זהירות, בשוק מתנפח בלון גז

בשנות ה-90 קיבלנו איומים כשניסינו לצנן התלהבות המשקיעים ממניות הנפט של אז

ותיקי שוק ההון זוכרים בוודאי את טירוף הנפט של תחילת שנות ה-90'. ישראמקו ניסתה את מזלה מול חופי אשדוד ושלהבה את המשקיעים בפנטזיות גילויי הנפט. קידוח "ים 2" פלש לעמודים הראשונים של העיתונים ותדלק את המדורה. כמה מהמשקיעים אף הרחיקו לכת, הצטיידו בסירות ובמשקפות וניסו לשייט בקרבת אסדת הקידוח, עד כמה שניתן.

כל התפרצות של להבת אש מקרית הלהיטה את המניות והוסיפה עוד שמן ללבה הרותחת והספקולטיבית שגעשה סביב ישראמקו. זה נגמר כפי שכל היסטריה נגמרת, בסימני נפט בלבד ובקריסה רבתי של יחידות ההשתתפות של ישראמקו.

אנו זוכרים גם, בטראומה לא קטנה, את שיחת הטלפון שקיבלנו אחרי עוד ניסיון של "גלובס" לצנן אז האווירה הלוהטת ולהזהיר מפני הבועה המתפתחת. משקיע זועם שנחת על אוזנינו המטיר עלינו שפע של קללות והבטיח לנו להתפלל בערב שבת ו"להמליץ" לבורא עולם להעלות אותנו השמיימה. כתבת "גלובס" שסיקרה אז את ישראמקו בספקנות בריאה קיבלה איומים על חייה והסתובבה זמן מה עם שומר ראש.

אנו כותבים את ההקדמה הזו כי יש לנו תחושת דז'ה וו מהתקופה העליזה של תחילת שנות ה-90' כשאנו משקיפים מהצד על העליזות הנוכחית סביב מניות הנפט והגז. למרות מרחק הזמן, פערי הטכנולוגיה והצורה שבה מופץ מידע על שוק ההון, ההיסטוריה הרי תמיד חוזרת על עצמה, גם אם בצורה קצת שונה ו"משוכללת".

זה אותו טירוף ספקולטיבי, אותה התלהבות מכל סימן לנפט או לעמוד נפט, אותו סוג של חשיבת עדר, אותם מחזורי מסחר גבוהים במניות הרלוונטיות, אותן כתבות משולהבות וחסרות אחריות על מעצמת האנרגיה המתפתחת פה, אותו עמישראל שמתנפל על המניות בלי הבחנה, אותן תגובות תוקפניות על כל ניסיון להכניס את הדברים לפרופורציה ואלפי תגובות וטוקבקים בפורומים העוסקים במניות הגז הנפט. בקיצור, יש חגיגה, צריך רק להצטרף אליה.

הסיפור היום אכן שונה. אכן יש תגלית גז משמעותית (תמר ודלית) ששווה קצת יותר מ-6 מיליארד דולר. אכן יש הסברים סבירים לעליות המטאוריות בחלק מהמניות. אכן, יש כנראה סיכוי גבוה יותר למציאת גז נוסף. אבל מכאן ועד לערבוב בין הנפט לגז, לבום חסר ההבחנה וההרפתקני על כל מה שמריח מגז או מנפט, מכל רישיון חיפוש וקידוח, הדרך ארוכה ומוגזמת.

אנחנו מקווים שכל הקידוחים אכן יניבו פירות, שאכן נהפוך לארץ זבת חלב, נפט וגז, אבל אנו חשים חובה לציין, דווקא בשיא הרתיחה, שהולכת ומתפתחת לה בועה מסוכנת ורמות ההיסטריה במגזר משקפות רמה לא בריאה של ספקולציה. אנו ממליצים למשקיעים לעיין בכובד ראש בעבודת המחקר של בית ההשקעות אי.בי.אי שיצאה השבוע, התואמת את תחושתנו.

בתמצית, גם המניות ה"בריאות" של הסקטור, שיש להן החזקה בתגלית של תמר (ישראמקו, אבנר, דלק אנרגיה ודלק קידוחים), מתומחרות כנראה בצורה מלאה ואף יותר. התמחור המלא אינו מביא בחשבון שהגז יתחיל לזרום מהתגלית עוד כשלוש שנים, שנותרו עדיין שאלות לא פתורות הנוגעות לעלות הפיתוח הכבדה, לאופן המימון שלה, לקצב ההפקה ולמחיר הגז.

מלבד זאת, המאגרים אמורים לספק את צורכי השוק המקומי למשך שנים רבות, משהו כמו 20-25 שנה, כך שהשוק לא יוכל לספוג כמויות גז נוספות, אם יהיו כאלה, בקידוחים הנוספים. האופציה של מכירת גז לשווקים בחו"ל נראית בשלב הזה לא כדאית.

