עו"ד שחר אלדר: "אסי אבוטבול עבריין - אבל לא ראש ארגון פשיעה"

אחד האירועים הבולטים שנדונו במשפטו של אסי אבוטבול, שהורשע ביוני האחרון בהפעלת ארגון פשיעה, התרחש בביתו שבפרויקט המרינה היוקרתי בהרצליה. שי אלרואי, בן למשפחה נתנייתית ידועה, התלונן אצל אבוטבול כי איש העסקים הראל בראון אינו משיב לו הלוואה בסך מיליון דולר. בראון טען מנגד שמועד הפירעון טרם הגיע, ואבוטבול זימנו ל"מפגש בירור", שאליו התייצבו גם כמה מאנשיו. "יד-ימינו" של אבוטבול, אלברט סיטבון, שכבר שיגר במהלך היום לא מעט איומים לעבר בראון וילדו בן ה-9, הבהיר לו בשלב מסוים ש"אתה מהסיפור הזה לא תצא חי".

זמן קצר אחר-כך הורה אבוטבול לבראון לבוא בעקבותיו. לפני שהבין מה קורה, העיד במשפט, גילה את אבוטבול מאחוריו, "תוקף אותי בסדרה של אגרופים לפרצוף, לבטן, ברכיות, מנסה לשרוט לי את הפרצוף". עבריין העל משך אותו, לדבריו, לאחד החדרים, והוסיף להכותו: ישב עליו, דחף את ציפורניו ללחיו, וניסה "לקרוע לי את העור". גם הוא, כנאמנו סיטבון, לא שכח להזכיר ש"אתה מפה לא יוצא חי היום".

בסופו של דבר הצליח בראון לשרך דרכו אל מחוץ לדירת האימים, ואף התלונן במשטרה. החוקרים לא היו מופתעים במיוחד מסיפורו: הם כבר ניהלו אז חקירה סמויה נגד אבוטבול וחבר מרעיו, שבראון היה רחוק מלהיות היחיד שנסחט על-ידם. בשל החשש לחייו של בראון, במשטרה עברו למעצרים ולחקירה גלויה, ובמאי 2007 הוגשו נגד אבוטבול ו-23 אנשים נוספים כתבי אישום בגין שלל פרשיות סחיטה באיומים. במשטרה קצרו לא מעט נקודות זכות תקשורתיות כשהכותרות הכריזו כי ארגונו של מנהיג משפחת הפשע המיתולוגית מנתניה - הופל. אבוטבול נשלח ל-13 שנות מאסר בפועל, סיטבון ל-11.

על פניו, המקרה של בראון נראה כדוגמה מצוינת לאימה שהטיל הארגון של אבוטבול ולשיטותיו הנקלות, אולם אם שואלים את עו"ד ד"ר שחר אלדר, הפרקליט שהגיש לאחרונה בשם אבוטבול ערעור לבית המשפט העליון, הפרשה אינה אלא הוכחה נוספת לטענתו כי ה"ארגון" המדובר מעולם לא היה קיים. לא משום שאבוטבול הנו איש ישר ותם דרך שלשונות רעות העלילו עליו עלילות, אלא להפך: דווקא משום שהתקיפה הברוטלית אכן התרחשה.

"מקרה כזה לא יכול לקרות בארגוני הפשיעה הגדולים כמו הקוזה נוסטרה או היאקוזה היפנית", מסביר אלדר. "מכיוון שהם בנויים במכוון בצורה שלא מאפשרת לראש הארגון להיות מעורב במעשים הפליליים עצמם, ואף ממדרת אותו מהמעשים. זה דומה לאפשרות שמוזי ורטהיים ילך וישים פקקים על בקבוקי קוקה-קולה, כי יש בעיה באיזה פס ייצור. זה פשוט לא יעלה על הדעת".

