הולכים קדימה. לסוף?

יום שלישי האחרון, אחר הצהריים. מליאת הכנסת כמעט ריקה. חברי כנסת ספורים יושבים באולם ומאזינים לנאומו של ח"כ אלי אפללו לציון יום הפריפריה במשכן. את השקט מפרים צעדיה המהירים של יו"ר קדימה, ציפי לבני, שנכנסה לאולם הריק מחברי סיעתה. יו"ר האופוזיציה נשארה ישובה במקומה לאורך כל הנאום, שנמשך כחצי שעה, תוך שהיא מגניבה מבטים ליו"ר הכנסת, רובי ריבלין, שקשה היה לפרש אותם אחרת פרט ל"נו, מתי הוא יגמור לדבר כבר".

המעשה של לבני חורג ממנהגה באופן קיצוני. מי שמכיר אותה יודע שהיא בוחרת בקפידה כל אירוע שהיא משתתפת בו. היא לא נוהגת לשבת במליאה אם אין אירוע שיצדיק את ישיבתה שם. בדיעבד התברר שקצת אחרי שאפללו הטיח בה את טענותיו, היא באה לעשות לו כבוד. אם לנחש על-פי שפת הגוף שלה, מישהו יעץ לה לעשות זאת. היא היתה שם, אבל הראש שלה היה במקום אחר.

האירוע הזה יכול ללמד על מה שמתחולל עכשיו בקדימה ובמוחה של לבני, שרואה איך המפלגה שלה חומקת לה בין הידיים. לבני התעוררה מאוחר מדי. אם היתה נעצרת לרגע לפני כמה חודשים, בחדר המדרגות בבית המפלגה בפתח תקוה, ליד הפוסטר שעליה התנוססה תמונתה שלצידה נכתבה בטוש מילה המתארת את המקצוע העתיק בעולם, אולי עוד אפשר היה לתקן את המצב. הכתובת היתה על הקיר. בקדימה יכולים להלין רק על עצמם.

וזה לא הכול. בשבועות האחרונים פורסמו ב"גלובס" כתבות על מהלכים פנימיים של לבני בתוך המפלגה, שעוררו את הכעס והוציאו את המרמור של פעילי המפלגה וחברי הכנסת. הם אפילו קראו לה צ'אוצ'סקו. בקדימה כעסו על הפרסום ובמקום להקשיב לרחשי המציאות, הגיפו את התריסים והמשיכו הלאה. וגם התקשורת שתקה.

עכשיו כבר לא נשאר ליו"ר קדימה הרבה מה לעשות: אין לה ג'ובים וכיבודים שהיא יכולה לחלק, אבל דבר קטן אחד, אם רק היתה מבצעת, היה יכול להקשות על המהלך המתגלגל: לו רק היתה מאפשרת לאפללו לפרוש ולהקים סיעת יחיד כפי שביקש - וזה עוד לא מאוחר - היו צריכים יריביה בליכוד להתחיל לחפש מאפס שביעייה חדשה. ללא אפללו, הספירה היתה מתחילה מחדש. כל עוד אינה משחררת אותו לדרכו, הפיצול נראה קרוב מתמיד.

2. היתמות של מופז

לבני לא ספרה את הח"כים "הפשוטים" בסיעה. בשיחות סגורות של בכירי קדימה אפילו קראו להם "סמרטוטים". הם, מצידם, חיפשו מישהו שינהל וינהיג אותם, והם מצאו - שר התחבורה ישראל כץ ושלום שלמה, יועצו הפוליטי של ראש הממשלה. לבני קיבלה סטירה מצלצלת, אבל גם ח"כ שאול מופז ספג מכה. אולי אם המהלך להקדים את הפריימריז בתוך קדימה יצליח, תצא ידו על העליונה, אבל יש מי שרואים בהתפתחויות גם הבעת אי-אמון במספר שתיים. מאוכזבי ציפי, כמו שקוראים להם בליכוד, יכלו לנקום בלבני באמצעות תמיכה במופז ולפעול איתו להקדמת הבחירות הפנימיות לראשות התנועה. אלא שלמופז אין כרגע כיבודים לחלק, והשישייה הסודית העדיפה לחצות את הגבול.

עכשיו מספר שתיים בקדימה, שרוצה להית מספר אחת, נשאר יתום. כל המאבק שלו לכרסם במנהיגותה של לבני, שמחזיקה בבעלות על כל הסיעה, נעשה באמצעות אלה שמבקשים עכשיו לעזוב. אלה שהפכו אותו למנהיג פוטנציאלי, נתנו לו כוח לשמש איום על מנהיגותה של לבני, והיוו את בסיס הכוח שלו, נפרדים ממנו ומשאירים אותו לבד, ועוד יותר גרוע מזה, לוקחים גם את השטח איתם. בלעדיהם אין לו יכולת לתמרן בסיעה.

