הם שם ואנחנו פה

חבר וקולגה פנה אלי לפני מספר ימים כשישבנו לשתות קפה ובפיו שאלה טכנו-אתית, או אולי סוציו-דיגיטלית, ויכול להיות שזו בכלל סוגיה פסיכו-וובית. על כל פנים, זו היתה שאלתו: בתו הגדולה, בת כ-12, ביקשה ממנו חברות בפייסבוק. מה לעשות, שאל החבר והקולגה. "איך תרצה שאענה לך", שאלתי חזרה כיהודי טוב, "כחבר או כקולגה?". "כפילוסוף", ענה הקולגה, מה שמוכיח שהוא באמת חבר.

להלן התשובה: בשום פנים ואופן לא. לא, לא ושוב פעם לא. עלייך לסרב להצעת החברות הזו תיכף ומיד! תדהמה עלתה על פרצופו הנאה.

אני מבין, אמרתי לו, שאתה רוצה להיחשב לאב קול, צעיר, כזה שמבין, אחד שיש מה לדבר אתו. אני יודע שאתה אוהב את בתך ומתעניין מאוד בחייה. אני מתאר לעצמי שאתה חושב שכך תוכל לקחת בהם חלק גדול יותר. אחרי הכול, זו הבת שלך, והנה היא פותחת בפנייך צוהר לעולמה. הפייסבוק, אתה בטח אומר לעצמך, יקרב בינינו, יגשר על פער הדורות.

הוא הנהן. מה אתה מהנהן, הסתערתי, זו בדיוק הסיבה שעליך לדחות את ההצעה. כי הצוהר שייפתח פה, יא חביבי, הוא דו-סטרי. תמורת הידיעה מה הילדה חושבת ועושה (בפייסבוק, כן?) תשלם מחיר כבד וקשה מנשוא: גם הילדה תדע מה אתה חושב ועושה (בפייסבוק, כן?).

יש מעגלים, חבריקו, שטוב להם שלא ייפגשו, ויש גבולות שטוב להם שלא ייחצו. סרב להצעת החברות שלה מהטעם הפשוט שאתה לא חבר שלה. לא שלה, ולא של החברים שלה. ואם אתה רוצה מחשבה מעצבנת: אתה לא רוצה שהיא תהיה חברה של החברים שלך. סמן את הקו שלך, בנאדם, גערתי בו כשהקפה השני הגיע.

אבל מה יש לי להסתיר?, שאל ידידי. אל תעצבן אותי, אמרתי, זה לא העניין. לא מדובר במה שאתה רוצה להסתיר. בדיוק להפך - מדובר במה שאתה רוצה לגלות.

להפסיד את פייסבוק פעמיים

זו הרי המהות של כל העניין. אנשים לא באים לפייסבוק בשביל להסתיר דברים, האין זאת? אנשים שם בשביל לגלות, "לחלוק" בלשון הממשק. הם שם בשביל לתחזק פסאדה. אני מאוד אוהב כשאתה מדווח על בקרים של חמרמורת ועל הנשיאה הנצחית בעול החיים. הבט אל תוך עצמך - האם תמשיך להיות כה כן גם כשבתך מאזינה? אתה אוהב אותה. כולנו אוהבים את ילדינו. אבל האם היינו רוצים שהם ילכו אחרינו לכל מקום כל הזמן? לא.

אם תאשר את החברות, תפסיד את הפייסבוק פעמיים: גם תפסיק להיות כן בעמוד הבית שלך, וגם כל הפייסבוק ייהפך עבורך למקום הזה שבו אתה מתעניין בחיים של הילדה שלך, שלא לומר רודף אחריה בערבות המקוונות. עוד מעט תתחיל להציע חברות לחברות שלה. תתבייש.

ובאשר לפער הדורות; למה מי אתה ומה אתה שתקרא תיגר על פער הדורות, מהמוסדות המקודשים האחרונים בתרבות שלנו? עכשיו אתה נזכר בפער הדורות, כשאתה בצד הלא נכון שלו? אתה חושב שבקשת חברות בפייסבוק תציל אותך מהגורל? לא. אין סיכוי. הם שם ואנחנו פה, כמו שאמר המנהיג הגדול.

החבר נאלץ להסכים. מבט אחד לעבר עתידו המקוון הספיק לו. אבל היא ביקשה, הפטיר בלחש. על זה באמת לא היה מה לומר. בימים כתיקונם הילדה לא רואה את אביה ממטר ומתייחסת אליו כאילו היה אוויר שנוהג במכונית ושולף מזומנים. פתאום היא מבקשת ממנו חברות בפייסבוק. לך תבין את הצעירים.