אין זו הפעם הראשונה שבה מועלות טענות מסוג זה. הן הועלו בעבר על-ידי סנגורים המייצגים עבריינים שהואשמו בניהול או בחברות בארגון פשיעה. זו כן הפעם הראשונה שמוצמדת להן אסמכתא אקדמית. אלדר, 36, ראש המחלקה הפלילית במשרד ברץ הורן ושות' ומרצה למשפט פלילי בקריה האקדמית אונו, פרסם לאחרונה את "כלי אדם - שימוש בבני אדם לביצוע עבירות והנהגת ארגוני פשיעה" (הוצאת עם עובד); ספר המסכם מחקר שערך בנושא, אשר חלק מרכזי בו עוסק בארגוני הפשיעה הבינלאומיים - הקוזה-נוסטרה, היאקוזה, קרטלי הסמים הקולומביאניים, המאפיה הסינית ואחרים.

"מה שקוראים לו בארץ 'ארגוני הפשע' הוא בעצם גרסה מאוד-מאוד-מאוד חיוורת של המקור", אומר אלדר. גם הדיווחים מהשבוע שעבר, בדבר החשדות החדשים שלפיהם זאב רוזנשטיין הזמין את רציחתם של יריביו בעולם התחתון, לא מערערים את מסקנותיו: "העובדה שאנשים שולחים אנשים כדי לבצע עבירות לא אומרת שכל מי ששולח אדם לבצע עבירות הוא ארגון".

אלדר מציין בספרו כי ארגוני הפשע העולמיים, למשל, עובדים לא פעם במתכונת של חברה עסקית לכל דבר, שמתבטאת בין השאר בתמריצים ל"עובדים" מוצלחים אשר מסייעים לארגון להגדיל את הכנסותיו, ולאו דווקא בשלטון פחד וכפייה. "ארגונים בעולם, לפי מחקרים רבים, בנויים לפי המבנה הקפיטליסטי. ניתן למצוא דמיון רב בין התאגידים הלגיטימיים לבין ארגוני הפשיעה מבחינת המבנים הארגוניים שלהם. בארץ זה לא קיים, לקבוצות העברייניות אין התחכום הנחוץ כדי לעבוד במבנים ארגוניים מודרניים של חברות לגיטימיות. יש בארץ פשיעה, יש גם פשיעה רצינית, ולפעמים יש גם פשיעה מאורגנת. אבל למונח 'ארגוני פשיעה' יש היסטוריה קרימינולוגית רבת שנים".

אבוטבול כסוגיה אקדמית

לפני חודשים אחדים גונב דבר המחקר לאוזניו של אבוטבול, שהחליט בעקבות זאת לבקש דווקא מאלדר לייצגו בערעור. האינטרסים של העבריין הבכיר ברורים למדי: בפיו של אלדר טיעוניו אינם רק טיעונים משפטיים, אלא כאלה המגובים במחקר אקדמי, לערער על חוק המאבק בארגון פשיעה, שבגינו הורשע אבוטבול; חוק שמאפשר בין היתר חילוטי רכוש וסנקציות כלכליות נוקשות, שבוודאי מכבידים על אבוטבול, גם כשהוא יושב מאחורי הסורגים. יתר על כן, מאז נרצח בנסיבות מסתוריות סנגורו עו"ד יורם חכם, זמן קצר לאחר שהסתכסך עמו, התקשה אבוטבול לגייס סנגור שנשא חן בעיניו לאורך זמן.

אלדר, שבמשפט עצמו ייצג דווקא נאשם ש"פתח את הפה" על אבוטבול ועל ארגונו, היה נלהב לייצג את הנאשם הראשי בערעור. מבחינתו, הוא אומר, מדובר בהזדמנות נדירה לעסוק באופן פרקטי בסוגיה המחקרית, ולהשפיע על פסיקת בית המשפט העליון בנושא הפשיעה המאורגנת, הנחשב לבתולי יחסית במשפט הישראלי.

בניגוד למורשעים רבים אחרים, אבוטבול לא מבקש לשכנע את שופטי העליון שהוא חסיד אומות עולם. "אנחנו לא טוענים בערעור שאבוטבול הוא לא עבריין", מסביר אלדר. "להפך - אנחנו מקבלים את העובדה שהוא עבר שורה של עבירות, וזה הוכח מעבר לספק סביר בבית המשפט. אני לא אומר 'אבוטבול בסדר, אלה אנשי עסקים'. אני אומר בצורה ברורה שאבוטבול הוא עבריין, אבל הוא לא ראש ארגון פשיעה".

