בג"צ קרסיק והתיקון לפקודה: מה שהיה הוא שיהיה

בג"צ דן בעתירה בהרכב מורחב, וכל השופטים היו בדעה כי קרקע שהופקעה וייעודה הציבורי הפסיק להתקיים, צריכה לשוב לבעליה. ברם, פה התחילה ההסתבכות. הפסיקה התקדימית נותרה במישור העקרוני. ברמה המעשית, התלבט בית המשפט אם החידוש המשפטי יחול באופן גורף על קרקעות שהופקעו בעבר ושהמטרה שלשמה הופקעו חלפה מן העולם, או רק על קרקעות שיופקעו בעתיד. נוכח אזהרות המדינה מפני הצפה בתביעות השבה אם תוחל ההלכה רטרואקטיבית, דחה בית המשפט את ההחלטה הסופית בעניין קרסיק, וקרא למחוקק להסדיר את הסוגיה.

החוק המתקן, שהתקבל תשע שנים לאחר הפסיקה העקרונית, מקשה מאד על נפגעי ההפקעה בבג"ץ קרסיק לקבל בהשבה את הקרקע. ראשית, החוק אינו מכיר בזכות השבה לגבי קרקע מופקעת שהשימוש הציבורי בה הסתיים. בהסדר החדש, לשר האוצר מוקנה שיקול דעת להחליט על צורך ציבורי אחר. מכיוון שתמיד יש צרכים ציבוריים, המשמעות המעשית היא השארת הקרקע בידי המדינה תמורת הפיצויים המקוריים ששולמו לבעלים.

החוק המתקן גם מגביל את תחולתו להפקעות שבוצעו לאחר שנת 1985. המקרה של קרסיק, בו הופקעה הקרקע בשנות ה-50, ומקרים נוספים לגבי אי מימוש מטרת ההפקעה שתלויים ועומדים בבתי משפט - אינם נכללים בחוק החדש.

אף שמבחינה עניינית יתכן שניתן לטעון להתיישנות הפקעות מן העבר שלא הוגשה לגביהן תביעה להשבה בטרם התקבל החוק המתקן, המצב בעייתי יותר ביחס למקרים בהם הוגשו תביעות השבה ובמיוחד לגבי בעלי הקרקע בעניין קרסיק.

כיצד ניתן לעקוף ע"י תיקון מאוחר את פסיקת בג"ץ הקובעת כי התנהלות המדינה בעניין קרסיק הייתה לא חוקית? האם התחולה המוגבלת של החוק החדש עומדת בדרישת המידתיות ביחס לנפגעי הפקעות שפתחו בהליכים על סמך המצב המשפטי הקודם?

בנוסף לאמור, הבעיה החמורה ביותר בחוק המתקן היא שמתוך רצון ל"הרוג" את חובת ההשבה שנקבעה בקרסיק, המחוקק שפך את התינוק עם המים. במקום ללכת בדרך המלך וליצור הסדר חקיקה חדש שיחליף את הפקודה משנת 1943 וישקף איזון ראוי בין זכויות השלטון לבין זכויות הפרט, בחרה הכנסת בדרך עקלקלות. שלד הפקודה המנדטורית נותר בתוקפו, והוסף לו תיקון ארוך ומסורבל.

מה שנותר מבג"צ קרסיק הוא התמיהה של השופט יצחק זמיר לגבי דבקות המדינה בפקודת הקרקעות, "כאילו היא חוק מושלם". החוק החדש עושה אמנם צעדים בכיוון של הגברת הפיקוח על הפקעות, אבל בנושאים מהותיים רבים הוא הותיר את פקודת הקרקעות נוחה מאד למדינה.

הכותבת היא מרצה בכירה בביה"ס למשפטים, המסלול האקדמי המכללה למנהל, והייתה יועצת אקדמית בוועדה הבינמשרדית לתיקון פקודת הקרקעות.