מועדון העו"ד הסגור בחסות D&B

כמה חבל שאין כמעט שום קשר בין עולמם של משרדי הצמרת לבין מצבו האמיתי של שוק עורכי הדין הישראלי.

מבחינה זו, הפער בין קבוצות הצמרת של הכדורגל הישראלי, הפועל תל אביב ומכבי חיפה, משאר קבוצות הליגה, מצומצם בהרבה מהתהום הבלתי נתפשת שבין פרקליטי הצמרת לבין עורכי הדין בני מעמד הצווארון הכחול, המשרכים דרכם באולמות משפט בערי שדה, ממתינים בתור בהוצאה לפועל או מתדפקים על דלתו של פקיד בכיר במסדרון העירייה.

נכון, 1.1 מיליון שקל לשנה שמביא הביתה שותף בכיר במשרד גדול, אינם מקרבים אותו למגרשיהם של הטייקונים הגדולים במשק; הוא עשוי לארח אותם במשרדו, או לבלות עמם על היאכטה או בקפיצה קטנה לחו"ל במטוסם הפרטי, אך חשבון הבנק שלו לא יידמה לשלהם. שותף מתחיל באחד מהמשרדים הגדולים עוד משתרך הרבה מאחוריו, עם הכנסה צנועה יחסית של 400 אלף שקל לשנה, 33 אלף שקל ברוטו לחודש, מקום שממנו כמעט ואי אפשר לנשום אוויר פסגות.

ואולם, אם מה שניסו מדרגי D&B היה ליישם את מדד ג'יני, הבודק את אי השוויון במשק באמצעות פיזור חלוקת ההכנסות, על שוק עורכי הדין, המסקנה היא שספק אם יש תחום נוסף שבו האי שוויון זועק כל כך: 2% מעורכי הדין גורפים 40% מהכנסות הענף כולו; 0.04% (דהיינו, עורך דין אחד מכל 2,500 עורכי דין) מרוויח - אין פה טעות, אף שקשה להאמין - יותר מ-100 מיליון שקל לשנה. והיתר, מתחלקים במה שנותר: 85% מעורכי הדין מחלקים ביניהם פדיון מצטבר העומד על פחות מ-30% מהכנסות הענף כולו.

נכון, הגדולים והעשירים ביותר הם לפעמים גם הטובים והמנוסים ביותר. נכון, על איכות משלמים, ונכון, זהו שוק חופשי ומדובר במקצוע חופשי, ובכלל - חופש העיסוק, חופש הייצוג וחופש הבחירה מכתיבים שאיש-איש, וגם תאגיד-תאגיד, יבחרו את עורכי דינם כטוב בעיניהם.

ובכל זאת, קול צרימה דקה התגנב למרומי מגדל הוורד הבוקר, במפגשם של פרקליטי הצמרת. צרימה הנובעת מכך שמדובר במועדון סגור, שהכניסה אליו מותרת לכאורה לכולם, אך בפועל נראית הרשימה דומה באופן מפתיע לזו של השנה שעברה, ומותר לנחש שגם לזו של השנה הבאה.