אחד הנושאים שמני מזוז צריך להכריע בהם לפני פרישתו (בסוף ינואר) זו תביעת הדיבה הפלילית נגד מוחמד בכרי. המדובר בסרטו של בכרי, "ג'נין ג'נין", על הקרבות במהלך מבצע חומת מגן באפריל 2002. קבוצת לוחמים שהשתתפו באותם קרבות תבעו את יוצר הסרט בכרי על הוצאת לשון הרע.
בית המשפט המחוזי קבע, ביוני 2008, כי בכרי אכן כלל בסרטו "שורה של שקרים ובדיות שהן ללא ספק בגדר הוצאת דיבה על החיילים". למרות זאת התביעה נדחתה, בגלל סעיף בחוק לשון הרע שאינו מאפשר תביעה אזרחית על לשון הרע על-ידי "חבר בני אדם" או "ציבור", אלא רק הגשת תביעה פלילית מטעמו של היועץ המשפטי לממשלה.
שיגיש כתב אישום
הלוחמים התובעים הגישו ערעור על פסק הדין, ובמקביל פנו אל היועץ המשפטי שיפעיל את סמכותו ויגיש כתב אישום פלילי נגד בכרי. עכשיו מקיים היועץ המשפטי דיונים כדי להחליט מה לעשות, ונראה כי הוא נוטה להצטרף אל ערעורם של התובעים ("הארץ", 30.12.09).
צעד כזה בוודאי מהווה משקל, אבל ספק אם יש בכוחו לגבור על האיסור בחוק להגשת תביעה מצד "ציבור". בכל מקרה יש סיבות מספיק חשובות כדי שהיועץ המשפטי לא יסתפק בהצטרפות לערעור, אלא יגיש כתב אישום.
בגלל שליט וגולדסטון
מאז החלה הפרשה קרו כמה דברים בעולמנו. כמו, למשל, גלעד שליט. הציבור והממשלה מכירים בחובתם להגן על שליט על-ידי החזרתו הביתה, אבל האם המחוייבות שלנו ללוחמים היא רק לשלומם הפיזי? האם היא אינה כוללת גם הגנה על שמם הטוב?
השאלה מחריפה בעקבות דבר מה נוסף שהתרחש מאז החלה הפרשה: דו"ח גולדסטון. גם הדו"ח הזה עמוס בשקרים, מאוד דומים לאלה שבכרי הכניס לסרטו. מאיפה באים לגולדסטונים למיניהם הדעות שלהם על ישראל, אם לא מ"יצירות" כמו הסרט הזה? מה גם שה"ממצאים" בסרט יכולים למצוא עצמם כ"הוכחות" במשפטים נגד לוחמים ישראלים בעולם.
חייבים להבין: דיבה שלא מפריכים הופכת להיות עובדה. לכן חשוב להפריך את הדיבות, כשם שחשוב להרתיע את מוציאי הדיבה. ואת זה יכול וצריך לעשות היועץ המשפטי באמצעות כתב אישום נגד מוציאי דיבה מסוגו של בכרי. זה המינימום שאנחנו חייבים ללוחמי ג'נין.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
