שבוע חדש, התחלה חדשה

בדרך-כלל נמדדות תוכניות, ובאופן מיוחד תוכניות בידור, על-פי התוכנית הראשונה שלהן. אבל במקרה של "שבוע סוף החדש", דווקא התוכנית השנייה, זו שתשודר הערב (ג'), היא זאת שתקבע.

לפרק הפתיחה ששודר בשבוע שעבר קרה דבר מדהים. הוא החל ברייטינג סביר, שנחתך כמעט עד כדי מחציתו ככל שהתארכה התוכנית. לנתונים כאלה יכולה להיות, בדרך-כלל, רק משמעות אחת: התוכנית היתה כל-כך גרועה, עד שצופיה נטשו אותה בזה אחר זה. נכון?

אז זהו, שלא. גורמים בזכיינית ערוץ 2 רשת תלו את "האשמה", שלא לציטוט או לייחוס, במתחרה קשת שהתנכלה כביכול לתוכנית הפתיחה של "שבוע סוף החדש" באמצעות שימוש מתוחכם בנשק הכי יעיל שלה, "האח הגדול". הכיצד? בעוד החברים מ"שבוע סוף" מנסים להצחיק - נכנסו אסי עזר וארז טל אל תוך בית "האח הגדול", באחד מרגעי השיא של העונה הנוכחית.

זו לא הפעם הראשונה שקשת מואשמת בחבלה-כביכול במשדרי המתחרה. בעונה הקודמת, למשל, הוטחה בה האשמה דומה, אחרי שהיה נדמה כי היא מרכזת כוחות בזירת ביפ (ערוץ הכבלים ששייך לקשת), באמצעות התוכנית המצליחה "האחות הקטנה", בדיוק ביום שישי שבו שודרה העונה הקודמת של "שבוע סוף". הטענות של רשת היו אולי נכונות, אבל בהתחשב בכך שהמערכונים האהובים ביותר בעונה הקודמת של "שבוע סוף" היו אלה שהתבססו על חיקויים של דמויות מבית "האח הגדול", נראתה המחאה כהתבכיינות לשמה.

אז מה באמת קרה ל"שבוע סוף החדש" בשבוע שעבר? לטעמי היו עוד כמה סיבות שפגעו במשדר, אף ללא קשר לתכניו. למשל, העובדה שברצלונה עלתה בדיוק למשחק הראשון שלה בשמינית גמר ליגת האלופות, ועם כל הכבוד לעופר שכטר, מרבית הגברים יעדיפו על פניו את ליאו מסי.

בכל מקרה, הפחד של רשת מפני קשת, אם כבר בכדורגל עסקינן, מזכיר את הפחד המובנה של אוהדי הפועל באשר הם מפני מכבי. במקום להאמין בקבוצה שלהם, הם מוכנים "לחתום על תיקו" כמעט בכל רגע נתון.

באווירת הפאניקה סביב "שבוע סוף החדש", החלו לצוץ גם חילוקי דעות בהפקה. בקיצור, למרות תגובה רשמית ששמרה על פאסון, שידרה "שפת הגוף" של רשת אווירה של אסון.

הערב יהיה מבחנה האמיתי של "שבוע סוף". אם יש בה גרעין של איכות - יופיע מיד. תוכניות טלוויזיה טובות אמורות להצליח למרות תרגילי המתחרים.

כל צבעי הקשת

"קשרים הנדסיים - אצטדיון וומבלי", ג' 21:00, נשיונל ג'יאוגרפיק

גם בסיפור הזה מככבת קשת, אם כי הפעם בלי מירכאות, כיוון שלא בזכיינית הטלוויזיה עסקינן, אלא בקשת המוזרה שנמתחת מעל אצטדיון וומבלי החדש. אני לא אוהב את הקשת הזאת, היפה לכשעצמה, ולו רק מפני שהחליפה את שני הצריחים שהיו לסימן ההיכר הקלאסי של האצטדיון המפורסם ביותר בעולם. כאן הניפה נבחרת אנגליה את הגביע העולמי הראשון והיחיד בתולדותיה, וכאן זכתה מנצ'סטר יונייטד בגביע האלופות הראשון שלה.

אבל לא לעולם חוסן, ולקראת סוף שנות ה-90 התקבלה ההחלטה להרוס את האצטדיון ולבנות תחתיו חדש. התכנון היה נפלא אך לא מדויק דיו, ועלות הבנייה זינקה כלפי מעלה, גרמה לעיכוב בפתיחת האצטדיון ומוטטה את החברה האוסטרלית שהופקדה על בנייתו.

מכל מקום, אולי "שבוע סוף החדש" יכול לשאוב עידוד ממצבו של וומבלי החדש. למרות חבלי הלידה הקשים, הוא נחשב היום לפלא הנדסי ולאחד ממתקני הספורט המשוכללים ביותר באנגליה.