אלדר מדבר על מאפייני הארגונים כפי שהם מתוארים במחקרים, בפסיקה ובחקיקה ברחבי העולם: המשכיות, למשל, היא מרכיב חשוב - הארגון מוסיף לפעול גם אם ראשיו נעצרו. "ארגוני הפשיעה האמריקאיים קרויים בשמות מסוימים, על-שם ראשי הארגון בעבר, שמזמן התחלפו. בכל הארגונים שנעצרו בישראל, המעצרים הובילו לסגירת פעילותם באופן כמעט מוחלט". במקרה של אבוטבול אמרה התובעת עצמה ש"הארגון הוא נאשם 1 (אבוטבול) ונאשם 1 הוא הארגון". יש עוד שורת קריטריונים, אומר אלדר, "שהופכים את ארגון הפשיעה לגדול מסך חלקיו. בארץ לא ראינו ארגון כזה".

האם אין ניגוד אינטרסים בין כובעו כחוקר לבין כובעו כפרקליט? אלדר טוען שלא, מאחר ש"את המחקר השלמתי באופן כמעט מלא לפני שהתחלתי לייצג את אבוטבול. לו הייתי נדרש לטעון בבית המשפט דברים הפוכים לדברים שאני מאמין בהם ברמה האקדמית, אז הייתי בניגוד עניינים שהיה פוסל אותי מלייצג בתיק, אבל המצב הפוך: במסגרת הטיפול בערעור של אבוטבול, אני מקדם את התזה האקדמית שלי בעליון. ההזדמנות לקדם את התזה שלי, שנוסחה באופן אקדמי טהור, בתיק קונקרטי, היא נפלאה ומפתה מאוד".

ברמה האישית, הוא מוסיף, "פחות חשוב לי אם אבוטבול יורשע או לא בהיותו ראש ארגון פשיעה. מה שחשוב לי הוא שהפרשנות שבית המשפט ייתן ל'חוק מאבק בארגוני פשיעה' תהיה הפרשנות הנכונה. לחוק יש פוטנציאל של פיל בחנות חרסינה, כי אם אתה קובע שכל חבורה שמבצעת עבירות יחד היא ארגון פשיעה, אתה מחרב את דיני השותפות לדבר עבירה, שעוצבו במשפט במשך שנים. זו תהיה הפעם הראשונה שהעליון יידרש לסוגיה הזו".

* מה גילית ברמה האישית כשהכרת את אבוטבול?

"פגשתי בחור חביב, אבל אני לא מתרשם מזה, מכיוון שכולנו יודעים שגם ארכי-עבריינים יכולים להיות מאוד סימפטיים וכריזמטיים. מצאתי איש נחמד, אבל גם ראש ארגון פשיעה יכול להיות איש נחמד. המפגש האישי פחות עניין אותי מהבחינה המשפטית. השאלה אם האיש נחמד או לא אינה במסגרת טיעון בערעור".

* כשאבוטבול שומע שמכנים אותו בתקשורת "עבריין העל, ראש משפחת הפשע" - הוא לא נהנה מזה?

"לא שאלתי אותו. אני חושב שכרגע הוא ודאי לא נהנה לשמוע את זה. אבל ודאי היו זמנים שבהם הדימוי שנוצר החמיא לאגו של ראשי המשפחות. הם בהחלט סובלים מתבשיל שהם בישלו, או שהם עזרו לבשל אותו והוסיפו לו תבלינים. נכון שמבחינה תקשורתית הם נהנו מהתואר של ראשי משפחות פשע, ועכשיו הם מוצאים את עצמם מאחורי סורג ובריח. אבל זה המישור הציבורי; מערכת המשפט לא יכולה ללכת שולל אחרי מה שאומר העבריין. אנחנו לא רוצים שבתי המשפט ירשיעו מישהו כי נוצר לו שם מסוים או בגלל דימוי, גם אם הוא עצמו עזר לטפח את הדימוי הזה".

