הסמל הידוע של "המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים" הוא מנורת המקדש בתעתיק המופיע בשער טיטוס ברומא, והוא כולל את המוטו "באין תחבולות ייפול עם ותשועה ברוב יועץ", מתוך משלי י"א. ייתכן שהארגון הזה, חלק ממה שהעיתונאי הוותיק אורי אבנרי כינה פעם "מנגנון החושך", בכלל לא קשור לחיסול של מחמוד אל-מבחוח ב
דובאי בחודש שעבר, אבל מה שמדאיג בפרשה הזו הרבה יותר עמוק מאשר השאלה האם ידו של המוסד בדבר.
השבוע עמד החיסול הזה במוקד העניינים לא רק בישראל. הממצאים של משטרת דובאי, כפי שהוצגו ביום שני, כוללים תיעוד ממצלמות אבטחה במלון שבו שהה אל-מבחוח, שיחד עם מידע שהוצלב על האורחים האחרים במלון, סייע להם לזהות את השמות ואת התמונות של 11 "שכירי חרב" שהשתתפו בפעולת החיסול.
בכירים לשעבר בשירותי הביטחון מתקשים לגבש דעה אחידה באשר לאיכות הביצוע של החיסול הזה ובכל מה שנוגע להשלכות שלו כעת, לאחר שכפי הנראה הצליחה משטרת דובאי לעלות על עקבותיהם של האנשים שהיו מעורבים במבצע.
הפרשה נראית כאילו נלקחה מספר ריגול טוב. חלק מוותיקי שירותי הביטחון מעלים השערות שהגוף שתכנן את הפעולה לקח בחשבון את העובדה הידועה שדובאי היא מהמדינות המרושתות ביותר במצלמות אבטחה, ולכן בעצם אין שום סיבה להתרגש מהחקירה בבריטניה ובאירלנד בעניין זיוף הדרכונים.
אחרים מוכנים לרמוז כי הפעולה נועדה להיחשף בדרך הזו, ובאמצעות הכותרות שהיא מייצרת, להחזיר לארגון את ההילה שלו ככזה שלא מהסס לצאת לפעולות מהסוג הזה. שימו לב, הם אומרים, שכל המעורבים יצאו את גבולות דובאי בשלום ושלקח לשלטונות יותר משבוע להבין שמותו של אל-מבחוח לא היה מוות טבעי.
בין אם החיסול בדובאי הוא פעולה של המוסד הישראלי ובין אם לאו, הפרשה מדאיגה לא רק מהבחינה הדיפלומטית, או בשל האפשרות לכאורה שבפעולה נחשפו שיטות או סוכנים. לפי השמות והתמונות שפרסמה משטרת דובאי, מצאו את עצמם שבעה תושבים ישראלים תמימים במוקד ההתעניינות, לאחר שהתברר שהדרכונים שלהם זויפו ושהזיוף שימש את האנשים שהשתתפו בחיסול.
המאגר הביומטרי נפרץ? אז מה
מובילי המאבק נגד חוק המאגר הביומטרי רואים בפרשת החיסול של אל-מבחוח מקרה שמדגים באופן מובהק את הסכנות של המאגר, לא רק בכל מה שנוגע לחופש הפרט וליכולת של אזרחים להתגונן מפני גניבת זהות, אלא גם באפשרות שמידע ביומטרי רגיש עלול לחשוף פעולות מבצעיות סודיות ולהקשות על ביצוען.
"אנחנו מאפשרים לטכנולוגיה להשתלט עלינו", אומר עו"ד יהונתן קלינגר, ממתנגדי החוק הביומטרי. "מספיק חוקר אחד עם מחשב נייד ותוכנה מתקדמת לזיהוי תווי פנים. אם יש לך היום תוכנות כמו פייס.קום (של קומברס) שמאפשרת סריקה וזיהוי תווי פנים של החברים שלך בפייסבוק, תחשוב מה יכולות לעשות תוכנות יותר רציניות של זיהוי פנים כדי לאתר את הסוכנים שלנו".
קלינגר מתקשה להאמין שמדובר בפעולה של המוסד, ולו רק בגלל העניין של גניבת הזהויות, ועוד מאזרחים ישראלים. "יש כאן שני תרחישים: המוסד לא זייף את הדרכונים ומדובר בגוף עוין שמצא את המאגר, חיפש וזייף דרכונים של עולים שהגיעו לישראל בשנים האחרונות". מן הסתם, כדי שהגוף הזה יוכל לשתול בפעולה הזו עקבות שיובילו לישראלים ויגרמו למדינה נזק דיפלומטי.
