רשות המסים מתעלמת מפסיקת אלשיך בעניין מע"מ בחובות אבודים

מועד החיוב במס-ערך-מוסף בגין עסקאות שמבצעים ספקים, קודם פעמים רבות למועד שבו התקבלה התמורה אצל הספק מהלקוח. כאשר הלקוח אינו מסוגל לפרוע את התמורה, וחובו של הספק הופך לאבוד, הקושי הראשוני והעיקרי של הספק הוא אובדן החוב. אך לקושי זה מתווספים גם קשיי מס שונים, כגון: האם יוכל לדרוש את החוב האבוד כהוצאה מותרת בניכוי מהכנסתו, והאם יוכל לקבל בחזרה את המע"מ ששילם בעבר בגין העסקה?

עו"ד דוד גולדמן, מומחה מס ממשרד עוה"ד ד. פוטשבוצקי, מציין כי שאלת השבת המע"מ לספק נדונה בהלכת אלקה בבית המשפט העליון. באותו מקרה הכיר העליון באפשרות השבת מס-ערך-מוסף, על אף שחוק מע"מ עוקב, ככלל, אחר זרימת הטובין והשירותים, ולא אחר תזרים המזומנים. בעקבות הפרשה הוציא אגף המכס ומע"מ הוראת פרשנות שהקשתה על אפשרות ההכרה בחובות אבודים לצורך מע"מ.

לפני כשנתיים, אגב הסדר הנושים בפרשת רשת קלאבמרקט, התברר, כי גם אם אושר החוב האבוד לספקיה של חברה שנקלעה לקשיים ושהפכה לחדלת פירעון, לגישת רשות המסים אין בכך סוף פסוק. הרשות דורשת את המע"מ - שאותו היא משיבה לספקים - בחזרה מהחברה שנקלעה לקשיים ושיצרה את החוב האבוד לכתחילה.

גורמים המקורבים לנושא מעריכים שרשות המסים נהגה כך גם בתיקים אחרים. לגישה זו השפעות רוחב מרחיקות לכת, והיא עלולה לפגוע בהסדרי נושים שכן רשות המסים תנגוס בקופה המדוללת ממילא.

נאמני קלאבמרקט, רו"ח גבי טרבלסי ועו"ד-רו"ח ד"ר שלמה נס, ביקשו באמצעות באי-כוחם ממשרד עוה"ד ליפא מאיר, מסגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופטת ורדה אלשיך, לשלול את עמדת רשות המסים.

בית המשפט המחוזי שלל את עמדת רשות המסים בשל מספר נימוקים. אחד מהם מתבסס על הלכת אלקה. לגישת אלשיך, הרציונל הברור של הלכת אלקה הוא "שרשויות המס נתפסות, במובהק, בתור 'כיס עמוק' או 'מפזר נזק יעיל' יותר מהעוסק שנפגע". עמדת רשות המסים מנוגדת לרציונל זה, משום שתוצאתה היא "גלגול נזקו של החוב האבוד, בעקיפין, בחזרה לפתחם של העוסקים".

לגישת אלשיך, אחד מעקרונותיו הבסיסיים של הסדר הנושים הוא מיצוי אפשרויות הגבייה מהחברה. בהתאמה, הרציונל של הלכת אלקה הוא שכאשר עסקינן בחוב אבוד, קרי - "חוב שלא ניתן לגבותו עוד", יוטל הנזק לפתחן של רשויות המס. לכן, "הלכת אלקה עולה בקנה אחד עם סופיות הסדר הנושים".

לדברי עו"ד גולדמן, אם היתה מתקבלת עמדת רשות המסים, הרי שלגישת בית המשפט המחוזי "רשויות המס אינן נוטלות אלא מן הנושים, ובעיקר מהנושים הלא מובטחים, שאינם אלא אותם ספקים המבקשים מרשויות המס החזרי מע"מ".

בהיבט המדיניות המשפטית הבהירה אלשיך, כי ספק גדול בעיניה אם ישנו מקום "להתוויית מדיניות כלכלית שמשמעותה אינה אלא הגדלה נוספת של חלקן של רשויות המס על חשבון הנושים הרגילים". לגישתה, הדבר אף "עשוי, במקרים לא מעטים, להקשות או אף להכשיל הסדרי נושים, בכך שהוא מטיל נטל נוסף על הקופה - נטל אשר יפגע, מטבע הדברים, דווקא בנושים הבלתי מובטחים".

רשות המסים ערערה לבית המשפט העליון על החלטת אלשיך בפרשת קלאבמרקט.

שתי גישות מנוגדות

גישת רשות המסים מתבססת על העמדה, כי החוב כלפיה - בגובה מס התשומות שנוכה ביתר על-ידי קלאבמרקט, ומנגד הושב לספקים בגין מס העסקאות ששולם על-ידם ביתר - לא יכול היה להיעלם, ויש לתת לה את ההזדמנות לגבותו. אפשר שהחוב נוצר במועד מאוחר להסדר הנושים, ואפשר שהחוב נוצר במועד מוקדם להסדר הנושים - כך או כך, לרשות ברור קיומו של החוב כלפיה.

לגישתה של קלאבמרקט, החוב לרשות המסים, אם נוצר, נולד אך ורק לאחר אישור הסדר הנושים ולאחר מיצוי יכולת הגבייה מהחברה חדלת הפירעון. לאור ההנחה הבסיסית, שהסדר הנושים ממצה את אפשרויות הגבייה מהחברה, אין לאפשר לרשות המסים לחזור לחברה מאוחר יותר.

"בית המשפט העליון נדרש להכריע בין שתי גישות מנוגדות", אומר גולדמן. בהיבט דיני חדלות הפירעון, השאלה המרכזית היא אם רשות המסים רשאית לחזור בדרישת חוב לחברה המבריאה בעקבות חתימת הסדר הנושים. עוד קודם מועד החתימה על הסדר הנושים היה ברור לנוגעים בדבר, שהנושים הבלתי מובטחים לא יקבלו את כל החוב, ובהתאמה יידרש רכיב המע"מ בחוב האבוד. בנוסף, מטרת הסדר הנושים היא, בין היתר, לסלק את כל חובות העבר מפני הגוף שנטל על עצמו להבריא את החברה חדלת הפירעון.

"ככל שיתאפשר לרשות המסים לדרוש את החוב הנובע ממס התשומות שנדרש ביתר, התוצאה תהיה הקטנת העוגה המתחלקת בין הנושים הבלתי-מובטחים, ותקיעת טריז נוסף בגלגלי הסדר הנושים ובסיכויי הבראתן של חברות חדלות פירעון".

כעת נדרש בית המשפט העליון להכרעה בסוגיה - מיהו הציבור הזקוק יותר להגנה: האם קופת הציבור, או, מנגד עובדיה, ספקיה ולקוחותיה של החברה חדלת הפירעון המבקשים להביא להבראתה. הדיונים בתיק, שנמשכו בעליון כשנתיים, הסתיימו, ובקרוב צפויה ההכרעה.

תגובת רשות המסים לשאלה מדוע הרשות ממשיכה לפעול כך בתיקים אחרים: "מדובר בפסק דין מחוזי שבבחינת פסק דין מנחה. כל זמן שהמדינה מערערת על פסק הדין, היא אינה חייבת לקיימו מאחר ואין הלכה פסוקה בעניין. כך גם לגבי המקרים הדומים".