בחזרה לימי המנדט

מיטלפונקט, העובד בשנים האחרונות בקביעות בתיאטרון בית ליסין (במעמד של במאי בית) ונוהג לביים את רוב מחזותיו, ניאות למעבר דירה ולהפקדת מושכות הבימוי בידיו של רונן. בתמורה יזכה לחזות בסוף השנה האזרחית הקרובה ב"מסילה לדמשק" מועלה על במת ה-National Theatre Royal היוקרתי בלונדון, במסגרת שיתוף פעולה בין הנהלת הבימה להנהלת התיאטרון האנגלי, שבמסגרתו שני מחזאים, ישראלי ובריטי, יכתבו כל אחד מחזה מקורי בהשראת העבר המשותף של שתי המדינות.

"בעבר עשינו פרויקטים משותפים עם תיאטראות באנגליה", מציין רונן, "אלו היו בעיקר מחזות קריאה שהתקבלו בהתלהבות גדולה, אבל הפעם מדובר בהפקות שנוצרו במיוחד לצורך שיתוף הפעולה הנוכחי וזה מהלך חסר תקדים. 'מסילה לדמשק' הושלם ראשון, ובעקבות ההעלאה בארץ נעלה אותו גם בלונדון עם צוות השחקנים הישראלי בשפות המקור (במחזה טקסטים בעברית, באנגלית ובערבית, ט' פ') ובליווי כתוביות. עכשיו אנחנו מחכים למחזה האנגלי הנמצא בשלבי כתיבה מתקדמים".

הבחירה בהלל מיטלפונקט טבעית לחלוטין. רוב המחזות שכתב בשנים האחרונות שופכים אור מחודש על אירועים היסטוריים שרובם נשכחו מתודעת הקהל הרחב בכלל והצעיר בפרט - הנהירה הישראלית לסיני אחרי מלחמת ששת הימים ב"עיר הנפט", המעורבות של בכירי מערכת הביטחון הישראלית באוגנדה בימי שלטון האימים של אידי אמין ב"גוד ביי אפריקה", או האינטרסים הפוליטיים מאחורי הקלעים של משפט אייכמן ב"אנדה".

דודינה עושה היסטוריה

"מסילה לדמשק" מתרחש בחיפה בין מאי לנובמבר בשנת 42', התקופה הידועה גם כ"200 ימי החרדה", כאשר נדמה היה שהצבא הגרמני בהנהגת גנרל ארווין רומל יסיים את כיבוש צפון-אפריקה, יפלוש לארץ ישראל וישמיד את האוכלוסייה היהודית.

גיבורת המחזה היא שרה (יבגניה דודינה), אלמנה קשת יום העובדת כמזכירה במשרדו של עורך דין ערבי בשם פתחי (רסאן עבאס), שהיה ידידו הקרוב של אביה. שרה, פעילה נלהבת למען דו-קיום בין יהודים וערבים, מנהלת רומן עם קפלן (אלי דנקר), גבר נשוי ובכיר בהגנה, המאלץ אותה לחשוף מידע חסוי על פתחי בניסיון להציל את אחיה שלומי (תומר בן-דוד), המצטרף ללח"י.

לסבך הרגשי מושלכת גם ניני (הילה פלדמן), חברתה של שרה שהוריה נרצחו בפרעות ביפו. ניני, מושא אהבתו של שלומי, חולמת על קריירה כזמרת ומתאהבת בחייל בריטי בשם ג'ון (ישי גולן), בעוד פתחי מצדו מנסה לרסן את דעותיו הקיצוניות של בנו ג'לאל (יוסף סווייד) ששב מלימודיו בלונדון.

"מסילה לדמשק" מתחיל בשנת 57', בביקור של ג'ון בביתה של שרה בחיפה, משם חוזרת העלילה 15 שנים אחורה. בהברקת עיצוב של רות דר, האחראית על התפאורה והתלבושות, תחילת המחזה מציגה לקהל במה צבעונית ובגדים ססגוניים, וברגע המעבר לשנת 42' התפאורה הופכת לשחורה-לבנה והתלבושות נצבעות באפור. מה שמעניק למחזה מראה של יומן חדשות ישן, זהה לקטעים מיומני חדשות מאותה תקופה, המוקרנים על מסך וידיאו כרקע. רונן: "הפן הוויזואלי קריטי במחזה. בלי האפקט של התאורה והתפאורה המתחלפת חלק גדול מהחוויה ילך לאיבוד".

