הנשיא פואד הראשון

השר בנימין (פואד) בן אליעזר ירה השבוע את יריית הפתיחה למרוץ לנשיאות. זה אולי נשמע מופרך לגמרי, כשהנשיא שמעון פרס בשיא כוחו, אבל הסבירות של התסריט הזה כלל לא נמוכה.

במאי 2006, שנה לפני סיום תפקידו של הנשיא משה קצב, הגיע בנימין בן אליעזר (פואד) לבית הרב עובדיה יוסף. בסביבתו של פואד הכחישו שהפגישה נועדה לגייס את תמיכת ש"ס במועמדותו לתפקיד נשיא המדינה, אולם גורמים במפלגה החרדית הודו שהנושא עלה בשיחה. אחרי שח"כ קולט אביטל (עבודה) הציגה את מועמדותה ופרס נכנס לתמונה, זנח בן-אליעזר את הרעיון, והסוף ידוע. משתתפי מסיבת יום ההולדת של שר התמ"ת במוצאי שבת, יצאו בתחושה שהרעיון לא התפוגג לגמרי: באולמי קינגסטון באור יהודה נורתה יריית הפתיחה של פואד למרוץ למשכן הנשיא.

במחשבה ראשונה זה נשמע מופרך לגמרי. מוקדם להספיד את פרס. מי שפוגש את נשיא המדינה מתרשם שהכישורים המנטליים שלו בשיא כוחם, שחוש ההומור מחודד מאי-פעם, שהאיש ניחן בחריצות בלתי נלאית, שיש לו סדר יום גדוש מתמיד והוא לא מגלה שום סימנים של פרישה יזומה בקרוב.

היו מי שתהו השבוע למה לו לשר התמ"ת לכנס מפגן כוח פוליטי קונצנזוסיאלי שכזה דווקא בעיתוי הנוכחי? הרי יום הולדת עגול, 75, הוא יציין רק בשנה הבאה. פואד, סבורים במערכת הפוליטית, לקח הימור מחושב. הוא פשוט לא רוצה להיתפס עם המכנסיים למטה. הבחירות לנשיאות אמנם צפויות רק ב-13 ביוני 2014, אבל אם ייאלץ פרס לצאת מהזירה לפתע, תוכרע זהות מחליפו בתוך 45 יום - תקופה שבה פואד לא יספיק לבנות את עצמו כמועמד אלטרנטיבי. עדיף להפריח את הבלון עכשיו, מאשר לא להפריח בכלל.

בסביבתו של בן-אליעזר מכחישים את העיסוק בנושא. איש ציבור המקורב לשר אומר כי לדעתו, אם תהיה קריאה ציבורית של ראשי ערים ורשויות שיפצירו בבן-אליעזר להתמודד, קרוב לוודאי שלא יוכל לעמוד בלחץ וייאלץ לקבל בהכנעה את דין התנועה. כששואלים את פואד באשר לגילו היחסית מבוגר, הוא עונה בבדיחות: "תראו את פרס. בתום הקדנציה הוא עוד ירוץ לראשות מפלגת העבודה".

מסיבת הפתעה יזומה

עוצמת הכוח הפוליטי שהפגין פואד ב"מסיבת ההפתעה" - כך נכתב בהזמנות - שנערכה לרגל יום הולדתו ה-74 של שר התמ"ת, נותנת יסוד סביר להאמין שלא רק שפואד היה בסוד העניינים, אלא שהוא גם זה ערך את רשימת המוזמנים, בחר את התפריט ואת התוכנית האמנותית.

רק מיומנויות פוליטיות כמו שלו יכולות להכניס לחדר אחד את יובל שטייניץ לצד פנינה רוזנבלום, את רוני מאנה לצד יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, את הח"כים איתן כבל ועמיר פרץ לצד יו"ר מפלגתם, אהוד ברק, את ח"כ אלי אפללו לצד יו"ר מפלגתו, ציפי לבני וערבים לצד חרדים. אמנם איילת אזולאי, ראש מטה השר שמלווה אותו 18 שנה, יודעת לעשות את העבודה לבד, אבל הניואנסים הקטנים שהפוליטיקאי הוותיק מכיר, הותירו טביעות אצבעות.