ההיררכיה לא ברורה

לחקר ארגוני הפשיעה הגיע אלדר בתחילת המילניום, "לגמרי מתוך עניין אקדמי, עוד לפני שהנושא עלה בארץ לכותרות. במקרה התמזל מזלי שהנושא פתאום נהיה חם והתחיל לעניין את הציבור". בישראל, חוקק חוק מאבק בארגוני פשיעה ב-2003, בעקבות חתימתה של ישראל על אמנת פלרמו - אמנת האו"ם למאבק בארגוני פשיעה בינלאומיים. זו נוסחה ב-2000, בעקבות פריחת הארגונים על רקע פלאי הגלובליזציה. הכוונה היתה לייצר כלים להתמודדות משפטית מול הארגונים, להבדיל מכנופיות עבריינים או משותפים מזדמנים לביצוע עבירות. בדברי ההסבר לחוק נכתב כי מטרתו הנה להתמודד עם הקושי שגורם המבנה של ארגוני פשיעה להוכיח את הקשר בין ראשיהם לבין העבירות שביצעו ה"חיילים" בשטח, "זאת לאור המבנה ההיררכי של אחדים מארגונים אלה, היוצר מרחק בין מקבלי ההחלטות ומתווי המדיניות לבין מבצעי העבירות".

אלדר רואה בדברי ההסבר הללו ראיה לכך שארגוני הפשיעה שהורשעו בישראל לא היו באמת ארגונים, שכן ראשיהם היו מעורבים עד צוואר בביצוע העבירות עצמן. במקרה של אבוטבול, למשל, הדמות הדומיננטית בביצוע העבירות ב"שטח" היא זו של סיטבון, שתואר על-ידי הפרקליטות כמספר שתיים של אבוטבול וכ"יד-ימינו" - כך שקשה לדבר על "מרחק בין מקבלי ההחלטות לבין מבצעי העבירות".

ארגוני פשיעה, טוען אלדר, אמורים להיות גדולים במידה ש"מאפשרת ריבוד היררכי בין הנהגה, דרג ביניים ופעילים"; ואילו כאן, "מצד אחד אומרים על סיטבון שהוא הסגן של אבוטבול, שהיווה את חוליית הביניים בינו לבין החיילים בשטח; מצד שני מתברר שסיטבון ביצע את כל העבירות בעצמו, כלומר שימש בעצם כחייל בשטח".

החוק המיוחד יועד גם להתמודד עם ראשי פשע שדאגו למדר עצמם מפרטי העבירות באופן שהקשה מאוד על הרשעתם - ואילו אבוטבול עודכן במתרחש על-ידי סיטבון על כל צעד ושעל. המחשה לכך שבין אבוטבול לסיטבון לא שררו יחסי היררכיה מובהקים, שהנם מאפיין נוסף של ארגוני פשיעה בעולם, ניתנת לטענת אלדר באחת השיחות שניהלו במסגרת פרשת סחיטה של קובי מיימון, בעל השליטה בישראמקו, ויזמי הנדל"ן עופרי ושמואל סגל. סיטבון ועו"ד ברק בופמן, שהואשם כי שימש יועץ משפטי-עסקי לארגון ונידון לחמש שנות מאסר, נפגשו עם הסגלים, עם פרקליטם ועם פרקליטו של מיימון. במהלך הפגישה יצא סיטבון ושוחח עם אבוטבול בנייד, ודיווח לו שהוא "עושה בלגן פה. אני אדבר איתך אחרי זה".

אבוטבול: "לא, אל תתחיל עם האחרי זה".

סיטבון: "טוב, ביי".

אבוטבול: "אתה רוצה לשים אותי על הרמקול?".

סיטבון: "לא, לא, נו, אני אדבר איתך עוד מעט אסי".

השופטים התמקדו בכך שהצעתו של אבוטבול לעלות ברמקול מעידה על היותו "מודע לכוחו", אולם אלדר טוען שההיקש העיקרי מהשיחה הוא דווקא חולשתו מול "איש השטח" שלו, דבר בלתי סביר בארגון פשיעה אמיתי.

