האם אישה תשלם מזונות לבעלה?

מדוע גברים "עקרי-בית" לא זכו לקבל מזונות עד עכשיו? לידיעת המתגרשים והמתגרשות

עוד צעד קטן להשגת שיוויון בין המינים, אך לאו דווקא בכיוון אליו התכוונו ארגוני הנשים. בהחלטה יוצאת דופן שהתפרסמה בימים אלה התיר בית המשפט לבעל להגיש תביעה לתשלום מזונות מאשתו, ובניגוד לגורלן של תביעות דומות בעבר - דחה את הבקשה למחוק את התביעה על הסף.

יש לומר כי בית המשפט לא פסק עדיין את סכום המזונות שתשלם האישה לבעל, אם בכלל, ודחה את ההכרעה לסוף ההליך הכללי, לאחר שיתברר היקף הרכוש של כל אחד מהצדדים וגובה מזונות הילדים. עם זאת, עצם העובדה שבית המשפט מוכן לשקול אפשרות של תשלום מזונות מאישה לבעלה - על אף היותו גבר בריא ובעל יכולת השתכרות - היא צעד משמעותי.

עסקינן בזוג הנשוי מזה 18 שנה, במהלכן נולדו להם 4 ילדים. במשך השנים האישה טיפחה קריירה בתחום ההפקות, ויכולת ההשתכרות שלה עלתה בצורה ניכרת, כך שהצדדים חיו ברמת חיים גבוהה מהכנסותיה של האישה. הבעל, לעומת זאת, לא הצליח בעסקיו, ולכן העדיף לשמש כהגדרתו כ"שר הפנים", לקח על עצמו את התפקיד המסורתי של האישה, והשקיע בטיפוח הבית וגידול הילדים. לאישה יש כמובן גירסה אחרת לדברים, והיא טוענת כי מדובר בבעל עצלן ובטלן שלא תרם לחיי המשפחה מבית או מחוץ ולא הצליח להתמיד באף עבודה.

לאחרונה בית המשפט מוצא עצמו עוסק לא פעם במשפחות הנוהגות בהיפוך תפקידים, וכזכור רק לפני מספר שבועות התפרסם פסק דין מעורר מחלוקת שעניינו אף הוא באישה מצליחה ובעל יושב בית. באותו מקרה בית המשפט חילק את הרכוש המשותף בצורה לא שיוויונית לרעת הבעל, לאחר שקיבל את טענת האישה כי בעלה יכול וצריך היה לעבוד לפרנסת המשפחה, וקבע כי הבעל היה למעשה בטלן.

בתביעה הנוכחית עותר הבעל למצב ההפוך, בו לא רק שהוא לא יקופח בחלוקת הרכוש - אלא שהוא אף יקבל חלק גדול יותר מהרכוש, מאחר שלטענתו תרם למוניטין שצברה האישה ולעתודה הכלכלית שלה. בנוסף, כאמור, מבקש הבעל לקבל מזונות מהאישה.

אז מדוע גברים "עקרי-בית" לא זכו לקבל מזונות עד עכשיו? במשפט הישראלי דיני המזונות בין בני -וג יהודים נקבעים על-פי ההלכה היהודית, אשר מכירה רק בחובה של בעל לזון את אשתו וילדיו, ולא בחובה הפוכה.

עם השנים הרחיבה הפסיקה את חובת המזונות גם על זוגות שנישאו בנישואים אזרחיים, ואינם כפופים לחוקי ההלכה היהודית, ובשנת 2003 קבע בית המשפט העליון בפסק דין תקדימי כי בעל חייב במזונות אישתו שנישאה לו בנישואים אזרחיים, מכוח העובדה שחתמו על חוזה נישואים.

באותו פסק דין מהפכני בית המשפט אף אמר באמירת-אגב כי בהחלט ייתכן מצב שבו מכוח חוזה נישואים אזרחי, אישה תחוייב לשלם מזונות לבעל, שכן אין כאן תכולה לדין הדתי, אך אפשרות זאת אינה פתוחה לזוגות יהודים שנישאו ברבנות. ניסיונו של בעל יהודי לתבוע מזונות מאשתו על סמך פסק הדין של בית המשפט העליון נדחתה על הסף.

בשלב הבא הרחיבו בתי המשפט את חובת המזונות גם על זוגות שלא נישאו כלל, כלומר ידועים בציבור או זוגות ח- מיניים. מכיוון שבין זוגות כאלה אין אפילו חוזה שאפשר להתבסס עליו, פסקו בתי המשפט שחובת המזונות נובעת מעיקרון משפטי כללי של חובה לנהוג בתום-לב והגינות. מי שפרנס במשך שנים אדם אחר, והאחרון הסתמך עליו, לא יכול להשליך אותו כחפץ ברגע שמאס בו. לפיכך לעיתים יש מקום לחייב את בן-הזוג המפרנס לשלם לבן-הזוג ה"תלוי" דמי הסתגלות במשך מספר חודשים, עד שהלה יעמוד שוב על רגליים עצמאיות.

ההתפתחויות בפסיקה יצרו מצב אבסורדי במשפט הישראלי שבו גברים שנישאו ברבנות מופלים לרעה לעומת אלו שחיו כידועים בציבור, שכן עצם הנישואין מכפיף אותם לחוקי המזונות של ההלכה היהודית, על פיהם רק הגבר משלם מזונות. בתי המשפט ערים לבעיה זאת, ולכן הנטיה כיום בפסיקת מזונות לילדים, היא לצמצם ככל האפשר את סכום המזונות שבו מחויב רק הגבר הנקראים "מזונות הכרחיים", ואת היתרה שנקראת "מזונות מדין צדקה" לחלק בין האם והאב בהתאם להכנסות שלהם. ההחלטה החדשה של השופט נפתלי שילה, ממשיכה קו זה של חתירה לשיויון, ומאפשרת לבעל עצמו לתבוע "מזונות מדין צדקה" מהאישה גם עבורו ולא רק עבור הילדים.

לפי נתוני הלמ"ס שפורסמו לרגל יום האישה הבינלאומי בשבוע שעבר, במהלך 20 השנה האחרונות נשים בדרגות ניהול הכפילו את מספרן, וחלקן של האקדמאיות העובדות עלה מ-39% ל-48%.

מבחינה סטטיסטית יכולתן הכלכלית של הנשים העובדות אמנם רחוקה עדיין שנות אור מזו של הגברים, אך אין ספק אם בשנים הקרובות נראה יותר ויותר מקרים בהם הכנסתה של האישה עולה על זו של בעלה, ולפחות בחלק ממקרים אלה, לא זאת בלבד שאין מקום שהבעל ישלם מזונות לאישה - אלא שבמקרים קיצוניים בהחלט מן הראוי שהיא תפצה אותו על השנים שהקדיש לטובת המשפחה, כדי שהיא תוכל להקדיש את זמנה לטיפוח הקריירה.

* עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי היא מומחית לדיני משפחה. lihi@divorceinfo.co.il