"תרחיש ב', והוא פחות סביר בעיניי", אומר קלינגר, "הוא שסוכני המוסד זייפו תעודות, וזה אומר שהמוסד יכול לקחת מישהו שמתאים לו מבחינת תווי פנים ומאפיינים דמוגרפיים ולהשתמש בזהות כרצונו". והוא ממהר להדגיש עד כמה האפשרות הזו נראית לו בלתי-סבירה: "המוסד זה חבורה של מקצוענים. תקרא לי תמים, אבל אני רוצה להאמין שהבחורים שלנו הם לא אלה שיחשפו את הפנים שלהם למצלמות אבטחה ויסכנו אזרחים שזהותם נגנבה".
ח"כ ישראל חסון (קדימה), לשעבר סגן ראש השב"כ, מתרגש הרבה פחות מהשאלות שעולות ביחס לאמצעי הזיהוי הביומטרי לאור החיסול בדובאי. הגישה של חסון, כמו של אנשים רבים בשירות, מתייחסת לשאלות של חופש הפרט ושל גניבת הזהות מאנשים פרטיים בקונטקסט של המאבק בגורמים עוינים. השאלה מבחינתו היא מי יוביל בשימוש בטכנולוגיה ולא האם לגיטימי להשתמש בה. "כמו שאני אומר לא פעם לילדים שלי: תארו לעצמכם את החיים בלי אש", אומר חסון. "כלומר, זה לא האמצעי, אלא מי משתמש בו ואיך הוא משתמש בו".
האם הפרשה לא ממחישה כמה האמצעי הזה מסוכן?
"זה מסוכן לכל כיוון. לגנוב זהות בצורת דוקומנט - תעודת זהות, דרכון - זה די פשוט. זה בעיקר תלוי באיכות האמצעים שלך. היום כמעט כל ילד עם מדפסת יכול לזייף מסמכים כאלה. זה הפך לקל יותר מאי-פעם. לגנוב זהות ביומטרית זה הרבה יותר מסובך".
ואולי בגלל זה מאגר של נתונים כאלה חושף את כולנו, כמו שגילו השבוע האנשים ששמם פורסם ושדובאי הוציאה להם צווי מעצר בינלאומיים.
"אני לא מכיר שיטה שבה ניתן לעשות זיהוי בלי שיהיה מאגר באיזשהו מקום. בין אם זה מאגר גורף או מאגר חלקי. זה נכון שמאגר יכול לדלוף, אבל עדיין הרבה יותר מסובך לזייף את הנתונים. כמו שיש היום מרשם תושבים, יהיה בסוף מאגר ביומטרי. השאלה אם הוא נפל בידיים עוינות ושימש לגניבת זהות, או שהשימוש הוא של המדינה".
למדינה מותר להשתמש בנתונים לפי שיקול דעתה?
"זה דיון אחר - המדינה יכולה לעשות הרבה דברים, כמו שהמדינה זכאית לקרוא לך למילואים ולשלוח אותך לחזית. העובדה שגנבו זהויות, ולא משנה מי ואיך ולמה, מצריכה את ועדת החוץ והביטחון לבדוק את התהליך ואת המשמעויות".
במילים אחרות, חסון עושה אבחנה מפורשת בין אופן הניצול האפשרי של המידע הביומטרי. "אם אתה מייחס את זה למדינה, אז מדובר ב'שימוש'". לעומת זאת, אם המידע נפל לידיהם של גורמים עוינים, אז הפעולה מוגדרת "גניבת זהות".
אז מה אמור האזרח הפשוט לעשות?
"זו סכנה. זה איום על אזרחי ישראל ולדעתי ועדת חוץ וביטחון צריכה לבדוק האם ישראל ערוכה לסוג כזה של איום". עבור רבים במערכת הביטחון, המטרה של האמצעים הביומטריים היא בעצם "לעלות מדרגה" מבחינת הקושי שמוטל על הצד השני כשהוא מנסה לזייף מסמכים. "בעצם, מה שאנחנו אומרים הוא, בוא נסבך את תהליך הזיהוי ונעשה אותו ביומטרי", אומר חסון. ומה כשהאמצעי הזה ייפרץ? פשוט נתקדם יחד עם הטכנולוגיה, מה שישראל תמיד הקפידה לעשות.
עושים שלום למצלמה
לעו"ד קלינגר יש עוד תיאוריה, שגם הוא מודה שיש בה ממד קונספירטיבי, אם כי לא מופרך מייסודו. "בכל הדיון הציבורי על החוק הביומטרי, המוסד, מסיבות מובנות, לא היה יכול להשמיע את קולו. אבל אין ספק שעצם קיומו של מאגר כזה מסכן את פעילותם של שירותי הביטחון".
