שנת 2009 הסתיימה וזה הזמן לסכם את דירוג תשואות קופות הגמל אבל לפני שניגש לדירוג השנתי, נבקש מכם משהו חריג - תתעלמו לרגע מהדירוג ותתמקדו רק בעמודה השישית של הטבלה - "תשואה מצטברת ל-36 חודשים". נכון שמקובל לדרג ל-12 חודשים אבל בעינינו התשואה התלת שנתית היא העמודה הכי חשובה ובייחוד כעת.
2008 ו-2009 היו שנים חריגות ביותר, לרעה ולטובה, לכן התבוננות ב-2009 לבדה או אפילו סכימה של שתי השנים אינה רלוונטית. כדי להבין מי באמת הקופה הטובה ביותר צריך לקחת צעד אחורה ולהתבונן בתשואה התלת שנתית. לדוגמה ניקח את קרן אור של פסגות (עד אפריל 2009 בניהול פריזמה). הקופה נמצאת במקום הרביעי בשנת 2009 עם תשואה נאה של 35% אבל התשואה המצטברת שלה לשלוש שנים היא 1.36%. כלומר, אחרי ניכוי דמי ניהול, הלקוחות שילמו לגוף המנהל עבור הזכות להפסיד את כספם. ובכן מה זה משנה שהקופה נמצאת במקום הרביעי בשנת 2009?
במקום הראשון בדירוג התלת שנתי של הקופות הגדולות נמצאת קופה שעוד כשהיתה בניהול בנקאי נחשבה לקופה מהשורה הראשונה, תמר של כלל ביטוח עם תשואה של 25.78%. אחריה גפן של כלל ביטוח עם תשואה של 24.71%. במקום השלישי תגמולים של דש (23.51%) ואחריה יסודות של אקסלנס (22.96%). במקום הראשון בדירוג התלת שנתי של הקופות הקטנות נמצאת דגש איתן של כלל ביטוח עם 28% ואחריה תגמולים של מגדל (25.2%), מתן של ישיר בית השקעות (23.4%) ותגמולים של כלל ביטוח (23.2%).
קופות גדולות
במקום הראשון בדירוג הקופות הגדולות (מעל מיליארד שקל) לשנת 2009 נמצאת גפן של כלל ביטוח עם תשואה מצטברת של 38.38%. במקום השני דש גמל עם תשואה של 36.77% ובמקום השלישי תמר של כלל ביטוח עם 36.30%. תמר מנהלת 11.6 מיליארד שקל והיא הקופה השנייה בגודלה. כספי גפן ותמר, כמו כל נכסי כלל ביטוח, מנוהלים בחברה האחות כנף, אותה מנהל רועי יקיר.
במקום החמישי בר יציב של הדס ארזים עם תשואה של 34.09% ואחריה פסגות גמל כללי (34%), אקסלנס תגמולים (33.86%) ויהבית של הלמן אלדובי (32.65%). את העשירייה הראשונה סוגרות הקופה הגדולה ביותר, גדיש של פסגות המנהלת כמעט 20 מיליארד שקל, ועצמה של הראל, שתיהן עם תשואה של 31.22%.
קופות קטנות
בדירוג הקופות הקטנות (מנהלות מעל 300 מיליון שקל) מובילות כמו כל השנה, קופות אנליסט, בית ההשקעות בניהולו של איציק שנידובסקי. ראשונה גמל כללי ב' עם תשואה של 94.13% ואחריה גמל כללי עם 61.22%. לפני שמסתנוורים מההישג נזכיר כי בשנה הקודמת שתיהן היו בתחתית הדירוג. התשואה התלת שנתית של שתי הקופות היא 17.4%-18.7% בהתאמה. במקום השלישי דש פלטינה עם תשואה של 53.44%. מנכ"ל דש הוא קובי לוינסון. לא מיותר להזכיר כי שיעור נכסי הסיכון של אנליסט גמל ב' ודש פלטינה הוא מעל 50%, הגבוה יותר מכל הקופות המדורגות.
במקום הרביעי מיטב תגמולים עם תשואה של 46.7% ואחריה מיתר של מנורה מבטחים (43.57%), ילין לפידות גמל עם 43.4%, ענבר של כלל ביטוח (40.43%) ותגמולים של כלל ביטוח (37.77%). את העשירייה הראשונה סוגרות מירון של ישיר בית השקעות (35.58%), שתעבור כעת לניהול מיטב, ויתר של מנורה מבטחים (34.49%).