גודל ההפקה לא התבטאה רק בכמות המשתתפים, בשולחנות העמוסים ובהופעה של אייל גולן, אלא גם ביכולות הכלכליות המרשימות: נכחו נשיא מוטורולה ישראל אלישע ינאי, איש העסקים יוסי מימן, המועמד לראשות לאומי משה טרי, איש העסקים אביגדור קלנר, יו"ר חברת חשמל היוצא מוטי פרידמן, אנשי העסקים ג'קי בן זקן ורוני מאנה, מנכ"ל החברה לישראל ניר גלעד ואיש העסקים אלי עזור. גם היועצים האסטרטגיים ואנשי יחסי הציבור לא נעדרו: היו משה דבי, תמי שנקמן, אייל חומסקי, רוני רימון, עופרה פרויס, מוטי מורל ושעיה סגל. אם רק יכריז פואד על התמודדות, הם עוד יעמדו אצלו בתור. הוא יצטרך רק לבחור.

פרט לפרס, שישב לשמאלו של פואד (אולי הגיע לצנן את ההתלהבות של החתן?), צפו בשר התמ"ת מכבה את הנרות כמעט כל ראשי המפלגות: אהוד ברק, ציפי לבני, אביגדור ליברמן ואפילו רה"מ, בנימין נתניהו, ששלח ברכה מוקלטת.

אל מול הגלריה המכובדת הזו, בלט בהיעדרו אלי ישי, יו"ר המפלגה שחורצת גורלות, ממליכה מלכים ומכתירה נשיאים. את ש"ס אמנם ייצגו הח"כים אמנון כהן ואברהם מיכאלי, אבל גם פואד הפוליטיקאי המשופשף ודאי זוכר את הניצחון של קצב על פרס ואת ההפסד של יו"ר הכנסת ראובן ריבלין מול פרס - ויודע שהדרך אל הנשיאות עוברת דרך ש"ס.

הוואקום של דליה

בתקופה האחרונה נתפס ריבלין כמועמד האולטימטיבי לרשת את פרס. הוא נמצא בעמדת כוח מתאימה, הוא מתנהל באופן ממלכתי, מצליח לשמור על יחסים טובים עם כל המגזרים: הערבים, ש"ס, יושבי האופוזיציה, וזוכה לאהדה ולתמיכה מכל הקשת הפוליטית. מועמד של קונצנזוס.

הזעם הציבורי על הפרשיות האחרונות ששמה של ח"כ דליה איציק נקשר בהן - שיפוצי הדירה והנסיעה לפאריז, כרסמו באופן דרמטי במעמד הציבורי שהקפידה לרכוש לעצמה כיו"ר הכנסת. כיום מועמדותה לנשיאות כבר לא נתפסת כדבר מובן מאליו.

אחת האקסיומות בפוליטיקה גורסת שאף פעם אין ואקום. ברגע שדמותה של איציק מטשטשת צצים ועולים ניצנים אחרים, שלמרבה הפליאה נראים די דומים. חוץ מהיותו גבר יש לפואד הכול: שניהם מזרחים שצמחו מכלום, שניהם גדלו בבית מדרשו של פרס, שניהם עממיים, סחבקים מחד וקרובים לברנז'ה העסקית ולבעלי השפעה מאידך, ושניהם שועלים פוליטיים שרואים בנשיאות את פסגת שאיפותיהם.

כיום פואד בשיא כוחו הציבורי הפוליטי. למרות הדיווחים על חילוקי דעות עם ליברמן, היה זה שר החוץ שנשאר לשבת עד מאוחר במסיבה. גם עם היריב הפוטנציאלי, ריבלין, שהופיע למפגן הכוח של הראיס, שומר שר התמ"ת על יחסי קירבה. אחרי מערכת היחסים העכורה עם פרס על רקע תעלת הימים, הוא רושם לזכותו התקרבות משמעותית לא רק לנשיא המדינה אלא גם לרה"מ. השניים, שצברו לא מעט שעות שיחה אינטימיות, נפגשים פעם בשבוע לפחות. שיחות טלפון ביניהם זה עניין שבשגרה. לכשיגיע הרגע, יבחר נתניהו במועמד בעל הסיכויים הגבוהים ביותר לנצח.

אחד היועצים האסטרטגיים שנכחו באירוע, העלה הצעה: לקדם הצעת חוק שתעביר את בחירת הנשיא מחברי הכנסת לידי הציבור. עם ההצעה הזו יש רק בעיה אחת: מי שצריך לאשר אותה הם הח"כים והם האחרונים שיתנו לכוח לחמוק מידיהם.