קו המחשבה הזה מוביל לרעיון שאם אכן המוסד אחראי על החיסול, ייתכן שלא רשלנות עמדה מאחורי החשיפה של האנשים לעיני המצלמות, אלא ניסיון מתוחכם להעביר מסר לגבי הדאגה של הארגון מההשלכות של החוק השנוי במחלוקת.
האפשרות הזו נשמעת הזויה, אבל חובב של ספרי מתח ומדע בדיוני עשוי להתחבר לרעיון הרומנטי הזה, שמוציא את המוסד גם כארגון ביון בלתי-מנוצח, שיכול גם לספק את הסחורה וגם לעשות שלום למצלמה מבלי להיתפס.
מצד שני, הקלות הבלתי-נסבלת שבה שורבבו למבצע הזה פול קילי, מייקל בודנהיימר, סטיבן הודס, מלווין אדם מילדינר ואחרים, חייבת לעורר דאגה בקרב כל אחד מאיתנו, משום שכל הסבר אפשרי עדיין לא מניח את הדעת בכל מה שקשור לשימוש שנעשה בזהותם בלי ידיעתם, שלא לדבר על הסכמתם.
התוצאות של חקירת הרשויות בדובאי עשויות לסכן לא רק את האנשים ששמותיהם נחשפו, אלא להרחיק מישראל לא מעט יהודים המתגוררים במדינות אירופיות השוקלים לעלות לארץ. שוב, לא משנה מי הגורם שהשתמש בזהותם של האנשים הללו, קשה שלא לזהות את המאפיינים שלהם - ילידי אירופה, יהודים שעלו לארץ ומחזיקים גם בדרכון של מולדתם הקודמת. מהיום, אנשים שעונים למאפיינים האלה יחשבו היטב על הסיכון האפשרי שהם נוטלים על עצמם כשהם מקבלים אזרחות ישראלית.
תורנו לשבת על הכיסא הנמוך
הבוקר (ה') זומן רון פרושאור, שגריר ישראל בבריטניה, לבירור בנושא הזיוף של הדרכונים. גם השגריר באירלנד, ציון עברוני, ייאלץ לספק הסברים למדינה המארחת. אפילו בצרפת ובאוסטריה המבצע הזה כבר מייצר הדים דיפלומטיים, למרות ששם מדובר בזיוף של דרכונים שאין מאחוריהם אנשים אמיתיים.
אתמול, כשהתייחס שר החוץ, אביגדור ליברמן, לנושא החיסול, הוא ציין כי "אין שום עניין לישראל לשנות את מדיניות העמימות שלה. אני לא יודע למה לוקחים כמובן מאליו שזה המוסד השתמש באותם דרכונים, זה פשוט לא נכון". קשה לדעת עד כמה ליברמן מתכוון למה שהוא אומר, אבל נציגי משרדו בבירות אירופה צפויים לקיים כמה פגישות מהסוג שבו הם יושבים על כיסא נמוך, אם להזכיר פרשה דיפלומטית אחרת מהזמן האחרון.
יואב בירן, לשעבר שגריר ישראל בבריטניה ומנכ"ל משרד החוץ, מסביר שאין "רוטינה" למצבי משבר מהסוג שעובר כעת על יחסי ישראל-בריטניה ואירלנד. "אין כלל אחד לכל המקרים מהסוג הזה. מדינות אינן ממהרות ליטול אחריות על פעולות כאלה, ולכן גם מדינות שנקלעות לעניין, אינן ממהרות לקבל את הטענות של מדינות שלישיות. התגובה הדיפלומטית תואמת בדרך-כלל את הסבירות שהטענות כלפי המדינה שפעלה אכן נכונות".
ומה יכולות להיות ההשלכות במקרה כזה?
"זה נע בין דרישה להתחייבות שלא ייעשו צעדים כאלה בעתיד, לבין צעדי ענישה, שיכולים להיות פגיעה בשיתוף הפעולה בין המדינות, או צעדי ראווה, כמו החזרת השגריר ואפילו הורדה של הדרג של הקשרים הדיפלומטיים".
בירן מציין כי עולם הפעילות החשאית מורכב ומסובך ולא כל מה שנראה בחוץ הוא התמונה האמיתית. "יכול להיות שמנגנוני הביטחון של שתי מדינות שיתפו פעולה נגד מדינה שלישית, וכשנראה שאחת מהן נתפסה, או שיש לגביה הוכחות - המדינה שלא נתפסה לא תודה אלא תיצור את הרושם כאילו הפעולה החשאית הייתה בלתי-מתואמת".
יש נסיבות מקלות?
"אם הפעולה משרתת לא רק את האינטרסים של המדינה המבצעת, אלא שיש לה קונצנזוס רחב, כמו פעולה נגד טרוריסט, התגובה צפויה להיות הרבה יותר סלחנית".