלה לשלב הבתים.

2. אבל בדבר אחד טעו בחיפה בוודאות: ההחלטות לאחר שהובטחה ההעפלה לאלופות. דוטרה, שטרכמן ועותמאן נרכשו במטרה לעבות את הסגל לקראת המאבק הכפול בליגה ובאירופה. בפועל, רק האחרון הצליח להשתלב בסגל, כשלשניים האחרים כבר מחכים כרטיסי טיסה לחודש ינואר.

במקום להשקיע בהחתמת שלושה שחקנים צעירים ולא מוכחים, חיפה היתה צריכה להביא שחקן זר משמעותי באותו סכום. כמה גרוע מהלך כזה כבר היה יכול להיות? בטוח שלא גרוע יותר משישה הפסדים שהשיג הסגל הקיים.

אם שחר היה יודע שזו תהיה התוצאה הסופית של הקמפיין ושהקבוצה שלו תיכנס לספרי השיאים של המפעל (היחידה שלא השיגה נקודות ולא כבשה בשלב הבתים), אין ספק שהוא היה פועל אחרת.

לפחות עכשיו, כשהכל נגמר, יש לאלישע לוי בידיים סגל צעיר, רעב, שלא אמור לקבל האנג-אובר מסיום העונה האירופית.

3. בדיעבד מתברר גם שהחיסכון של שחר בהבאת שחקנים לא באמת חסך לו משהו. ניצחון קטן אחד היה יכול לסדר לחיפה בונוס של 800 אלף אירו, כמו עלות שכר של שני שחקנים בכירים במועדון. ובכל זאת, חיפה תסיים את הקמפיין עם הכנסות של קרוב ל-65 מיליון שקל (בונוסים על הישגים, זכויות שידור, מכירת 35 אלף מנויים). סכומי כסף שהכדורגל הישראלי לא מסוגל לעכל בעונה אחת. עוד העפלה קטנה בעונה הבאה, וחיפה תוכל לפתח שושלת שתפרק כאן את הליגה עוד כמה שנים קדימה.

4. ההבדלים שניכרו ברמת השחקנים, בין חיפה ליריבות, לא נעצרים כמובן שם. אלו גם הפערים ברמת המאמנים. התחושה שנוצרה לפני המשחק אתמול כי אפשר לקחת נקודות מבורדו, הסתמכה בין היתר על אמירה של לורן בלאן, המאמן הצרפתי שהודה כי "השחקנים ניצלו את המשחק גם לטיול בירושלים". שמונה שחקנים מחליפים פתחו בהרכב, ועדיין זה לא הספיק.

לא מאמן רציני כמו בלאן יגיע לכאן ויבזה את עצמו. למי ששכח, מדובר על התלמיד המצטיין של סר אלכס פרגוסון, ומי שמוזכר כמועמד רציני לרשת אותו במנצ'סטר יונייטד.

לא היה יום מושלם יותר מאתמול בערב כדי לקבל את האנלוגיה בין המורה לתלמיד. בזמן שבלאן שלח הרכב שני לנצח ברמת גן, פרגוסון ניצח בוולפסבורג, כשבקו ההגנה שלו עולים פארק, פלצ'ר וקאריק, קשרים במקצועם.

התלמיד המצטיין עדיין רחוק שנות אור ממורו, אבל מהשיעור שבו מלמדים איך מפרקים קבוצות עם שחקני מילואים וקצת מלחמה פסיכולוגית, הוא לא הבריז.

שיא רייטינג שלילי למשחק עם בורדו