זמן האיניקוויזיטורים

בשנת 1231 החליט האפיפיור גריגוריוס ה-9 להילחם במינים ביד תקיפה, והקים את האינקוויזיציה. לאינקוויזיטור ניתנו סמכויות רחבות. כך, למשל, הוא היה גם התובע גם החוקר וגם השופט, ובתהליך החקירה היה הנאשם חייב להוכיח את חפותו. מאז עברו שנים רבות, ובמשפט המודרני נקבע עיקרון יסוד - אדם הוא חף מפשע עד שהוכחה אשמתו.

כך בתיאוריה. במציאות הישראלית כבר אין צורך בפסק דין, לא נזקקים לכתב אישום או אפילו להמלצת פרקליטות להעמיד לדין. אדם שנגדו נפתחה חקירה - בין אם חקירה משטרתית, חקירת הגבלים עסקיים או רשות ניירות ערך - נחשב אוטומטית לאשם.

למי שהתבונן בתקשורת של 48 השעות האחרונות, כבר אין ספק: דוד אדרי ושי בן דוד לשעבר מפסגות הם גנבים, רמאים, מועלים וכמובן אשמים בכל מה שיוחס להם. כל שנותר הוא לקבוע את תאריך כניסתם לכלא.

המציאות מורכבת יותר. זה מתחיל תמיד באותה דרך: פשיטות, מעצרים, הודעות לעיתונות, רעש וצלצולים. אחר-כך, עוברים כמה חודשים או שנים וזה נגמר בפשרה, לעתים בזיכוי, לעתים רחוקות בהרשעה.

בקול דממה דקה

אנחנו זוכרים היטב את פרשת הלבנת ההון בסניף הירקון. זה התחיל בשני משנים למנכ"ל של בנק הפועלים מובלים למעצר, נמשך בהעמדה לדין של כמה עובדים זוטרים יחסית ונגמר בימים אלו בזיכוי. אז בואו נירגע טיפה וניקח את הדברים בספקנות בריאה. לא כל חקירה נגמרת באישום ולא כל כתב אישום מגיע להרשעה, והנאשם, כמו שפתחנו, חף מפשע עד שנקבעה אשמתו.

לצד ההתלהמות עולה כפורח רגש נוסף, השמחה לאיד של הקולגות. מנהלי בתי ההשקעות המתחרים לפסגות מציפים את הגיגיהם בתקשורת. פעם הם מנהל בכיר, ופעם גורם או מקורב. אף אחד מהם, כמובן, לא מזדהה בשמו כאשר הוא מגלגל את עיניו מעלה בצדקנות ומשמיץ את מתחריו. נוח להסתתר מאחורי אנונימיות של "בכיר בשוק ההון".

רק שפסטיבל "בואו נכה בפסגות" אינו צעד חכם במיוחד, כי המנהל המשמיץ של היום, המסתתר מאחורי אנונימיות, הוא סטטיסטית המושמץ של מחר או מחרתיים. בשנים האחרונות ראינו פרשיות בעייתיות כמעט בכל גוף, גדול או קטן. מבנק לאומי דרך פרפקט, פריזמה ואקסלנס, וכלה בהראל, מגדל ומנורה, וסליחה אם פספסנו מישהו. השאלה היחידה היא מי הבא בתור.

אם בפסגות נפלה שלהבת

לשוק ההון כמה בעיות יסודיות של ניגוד עניינים. כל הפעילים מכירים אותן היטב. ואם בפסגות, בית השקעות מסודר, גדול, עם משאבים ונורמות, מתגלים אירועים בעייתיים, צריך רק לדמיין מה קורה בגופים קטנים יותר, מסודרים פחות, "אינדיאנים" כפי שקראו להם בעבר.

בלי קשר לתוצאה הסופית, לפסגות נגרם נזק אדיר. מוצרי ניהול השקעות הם קומודיטיס, שאת ההבדל ביניהם לא ניתן לראות בעין בלתי-מזוינת. מה שקובע הוא השיווק שנשען על המיתוג, ופסגות אלופה בשניהם. חקירת רשות ניירות ערך סדקה את המוניטין, פגמה במיתוג ותפגע בשיווק.

כל אזרח במדינה כבר יודע שיש בעיה בפסגות. הציבור, כבר למדנו, לא מבדיל בין נוסטרו לכספי לקוחות, מבחינתו יש בלגן בפסגות. כשהיועץ בבנק יציע ללקוח קרן של פסגות, הוא יזכור שמשהו שם לא בסדר ויירתע.

ומילה לסיום על הנוסטרו. אדרי ובן דוד אמנם לא לקחו לכיסם את רווחי הפעילות הלא תקינה לכאורה בנוסטרו, אבל נהנו מהפרי האסור בדרך עקיפין. הרווח העודף התגלגל בתורו לבונוסים שמנים. והם לא היחידים, הרווח העודף של הנוסטרו התגלגל בעקיפין לכל מנהלי פסגות שקיבלו בונוסים ואופציות.

פיתוי בפני סוחר

נוסטרו הוא מכשול בפני עיוור, המציב פיתוי עז לעשות דברים בתחום האפור. העיקרון פשוט: הכנסות בית השקעות מגיעות מדמי ניהול. השקעה מוצלחת שתגדיל את נכסי קרן הנאמנות או קופת הגמל ב-100 שקל, תביא לבית ההשקעות עוד שקל, חלקו בדמי הניהול.

אבל הנוסטרו הוא כשמו, כסף שלנו. 100 שקל רווח בנוסטרו הם 100 שקל רווח לבית ההשקעות, פי 100. ומי יכול לעמוד בפיתוי? פסגות לא לבד. כל בתי ההשקעות מנהלים נוסטרו, בחלקם נמצאו תקלות ובחלקם זה רק עניין של זמן.