פירוק שיתוף בכפייה: אפשרי גם בדירת מגורים

סעיף 37 לחוק המקרקעין קובע, כי כל שותף במקרקעין זכאי בכל עת לדרוש פירוק שיתוף. העדפת החוק היא לאפשר פירוק "בעין" (היינו - ביטול השיתוף וחלוקה פיזית של המקרקעין בין שותפיו תוך הקניית חלק מסוים במקרקעין לכל אחד מהם). ברם, כשחלוקה "בעין" אינה אפשרית, קובע החוק כי אופן הפירוק יהיה במכירת המקרקעין בשלמותם לצד ג', וחלוקת פדיון המכירה בין השותפים.

אחד המצבים השכיחים לקיומו של מצב זה הוא במקרה שבני זוג שלכל אחד מהם מחצית הזכויות בדירת מגורים, מבקשים לפרק את השיתוף עקב פירוק התא המשפחתי. במצב זה, ככל שלא מושגת בין בני הזוג המתגרשים הסכמה לגבי גורל דירת המגורים, פונה אחד מהם לבית המשפט בבקשה שיורה על פירוק השיתוף.

אולם, מה באשר למצב בו שוכן שלום בקרב בני הזוג והם כלל אינם חפצים לפרק את השיתוף בדירת המגורים? האם במצב זה יכול גורם חיצוני לכפות עליהם פירוק שיתוף בדירתם?

טול לדוגמה מקרה בו חב אחד מבני הזוג חוב כלשהו לנושהו, וזה האחרון מבקש לגבות את החוב ולצורך כך לממש את חלקו של בן הזוג החייב בדירת המגורים. האם במקרה זה יכול הנושה לכפות פירוק שיתוף בדירה על מנת שיוכל למוכרה ולגבות את החוב מחלקו של בן הזוג החייב? התשובה לשאלה זו הינה בחיוב.

פסק דין שניתן לאחרונה על-ידי בית משפט השלום בתל אביב עסק בסוגיה זו (ת.א 18291/08). לבית המשפט הוגשה תביעה לפירוק שיתוף בדירת בני זוג נשואים. התביעה הוגשה על-ידי כונס נכסים שמונה בתיק הוצל"פ שנפתח על ידי נושה של הבעל, שביקש לממש את חלקו של הבעל בדירה לצורך פירעון חוב חלוט בסך כ-350 אלף שקל.

כונס הנכסים עתר לפירוק השיתוף בדירה, מכירתה וחלוקת התמורה כך שחלקו של הבעל יימסר לידי הכונס וחלקה האחר של התמורה לידי האישה (זאת לאחר פירעון משכנתא הרובצת על הדירה וחובות ארנונה).

בני הזוג טענו מנגד, כי הם אנשים חולים וקשיי יום ולא יוכלו להעמיד לעצמם דיור חלופי מקום בו תמומש הדירה, וכי ממילא לא תצמח לתובע תועלת מפירוק השיתוף ומכירת הדירה, נוכח ערכה של הדירה וגובה החובות.

בית המשפט אזכר את ההלכה הקובעת, כי זכות שותף במקרקעין לדרוש בכל עת את פירוק השיתוף הינה בבחינת "עקרון על" וקבע, כי בנסיבות המקרה דינו של כונס הנכסים אשר נכנס בנעליו של החייב כדין שותף במקרקעין, ומשכך הוא זכאי לדרוש פירוק שיתוף בהתאם להוראות חוק המקרקעין.

בית המשפט קבע עוד, כי מצבם הבריאותי והכלכלי של בני הזוג אינו מהווה עילה להימנע מפירוק השיתוף, כאשר ברי כי זה יהיה כפוף להסדר קורת גג למי שזכאי לכך (מתן דיון חלוף מתחייב מכח סעיף 40א לחוק המקרקעין).

בית המשפט לא קיבל את טענת בני הזוג בנוגע להעדר התכלית בפירוק השיתוף נוכח חובותיהם וקבע, כי בחישוב שווי הדירה בניכוי החובות נותרת יתרה ממשית.

נוכח כל האמור לעיל, הורה בית המשפט על פירוק השיתוף בדירה, מכירתה על ידי כונס הנכסים למרבה במחיר, סילוק החובות המשותפים וחלוקת יתרת התמורה בין בני הזו,ג כאשר מחלקו של הבעל ישולם חובו לנושה. *

הכותב בעל משרד עורכי דין מר"ג המתמחה במקרקעין.