בימים האחרונים הוא נפגש, מדבר, בוחש, מתחנן, עושה כל מאמץ אפשרי כדי להשאיר את העורקים במפלגה, אחרת הוא יישאר לבד בבית, ועוד עם ציפי.

3. המבוכה בליכוד

הליכודניק הממוצע חש בדיסוננס קוגנטיבי. מצד אחד, אין בשורה יותר טובה מבחינתו שקדימה מתפרקת. המפלגה השנואה והמתועבת, שבליכוד לא יכולים לסבול את הקיום שלה. אבל מצד שני, קשה למצוא היום פעילים, חברי מרכז, חברי כנסת ושרים שירצו לראות את החבר'ה האלה נכנסים פנימה, שלא לומר משוריינים בפריימריז הבאים.

מבחינת הח"כים והשרים הסיבה ברורה: כל כניסה של חבר מקדימה עלולה לבוא על חשבונם. הח"כים מהשורה האחרונה יצטרכו להתחלק עם אנשי קדימה בשלל המצומצם ממילא. גם הפעילים מבינים שהפילוג יגבה מחיר: לא רק שהמהלך מוציא את הכוח של חברי המרכז, אלא שאלו לא בדיוק האנשים שנבחרו בפריימריז לייצג את המפלגה בכנסת.

4. הסוף של הפורשים

מתי זה יקרה? מנעד האפשרויות נע בין עוד דקה לבין לעולם לא. העורקים הפוטנציאליים נתפסו עם המכנסיים למטה. אף אחד מהם לא היה מוכן לאאוטינג הזה. למרות ההבטחות של נתניהו כי המהלך יישאר דיסקרטי, הוא לא הצליח להתאפק ורץ לספר לחבר'ה מבלי שגמר את התהליך.

במערכת הפוליטית מעריכים שהפרסום בעיתוי הזה נעשה משיקולים טקטיים, ונועד לכבול את חברי הכנסת שכבר התחייבו בשיחות סגורות שהם בפנים. ההנחה היתה שהקרקע אחריהם תישאר חרוכה וכבר לא יהיה להם לאן לשוב. אחרי יציאה כזאת מהארון כבר אין דרך חזרה, אלא רק אפשרות להמשיך קדימה לליכוד. נקודת המוצא היא שמי שעוד מתלבט - ייסחף עם הזרם אחרי פרסום הכותרות. ששת חברי קדימה, ששמותיהם נחשפו, כבר "שרופים", השאלה אם יצליחו בליכוד להביא עוד חבר נוסף או שניים, ולצאת לדרך. ניתן לשער שאם עד לרגע זה לא יצא הפילוג אל הפועל, כנראה שעוד לא נמצא האדם השביעי. יש אמנם שישה עורקים, אבל אין אבי עורקים.

כרגע המהלך תקוע. פרסום שמות הפורשים בתקשורת, שנועד ליצור בלגן בקדימה, אווירת חשדנות ודלגיטימציה ללבני, רק דפק את המהלך. הח"כים חטפו רגליים קרות. מי שנאלץ אתמול להצהיר בכלי התקשורת שהוא נשאר בקדימה, סינדל את עצמו ציבורית ונעל את עצמו בגרסה בעייתית.

סביר להניח שבמוחם של אלו שלא רוצים לחבור לליכוד שולטת הידיעה שמעבר למפלגת השלטון אולי יזכה אותם כרגע בתפקיד נכסף, אבל לטווח הארוך מדובר בסוף הקריירה הפוליטית. גזר דין מוות של ממש. גם אם יקימו סיעה חדשה שתשמש מחנה פליטים עד לפיצול נוסף לעבודה, לליכוד ולישראל ביתנו, קשה לראות את מצביעי המפלגות האלו עוזרים להם להיכנס לכנסת גם בבחירות הבאות.

גם ששת הפורשים עכשיו בבעיה. אם המהלך לא יושלם, הם יהפכו למוגלה בקדימה. מצד אחד הם נתפסים כבוגדים במפלגה, ומצד שני יישארו תקועים קדימה, בין שמים לארץ. ייצור כלאיים. המהלך הפוליטי המבריק שניסו לבצע עוד יעלה להם בחייהם הפוליטיים גם אם יישארו. מה שבטוח, לאן שלא ילכו, ברור כבר שנולדו אלכס גולדפרבים וגונן שגבים חדשים. *