לא שנה לסולידיות
במקומות האחרונים בדירוג התשואות של 2009 נמצאות הקופות הסולידיות, אלו שמחזיקות מעט מאוד מניות אם בכלל, תמונת מראה ל-2008. חריש ותלם של הלמן אלדובי (11.76% ו-11.4% בהתאמה), מתן של ישיר (10.76%), גדיש ללא מניות של פסגות (10.6%) ויסודות של אקסלנס (7.26%).
דמי הניהול הורגים את התשואה
טבלת התשואות מראה לנו, ולא בפעם הראשונה, את הנזק האדיר שגורמים דמי ניהול גבוהים לתשואות המצטברות. נתונים מצרפיים רשמיים של השוק יתפרסמו רק בעוד כמה שבועות אבל מנתוני הקופות אפשר להבין את רוח הדברים. רק לפני שלוש שנים דמי הניהול הממוצעים היו 0.6%-0.7%. בסיכום 2009 דמי הניהול של 42 קופות (מתוך 50 קופות המייצגות 82% מנכסי הקופות) הם מעל אחוז. 23 קופות גבו מעל 1.2%, כלומר כפול מדמי הניהול הממוצעים טרום הרפורמה.
בואו ניקח קופות מצטיינות כמו תמר או גפן שהניבו בממוצע לחוסכים בהן תשואה שנתית ממוצעת של 7%-8%. דמי הניהול חתכו "רק" 15% מהתשואה. אלו הן הקופות הטובות. בקופות ממוצעות כמו עצמה של הראל, התשואה הממוצעת השנתית היתה 4.86% ודמי הניהול חתכו 27% ממנה.
תחשבו על זה. כרבע עד שליש מהתשואה הולך לדמי ניהול וזהו משחק סכום אפס. כל שקל שיוצא מהחיסכון הפנסיוני לטובת דמי ניהול הוא שקל שיחסר לנו בריבית דריבית כשנצא לפנסיה. כך למשל, גבייה של 0.5% נוספים בדמי הניהול השנתיים לחיסכון לאורך 35 שנה, תגרור ירידה של 21% בהיקף הצבירה של החוסך עם יציאתו לגמלאות.
ויש גרוע מזה. קופות בהם דמי הניהול רצחו בשקט את כל התשואה. ניקח למשל את "תגמולים", קופת הדגל של אקסלנס, בית ההשקעות השני בגודלו בישראל. התשואה המצטברת בשלוש שנים של הקופה היתה 5.88%, דמי הניהול הם מהגבוהים בשוק - 1.46% בשנה. אחרי שנגבו דמי הניהול נשאר החוסך עם תשואה עלובה של 0.46% בשנה. ולא דיברנו בכלל על אינפלציה שנתית ממוצעת של 3.7% בשלוש השנים האחרונות.
ולמה זה קורה? מדוע אין תחרות על דמי הניהול? איך קורה שבשוק משוכלל בו אפשר לעבור תוך כמה ימים בין קופה לקופה ללא קנסות נגבים דמי ניהול גבוהים כל כך? פשוט מאוד, כי אפשר. כי הציבור לא מבין את דמי הניהול ואף אחד לא באמת יודע כמה הוא משלם. ומה עם התחרות, אתם שואלים? בהחלט יש תחרות, אפילו תחרות עזה בין הגופים המנהלים, אבל לא על הלקוחות אלא על סוכני הביטוח שמביאים אותם ומקבלים בתמורה עמלות, הטבות, מתנות ותגמולים.
ושתי הערות לסיום. 1. אנו עושים עוול כשאנו מתמקדים רק בדמי הניהול הגבוהים שגובות קופות הגמל. ליד קופות הגמל המנהלות 158 מיליארד שקל נמצא אפיק חיסכון נוסף - הפוליסות המשתתפות ברווחים (115 מיליארד שקל). שם דמי הניהול גבוהים בהרבה. חברות הביטוח גובות דמי ניהול מהנכסים וגם מהפרמיה השוטפת, קופות הגמל רק מיישרות קו. 2. הכל חוקי, הכל תקין, דמי הניהול נגבים בסמכות וברשות של משרד האוצר - אגף שוק ההון. יתרה מזאת, המחוקק מרשה לקופות לגבות 2% והן, חסידות אומות העולם, גובות פחות מכך. הנה אתגר לפרופסור עודד שריג, הממונה החדש על שוק ההון.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