"השיחה הזו מוכיחה היעדר היררכיה", כך אלדר. "אתה רואה כאן שניים שפועלים יחד לשם ביצוע סחיטה, אבל אתה לא רואה שרשרת פיקוד. אתה רואה את אלברט די מנפנף את אסי, לא נותן לו גישה אל האנשים. אתה רואה כאן גישה יותר סחבקית, שמלמדת על ביצוע בצוותא ופחות על שליטה". (בשיחות אחרות שלהן האזינה המשטרה, עם זאת, דווקא הודגם כיצד סיטבון ואחרים חוששים להכעיס את אבוטבול, א' ר').

* נו, אז יכול להיות שהסחבקיות היא אחת הסיבות לשוני בין העבריינים בארץ לאלה שבעולם?

"יכול להיות. לו היית מקבל תמלילים באנגלית של האזנות הסתר שבוצעו בכל תיקי ארגוני הפשיעה בארץ, ולא היו מספרים לך אם אלה שיחות של עבריינים ישראלים או יפנים, לא היה לך ספק שמדובר בישראלים. רואים שאלה שיחות חבריות, ההיררכיה אף פעם לא ברורה, אין סדר ומשמעת. זה אומר שתופעת הפשיעה הישראלית אולי לא הבשילה, לפחות לא בקבוצות שנתפסו בינתיים, לכלל ארגון פשיעה של ממש".

לא כל כנופיה היא פשע מאורגן

ההגדרה לארגון פשיעה בחוק מדברת על חבר בני אדם שפועל לביצוע עבירות מסוימות "בתבנית מאורגנת, שיטתית ומתמשכת". מנעד הפרשנות לחוק רחב, יש הטוענים שרחב מדי, באופן שעלול להביא לכך שכל כנופיית פרחחים תוגדר כ"ארגון פשיעה". הפסיקה בארץ בחיתוליה, ותיק אבוטבול הוא בסך-הכול השלישי שבו התקיימה הרשעה בניהול ארגון פשיעה (השניים האחרים הם של ארגונים שפעלו במגזר הערבי). בית המשפט העליון טרם סיפק פרשנות ברורה לעניין, והוא יידרש לכך בשנים הקרובות, כשידון בערעורים הנ"ל.

בחודשיים האחרונים ספגה הפרקליטות כמה וכמה מכות ברציפות: הכנופיות של יניב זגורי ושל פיני פינטו הורשעו בעבירות שונות, אך זוכו מהאישומים שטענו כי ניהלו ארגון פשיעה, וגם כתב האישום שהוגש לפני חודש נגד האחים מגידיש, באשמת ניהול ארגון פשיעה בדרום, לא נראה מבטיח: כבר בבקשת המעצר ציין בית המשפט כי גם אם מקבלים את כל הטענות בכתב האישום, קשה לראות בעסקי הפשע של האחים, "למרות היותם נרחבים", משום ארגון פשיעה.

"בתחילת הדרך", אומר אלדר, "בתי המשפט השתמשו בחוק הזה בצורה יחסית רחבה. כמעט בכל פעם שהפרקליטות קבעה בכתב אישום שמדובר בארגון פשיעה, התזה שלה התקבלה. השלב הזה עבר. בתי המשפט מתחילים להבין שמדובר בחוק קיצוני שיש להשתמש בו רק במקרים קיצוניים, ובחודשים האחרונים רואים שורה של פסקי דין שמציגים גישה אחרת. ההחלטות האלה מלמדות שאנחנו בתקופה של התפכחות, שבה בתי המשפט מבינים שלא השתנה שום דבר מהותי בתופעה העבריינית בישראל, ולכן אין צורך לשנות שום דבר מהותי בטיפול המשפטי בישראל. את כל האנשים שהורשעו עד עכשיו לפי חוק מאבק בארגוני פשיעה ניתן היה להרשיע גם לפי הדינים הישנים".

במקרה של אבוטבול, עם זאת, מותר להניח שלעליון יהיה קושי גדול במיוחד לזכות: השם אבוטבול נתפס בציבוריות הישראלית כשם נרדף ל"ארגון פשע", ודעת הקהל לא ממש מתעניינת בהבדלים המשפטיים שבין "ארגון פשיעה" ל"כנופיית פשיעה". "אין ספק שקשה מאוד לקיים משפטים לפי חוק מאבק בארגוני פשיעה אחרי שהדימוי הציבורי כבר התקבע", אומר אלדר. "הוא התקבע הרבה לפני אבוטבול - ברגע שיצאו הספר והסרט 'הסנדק'. המצב בארץ הפוך מבארצות-הברית: שם משפטי המאפיה התחילו לפני שהם יצאו. משפטי ה'מאפיה' שלנו מתקיימים לאחר שהדימוי נקבע כבר ב'הסנדק'. התוצאה היא שבית המשפט מצד אחד רוצה לחפש כאן סינדיקטים בסגנון של הסרט, מצד שני לא כל-כך מוצא, ונוצר פער בין הדימוי למציאות".

