לא מצליחים להשתחרר

מיד אחרי "עובדה", שהוכיחה שאפילו תוכנית תחקירים מוערכת צריכה כתבה עסיסית על כדורגלן כדי להפוך לשיחת היום, ישודר סרטו המרגש של אורן אהרוני "שבויים".

הסרט הזה מספק לצופים עוד רובד חשוב בהבנת החוויה. לכאורה, מדובר בסיפורים עם "סוף טוב". חיילים שנשבו ושבו הביתה, המשיכו בחייהם, הקימו משפחות וחיים חיים נורמטיביים, לכאורה. למה לכאורה? כי מהסרט עולה שטראומה בסדר גודל כזה, קשה מאוד למחוק מהזיכרון.

גם החוויה הטראומתית עצמה, פנים רבות לה. אצל חלק מהפדויים זה עצם הנפילה בשבי, אצל אחרים אלה הן החוויות הקשות במהלכו, ויש גם מי שעבורו הטראומה הגדולה החלה עם השיבה הביתה, עם היחס הדו-ערכי של המדינה והחברה אליהם. מתברר שלעתים קל יותר להיחקר, אפילו בעינויים, על-ידי אויב, מאשר להיחקר כפדוי-שבי על-ידי נציגי המדינה ששלחה אותך למערכה.

פרידה מהמלך דיוויד

"בקהאם", ו' 18:00, ספורט 5 + גולד

פציעתו של דיוויד בקהאם, שכנראה תגזור על הכוכב פרישה לפני המונדיאל הרביעי והאחרון שלו, כאבה לא רק ל"בקס" עצמו, אלא גם ללא מעט חובבי כדורגל. העובדה שהפך לאייקון תקשורתי ענק, הצליחה להשכיח את העובדה הפשוטה שלפיה בקהאם הוא קודם כל שחקן כדורגל נפלא, אחד מ"נערי פרגי" שגידל למצוות ולמעשים טובים, המאמן הגדול בהיסטוריה של המשחק, סר אלכס פרגוסון.

ויש כמובן את כל היתר: את ויקטוריה "פוש ספייס" אשתו, את הלוק המדויק שאפשר לו חוזי פרסום במאות מיליוני דולרים, את המעבר המתוקשר לריאל מדריד, את המעבר ללוס-אנג'לס תמורת סכום חסר-תקדים בדברי ימי הכדורגל.

כשהוא לפני סיום, די אם תזכרו מהסרט הזה ומבקהאם עצמו, שהיו לא מעט שחקנים טובים ממנו, אבל שכל הזוהר שליווה אותו מחוץ לשדה המשחק, היה רק בונוס לשחקן שהיה מוכן "למות" למען חבריו על המגרש, ושתמיד השקיע 100% מעצמו, כמו שחינך אותו הסקוטי הנרגן ההוא. שלום, שחקן גדול.

שב ואל תעשה

"מה אתה היית עושה?", מוצ"ש 21:00, ערוץ 2

אני לא אוהב את חיים הכט כפרסונה טלוויזיונית. הוא תמיד מדבר אלינו, הצופים, כאל חבורה של רפי-שכל, והוא עושה את זה בצורה משכנעת כל-כך, עד שאני מתחיל להאמין שזה מה שהוא חושב.

בשבוע שעבר הוא שב עם תוכנית מצלמה נסתרת. למעשה, מדובר בגרסה משודרגת של "פספוסים". שוב אין לנו מנוס מהמסקנה שמדובר בעוד תוכנית ריאליטי שממש כמו "סופר נני", מבוססת על האובססיה של אנשים להיגאל מאלמוניותם הממארת. אפילו אם "הפקירו" בובה בצורת תינוק לגורלה, נעולה בתוך רכב ביום שמש לוהט. מה קרה לרצח הסדרתי הישן והטוב?

ואם כבר דילמה, הנה אחת: פעם ראיתי ממרפסת דירתי משאית פוגעת ברכב חונה וחומקת בלי להשאיר פרטים. גל פראי של אזרחות טובה הציף אותי. רשמתי את מספר הרישוי של המשאית ואת מספר הטלפון שלי, והנחתי מתחת למגב הרכב הפגוע. רק כדי למצוא את עצמי, מקץ כמה חודשים, מקבל טלפונים מאוד לא נעימים מבעל חברת ההובלה שלה שייכת המשאית. שיתפתי במצוקה איש משטרה ותיק שבדיוק יצא לי לפגוש. "השתגעת?" אמר לי, "רק טלפונים? יצאת בזול. היום אתה לא יכול לדעת עם מי אתה מסתבך".