"מסילה לדמשק" הוא גם הזדמנות ליבגניה דודינה לגלם, אולי לראשונה בקריירה המפוארת שלה, דמות נשית ראשית במחזה ישראלי מקורי, המנותקת מהזהות הרוסית שהייתה מזוהה בעבר עם רוב תפקידיה. דודינה מסתערת על התפקיד בלהט מדבק, והופכת את שרה לגיבורה טרגית מהמרשימות שנראו על הבמה בשנים האחרונות. אישה הנקרעת בין נאמנות משפחתית לאמונה אידיאולוגית, כאשר כל בחירה בצד אחד תוביל לאובדן בצד האחר.

פאניקה מעבר לגימיקים

"המחזה לא עוסק ב-200 ימי החרדה", מבהיר מיטלפונקט, "כשם ש'אנדה' לא עוסק במשפט אייכמן. האירועים משמשים רק רקע לעלילה. הם מתארים איך המציאות השפיעה על הדמויות, אבל הסיפור מגיע תמיד מהדמויות עצמן ולא מיומני החדשות המלווים אותן".

מדוע בחרת דווקא בתקופה, הדי נשכחת, של 200 ימי החרדה?

"כאשר התחלתי לעבוד על המחזה, ידעתי רק שהעלילה תתרחש בתקופת המנדט הבריטי בפלשתינה. מדובר בפרק זמן של 30 שנה, וקרו פה הרבה דברים במהלך השנים האלה, כך שהאופציות היו רבות. הייתי חייב להחליט על אירוע בולט אחד, ו-200 ימי החרדה ענו להגדרה 'אירוע בולט'.

"כאשר עשיתי תחקיר על התקופה, שבמהלכו נעזרתי בין השאר ביומן שכתב העיתונאי חביב כנען, הבנתי שהפאניקה הייתה הרבה מעבר לגימיקים התקשורתיים שאנו מורגלים בהם כיום. הישוב היהודי בישראל ראה באופציה של פלישה נאצית איום ממשי, רומל נחשב למצביא בלתי-מנוצח, וההכנות היו בהתאם. דיברו על תוכנית מצדה שנייה, שבמהלכה ירוכזו יהודי ארץ ישראל על פסגת הכרמל ויילחמו עד טיפת הדם האחרונה. דיברו על חלוקת גלולות ציאניד לאוכלוסייה, כדי שאנשים יוכלו להתאבד ולא ליפול חיים בידי החיילים הגרמנים. כל התוכניות נגנזו אחרי הקרב באל-עלמיין בין צבאותיהם של רומל למונטגומרי, שהסתיים בניצחון מונטגומרי ובנסיגת הגרמנים מערבה".

רק הקיצוניים מצליחים

פרויקטים תיאטרליים בארץ דנו ביחסי יהודים-ערבים או ביחסי ישראלים-גרמנים, ויחסי יהודים-אנגלים הוזנחו. איך "מסילה לדמשק" יתקבל בלונדון?

"זה מסקרן אותי מאוד. חשוב לזכור שני דברים. האחד, עם כל המחלוקות בין השלטון הבריטי וההנהגה הציונית, היחסים בין העמים מעולם לא הגיעו לדרגות החיכוך שהיו עם מדינות ערב וכמובן גרמניה הנאצית. מעבר לכך, אחרי מלחמת העולם השנייה הבריטים ספגו את הפגיעה הקשה ביותר. בפרספקטיבה היסטורית, המנדט על ארץ ישראל היה אחת הבעיות הפחות חמורות של הבריטים באותה תקופה. אובדן חצי יבשת הודו הטריד אותם הרבה יותר".

אחת התחושות העולות מהמחזה היא שכבר לפני קום המדינה סיבכנו הכל, בגלל מחלוקות פנימיות. למדינת ישראל כאומה מאוחדת לא היה סיכוי מהרגע הראשון.

"למרבה הצער, יש בזה הרבה מן האמת. אני לא מנסה לתת תשובות, אבל מחזה כמו 'מסילה לדמשק' יוצא מנקודת ההנחה שבסופו של דבר אפשר להשיג מה שאתה רוצה רק מהצד הקיצוני של המפה. אני מקווה שזה ייתן לאנשים חומר למחשבה".

"מסילה לדמשק" יועלה ביום ו' 26.3, ב-12:00 וב-21:00, ובמוצ"ש 27.3, ב-20:30, באולם אריסון בתל-אביב