אז מה אתה אומר, שהמצב לא נורא כמו שהמשטרה והתקשורת מציירים אותו, ואין ארגונים אימתניים ומפחידים? חדשות טובות.

"תלוי למי. קודם כול אלה חדשות טובות למי שחושב שהמצב בארץ גרוע במיוחד. כשבודקים את מצב הפשיעה המאורגנת בארץ לעומת מצבה כמעט בכל מקום אחר בעולם, מגלים שאנחנו במצב מצוין - בסוף הסקאלה של ארגוני הפשיעה, בסוף הפחות משמעותי. אלה חדשות רעות למי שחשב שאחרי תפיסה של שמות כמו רוזנשטיין ואבוטבול ואברג'יל לא תהיה יותר פשיעה בישראל או שתהיה ירידה דרמטית. הוא יגלה שהאנשים האלה לא אחראים לפלח משמעותי של הפשיעה בישראל, ולמעשה חיי היומיום לא השתנו כלל לאחר מעצרם. זה לא אומר שלא צריך לעצור עבריינים, זה רק אומר שלא צריך לחשוב שיש לנו ארגונים כאלה שחולשים על פלחים משמעותיים של הפשיעה בארץ. כמעט כל משפחות הפשע שהוגדרו ב-2003 נתפסו והועמדו לדין, כמעט כולם מאחורי סורג ובריח, ובכל זאת אנחנו לא רואים שרמת הפשיעה ירדה".

* היו בשנים האחרונות ניסיונות חיסול שנפגעו בהם אזרחים, מה שעורר תחושה שהפשע עולה מדרגה.

"מה זה בשנים האחרונות? ב-2002 היתה תקופה סוערת מבחינת ניסיונות התנקשות, וכמעט כולם היו ברוזנשטיין. אז כמובן שזה יצר איזשהו פחד ציבורי; אבל זה שהיו אירועים אלימים לא אומר בהכרח שיש פה ארגוני פשיעה - זה רק אומר שיש פשיעה אלימה. ראשי משפחות הפשע בעולם מאוד משתדלים לצמצם את האלימות, ככל שניתן, כדי למנוע הטיה של כוחות אכיפה להסדיר את הפעילות המאוד רווחית שלהם בהימורים, בזנות וכו'. אחד הביטויים היותר ידועים לזה היה כשבגסי סיגל התראיין בתקשורת וניסה להשקיט את הפחד הציבורי מפני המאפיה האיטלקית, ואמר 'אל תדאגו, We only kill each other. ככל הידוע, אגב, הוא עצמו אכן נרצח על-ידי מאפיונר".

"מערכת המשפט מאוד ישרה"

אם אלדר צודק, ובישראל לא התפתחה מאפיה אמיתית, נשאלת השאלה מדוע. הבדיחה הידועה גורסת שכפי ששום דבר בישראל אינו מאורגן, כך גם הפשע. "בראייה רחבה יותר", אומר אלדר, "אפשר לומר שאנחנו לא מדינה מספיק גדולה. למרות שאנחנו חושבים תמיד שיש אצלנו עבריינות גואה, יחסית לעולם היא לא משמעותית. השלטון יחסית נקי משחיתות, במובן זה שעובדי ציבור לא במהרה ייקנו על-ידי ארגוני פשיעה".

* על בסיס מה אתה אומר את זה?

"זו עובדה. קודם כול, אתה לא רואה את זה קורה. שנית יש לנו איזשהו אתוס בממשל של ניקיון כפיים, או לפחות רצון להיראות כנקיי כפיים".

