הבאזז המיותר

ואתם יודעים מה, לא עשיתי את זה בגלל הפרטיות. ברור שהצעד של גוגל עם באזז - שהיה חודרני ופולשני ואלים וחצוף - הפריע לי. אבל לא זו היתה הסיבה. כתבתי כבר מאה פעם, ואחרים כתבו לא פחות: כל מהותה של גוגל היא אנטי-פרטיות. ככה היא עושה את כספה. בעולם עם פרטיות לא תיתכן גוגל, כי בעולם עם פרטיות היא לא תוכל להציף פרסומות ותכנים וחברים ושירותים כמו שהיא עושה כל-כך טוב.

וזו לא רק גוגל, כמובן; בעולם המקוון שלנו, פרטיות היא ארכאיות. היא חתרנות בלתי נלאית. כל זה נאמר, ונאמר שוב, ושוב. זה לא אומר, כמובן, שצריך להיכנע או לוותר עליה לחלוטין. פשוט צריך להבין איפה אנחנו עומדים, או יותר נכון: להבין שלא משנה איפה אנחנו עומדים - כל מי שרוצה יכול לדעת בדיוק איפה זה.

2. אז למה בכל זאת כיביתי את הבאזז? כי אני מכיר את עצמי. כיביתי את הבאזז - או כיב**תי, אם לנקוט בהטיה המותרת החדשה בעברית - כי אני יודע טוב מאוד מה הולך לקרות לי עם זה. אם יש דבר שלמדנו בעולמנו המקוון הוא שרוב אמצעי התקשורת החדשים שנוספים השכם והערב לא באמת מחליפים אחד את השני.

הם רק מתווספים אחד לשני. נכון שפה ושם יש שירותים ואתרים שנעלמים, או סתם מאבדים את קסמם, כמו חבר'ה, אבל בגדול הם פשוט עושים אחד לשני מקום על הספסל הקטן והצפוף הזה שנמצא בתוך המוח שלנו ומשווע לקצת זמן של שקט.

כך שאני יודע בדיוק מה יכול היה לקרות לי אם לא הייתי מכבה את הבאזז: בכל פעם שהייתי נכנס למייל הייתי בודק, לצד ההודעות החדשות, גם מה חדש עם העוקבים והנעקבים שלי בבאזז. מפה לשם הייתי מתחיל להגיב, אחר-כך לעדכן, לשים לינקים, חומרים, תמונות, סרטים, טורים, וכמובן לבדוק שוב ושוב מי הגיב לי.

לא אתחסד: אני אוהב את פייסבוק ואת טוויטר ומעדכן ומתעדכן בהם לא מעט, אולי יותר מדי, מלבד אלה אני גם מתחזק בלוג עצמאי, ערוץ ב-YouTube, עמוד ב-scribd (אתר לפרסום מסמכים. מומלץ), רשימת תפוצה, קורא rss, אני חושב שהבנתם את העומס. לא כולם מתוחזקים ברמה גבוהה, אני מודה, ובכל זאת. אפשר לומר שזה מספיק לבנאדם אחד שאף פעם לא מספיק הכול, לא?

3. כך שכשעלה Google Buzz שאלתי את עצמי שאלה אחת פשוטה. שאלתי את עצמי: בנאדם, למה אתה צריך את זה? האם אתה באמת צריך עוד רשת חברתית? לא היתה לי תשובה טובה.

כן, אני יודע - זו שאלה לא לגיטימית, אפשר לומר שזה לא פחות מכפירה בעיקר. התרגלנו לחשוב שאם "הם" (וה"הם" מתחלפים כל הזמן) אומרים שאתה צריך - סימן שאתה צריך. אבל כשהעיקר הוא כה טפל, לא היתה לי ברירה אלא לומר את האמת. אני לא צריך את הבאזז הזה. פשוט ככה.

כיביתי את הבאזז. הייתי כל-כך מבסוט מעצמי שרצתי לכתוב על זה טור, לפרסם פוסט, לעדכן בפייסבוק ולצייץ בטוויטר. הרי עכשיו אני צריך לנצל את כל הזמן שהתפנה לי, לא ככה?