בשאר מניות הנפט, הספקולציות דוהרות והן רוכבות על הצלחת תמר ודלית. גבעות (נפט), רציו (גז סמוך לתמר), מודיעין, שדות, לפידות, זרח ועוד טסות לשמים בלי שהן גילו טיפת גז או נפט, רק משום שהן מריחות מנפט או גז, או רק בגלל שחלקן מגיש בקשות לרישיון קידוח למשרד התשתיות ומיד רץ לדווח על כך לתקשורת כדי להרים את המניות. רישיון הקידוח (שמתבצע כיום) של רציו, למשל, משקף שווי של כ-4-5 מיליארד שקל, עוד לפני גילוי מאגר כלשהו.

ההיסטוריה בשווקים, אמרנו, חוזרת על עצמה, וכל בועה, בין אם במניות נפט, ביומד, אינטרנט או נדל"ן, מצייתת, בסופו של דבר, לנורמה ההיסטורית, שמתחילה בגאות, באופוריה ובתאוות בצע חסרת גבולות ומסתיימת בקריסה רבתי.

כל בועה נוצרת מספקולציות פראיות, מרדיפה אחרי מניות דמיוניות והתנהגות מופקרת, הנובעת מהשילוב המוחץ של הרבה מאוד כסף זול ומעט מדי שכל ישר. למרבה הצער, אנו חשים שגם הבועה הנוכחית של מניות הנפט והגז תסתיים באותה צורה לא נעימה.

ואם נתבדה, והלוואי שנתבדה, והלוואי שנהפוך למעצמת אנרגיה - לפחות נשמח לגלות שמטר הקללות שעוד נקבל בעקבות הטור הזה היה מוצדק לחלוטין.

אורי יוגב לא מתאים

דיון תיאורטי, אין שום דבר קונקרטי, אף אחד לא פנה אליי, לא קיבלתי עדיין הצעה מאף אחד, אני לא יודע מה אעשה אם וכאשר אקבל הצעה, אני עושה עכשיו מה שטוב לי, יש הסתברות גבוהה יותר שאמשיך איפה שטוב לי. ובאמת, התגובות הללו של אורי יוגב ל שאלות שהופנו אליו בנוגע לתפקיד יו"ר בנק לאומי גילו לנו שאורי יוגב ובנק לאומי כנראה לא יושבים באותה מדינה.

ואכן, בלי דיון תיאורטי, בלי דבר קונקרטי, בלי פנייה, בלי הצעה, בלי שום הסתברות, ככה במקרה, דרך אגב, התעופפו להם הטפסים של יוגב למועמדות לדירקטוריון הבנק ונפלו ככה במקרה, דרך אגב, היישר על שולחנה של ועדת המניות בראשות מרגלית נוף. איך התעופפו הניירות האלו משולחנו של יוגב לעבר שולחנה של נוף? נו, טוב, אולי בכלי טיס ללא טייס, אבל זה כבר דורש תחקיר עמוק של רשות שדות התעופה.

אלא שהסיפור החשוב יותר התרחש אחרי שכלי הטיס הגיע ליעדו, כפי ש"גלובס" חשף אותו בשבוע שעבר. ועדת המניות חשבה שיוגב לא מתאים בגלל זיקתו הפוליטית לראש הממשלה נתניהו, אבל יוגב הוא לא בדיוק האיש שנוטה לוותר על כיבודים, על מעמד, על כוח ועל השפעה. הוא הופיע בפני הוועדה, ערער וביקש להידחף לדירקטוריון הבנק בזכות "כישוריו המיוחדים". ובזכות הכישורים הפנומנליים האלה הוא אכן מועמד רציני עתה להיכנס לדירקטוריון והוא ינסה לזכות בכיסא היו"ר בחסות פטרונו.

אל תהססו לפעור את הפה ולשאול "מה קורה פה, לעזאזל", כי זו בדיוק היתה התגובה שלנו. מה קורה כאן בדיוק, גב' נוף? יוגב הוא אכן איש מוכשר, בקיא מאוד ברזי הכלכלה, ובקיא עוד יותר ברזי הפוליטיקה והתקשורת. אבל אנחנו מכירים לפחות עשרות אנשים, אם לא מאות, בעלי כישורים מיוחדים, אינטליגנציה רגשית גבוהה, בעלי יכולת עסקית מוכחת, היכולים להתאים לדירקטוריון. אבל כנראה שלהם אין הכישורים המיוחדים של יוגב. הכישורים להידבק לפוליטיקאי הנכון.

eli@globes.co.il