האמירה האחרונה עשויה להישמע מעט נאיבית או מנותקת על רקע מצעד השרים השוהים בכלא, בבתי משפט ובחקירות משטרה, וכן על רקע פרשיות כגון פרשת רשות המסים, אולם אלדר טוען שצריך להבחין בסוגי העבירות: "אנשים עשו לביתם, דאגו לכיסיהם בזמן השירות הציבורי. הם לא יצרו קשר עם ארגוני פשיעה. הפער בישראל בין 'ראשי משפחות הפשע' לבין שרי הממשלה מאוד משמעותי. יכול לקרות ששר או ראש ממשלה ייצור קשר עם המשפחות המשפיעות במשק, אבל אתה מתקשה לראות מצב שבו שר ייצור קשר עם ראשי משפחות הפשע. חלק זה מסיבה פרסונלית, וחלק זה מכיוון שראשי משפחות הפשע לא הצליחו ליצור את העוצמה, את הגודל, את המונופול, שיאפשר להם את החדירה הזו לראשות הממשל".

* ראינו, למשל, קשרים הדוקים של משפחת גבריאלי, שלאחרונה שניים מתוכה הואשמו בארגון הימורים אסורים ובהלבנת הון, עם הנשיא לשעבר קצב ועם ראש הממשלה לשעבר אולמרט. היו דברים מעולם.

"לא ברמה משמעותית, ולא של האנשים שזוהו כראשי משפחות הפשע. יש כאן אולי שתי תופעות נפרדות - האחת של עבריינות צווארון לבן שכן קושרת הון ושלטון, והשנייה של ארגוני הפשיעה".

* והארגונים לא מנסים להתקרב לשלטון?

"לא ראיתי ראיות לכך. הגיוני שעבריינים מנסים לקשור קשר מקומי עם כל מיני פקידים ברמות שונות של הממשל, אבל עוד לא ראינו קנייה של ראשי הממשל".

בהקשר זה צריך להזכיר את דבריו של המפכ"ל דודי כהן, שטען כי ברשויות המקומיות הוא מבחין ב"חדירה מתמשכת של ארגוני פשיעה". אלדר סבור כי "ברמה המקומית יכול להיות שיש התפתחות מסוימת של דברים מהסוג הזה, אבל זה מאוד ראשוני. זה עדיין לא מגיע לכלל ארגוני הפשיעה. זה לא אומר שאין בישראל שוחד - יש בישראל שוחד. זה לא אומר שהמשחד הוא אף פעם לא עבריין - יכול להיות שיש שוחד שניתן בידי עבריין לפקיד מסוים בשלטון המקומי. זה יכול לקרות, אבל אפשר לטפל בתופעה הזו באמצעות דיני השוחד".

* מה לגבי ניסיונות להשחית את מערכת המשפט?

"בארצות-הברית יש תופעה של קניית פרקליטים. התובע הכללי עומד שם לבחירה, כל המערכת פוליטית יותר. ארגוני פשע, בעיקר כאלה ששולטים על ארגוני עובדים, יכולים להיות קבלני קולות מאוד משמעותיים. בישראל זה יכול לקרות בצורה מצומצמת יותר: קודם כול התובע לא עומד לבחירה, אלא מתמנה. שנית, על שרים אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, אבל האתוס בפרקליטות הוא ישר. אין להם אתוס של קבלת שוחד, ולא תמצא את היכולת להשחית אותה. מערכת המשפט מאוד ישרה. הטיעון הבסיסי אומר שאם אתה רוצה לזכות במשפט בישראל, תשלח לשופט שוחד בשם הצד השני".

* אתה מסתמך במחקרך על חומרים שהמשטרה אספה. אולי יש ארגונים שהמשטרה לא מצאה?

"אני מוכן לקבל את זה. לכן אני אומר שחוק מאבק בארגוני פשיעה הוא טוב ונחוץ, אבל כחוק מגירה. אם יימצא ארגון שיהווה תופעה קיצונית שמצריכה טיפול אכיפתי באמצעים קיצוניים - החוק הזה יוכל לשמש את בתי המשפט. זה טרם קרה, אבל בהחלט ייתכן שיש ארגונים כאלה, ושדווקא עליהם המשטרה לא הצליחה לשים את היד".

g@globes.co.il