ההכרזה על אמברגו נשק מעוררת ויכוח היסטורי בגרמניה וסימני מרד בקנצלר

פרידריך מרץ לא ממש ראה את זה בא. ביום שישי בצהריים, שעות לאחר שקיבל דיווח על כך שהקבינט הישראלי החליט להרחיב את המלחמה ולכבוש את העיר עזה, פרסם הקנצלר הגרמני את מה שלדעתו הייתה "תגובה גרמנית הולמת" לצעד הישראלי. הייתה זו החלטה תקדימית של הממשלה הגרמנית בראשותו "להפסיק באופן מיידי יצוא נשק לישראל שעשוי לשמש בעזה, עד להודעה חדשה". הצעד תואם עם מנהיג המפלגה הסוציאל־דמוקרטית השותפה לקואליציה, אבל לא עם רבים אחרים. בכך הצטרף המנהיג הגרמני לשלל מדינות אירופיות שקיבלו החלטה דומה בשנה וחצי האחרונות.

● פרשנות | גרמניה הייתה הסכר בפני גל החלטות אנטי־ישראלי באירופה. היא נשברה
● "הצלחה מהדהדת": הגנרל שמהלל את העליונות האווירית של ישראל

אבל התגובות הפוליטיות והתקשורתיות למהלך הוכיחו כי גרמניה אינה עוד מדינה באירופה, וכי יחסי גרמניה־ישראל נבחנים בקריטריונים אחרים לגמרי. ההחלטה כונתה כבר בשעות אחרי שהתפרסמה "נקודת מפנה היסטורית", וגונתה על ידי גורמים שונים - מהקהילה היהודית בגרמניה ועד לבכירים במפלגתו של הקנצלר. לדברי המבקרים הרבים, ההחלטה התכחשה לאחריות ההיסטורית שנטלה גרמניה על ביטחונה של מדינת ישראל בגלל השואה. היא אפילו התגלגלה כעת למשבר קואליציוני, בשל תמיכה חד־משמעית של ה־CSU - מפלגת האחות הבווארית של ה־CDU - בישראל, והתנגדות שלה למהלך. מרץ נאלץ בסוף השבוע להפר את חופשת הקיץ שלו כדי להתייצב מול המצלמות ולנמק את המהלך, ויש מי שלוחצים עליו לרדת מסולם האמברגו שעליו הציב את גרמניה.

הבילד לצד ישראל

ברקע הביקורת ניצבת העובדה כי ההחלטה שקיבל מרץ הייתה בין החריפות שבמנעד התגובות הגרמניות האפשריות לנעשה בעזה. בינואר, בעודו באופוזיציה, היה זה מרץ עצמו שביקר בחריפות את העובדה כי הממשלה הקודמת עיכבה משלוחי נשק לישראל. ההחלטה מתכתבת יותר עם דברים מפתיעים שנשא במאי אחרי שנבחר לתפקיד הקנצלר, שלפיהם הוא "לא מבין יותר" את המדיניות הישראלית בעזה ואינו מוצא "כיצד ניתן להגן עליה". היא מהדהדת את העמדה שהביע שר החוץ שלו, יוהאן וודפול, שלפיה גרמניה לא תהיה מוכנה ל"סולידריות כפויה" עם ישראל, כלומר לא תגבה את ישראל בכל מחיר.

בסוף השבוע שב מרץ לעמדה זו, ואולי היה בטוח כי היא תתקבל היטב בעקבות סקרי דעת קהל גרמניים שהראו בעבר כי כ־70% מהציבור תומך בביקורת שלו על הממשלה הישראלית, ושיעור דומה מעוניין להחריף את הצעדים נגדה.

אבל שורה של פוליטיקאים ואנשי ציבור מיהרו לגנות את ההכרזה. גם קבוצת התקשורת הפרו־ישראלית החזקה "אקסל שפרינגר" - כולל העיתונים "בילד" ו"די ולט" - התגייסה במלוא הכוח כדי לבקר אותה. "בילד" מִסגר את המהלך בכינוי Waffewende - שינוי מונומנטלי במדיניות יצוא הנשק של גרמניה. עורכת העיתון כינתה את המהלך "בלבול מוסרי מצד קנצלר חסר אונים". עורך ה"די ולט" כינה אותה "טעות היסטורית" ו"הפרת אמונים מצד הממשלה הגרמנית כלפי ישראל". הסיקור המתגלגל באתרי הקבוצה הפך לבמה מרכזית לכל מי שביקר את מרץ.

המבקרים יוצאים נגד ההחלטה משום שהם רואים בה את סופה של המדיניות הגרמנית לפיה המחויבות לביטחונה של ישראל היא חלק מ"סיבות הקיום" (שטאטסרזון) של הרפובליקה הפדרלית הגרמנית. הקנצלרית אנגלה מרקל הייתה זו שטבעה את המונח, שהפך מאז שהביעה אותו ב־2008 בפני הכנסת, לאמת המידה שביחס אליה נמדדים קנצלרים עתידיים. המונח מופיע בהסכם הקואליציוני של ממשלת המרכז־שמאל שכיהנה אחרי מרקל, וגם בהסכם הקואליציוני הנוכחי של הממשלה.

"טעות פוליטית"

במערכת הפוליטית, הייתה זו מפלגת ה־CDU שאולי ייצגה באופן המלא ביותר את המחויבות לכך. לכן המהלך של הקנצלר - שבחר דווקא בסנקציות בתחום הביטחון כדי להפגין את הביקורת שלו על ממשלת נתניהו - לא התקבל היטב בשורות המפלגה, ובמיוחד במפלגה האחות הפועלת בבוואריה, ה־CSU.

אם בעבר הצבא הגרמני, תחת שר הביטחון פרנץ יוזף שטראוס, העביר סיוע ביטחוני לישראל באמצעות "העלמת" ארגזים ומשלוחים של נשק שהיו אמורים להגיע ל"בונדסווהר"; ולאחר מכן שורה של ממשלות גרמניות היססו להעניק לישראל נשק התקפי (ולכן הדגש על מכירת צוללות וכלי שיט); הרי ששיתוף הפעולה הביטחוני הפורה של השנים האחרונות, והפיכת גרמניה לשנייה בחשיבותה אחרי ארה"ב בעבור הצבא הישראלי, היו אמורים להיות עדות לחוזקם של היחסים המיוחדים.

ההחלטה של מרץ השיבה למעשה את היחסים עשורים אחורה, טענו המבקרים. "ההחלטה היא טעות פוליטית ואסטרטגית מצד גרמניה", פסק מומחה מדיניות החוץ של ה־CDU עצמה, רודריך קיזווטר. מחוקקים אחרים הצטרפו אליו.

הביקורת הפומבית התגברה ועדות ללחץ הפוליטי שבו מצא את עצמו מרץ - חסר הניסיון הפוליטי וקיבל כמה החלטות שנויות במחלוקת באופן עצמאי מבלי לדאוג שהסיעה שלו תהיה מאחוריו - התקבלה כאשר הוא מיהר להתייצב לראיון לא מתוכנן ביום ראשון. מרץ ניסה ליישר את ההדורים וחזר על כך שגרמניה ניצבת לצד ישראל, ואמר כי "המדיניות הגרמנית כלפי ישראל לא השתנתה". אך בה בעת, הוא הבהיר כי גרמניה "אינה יכולה לספק נשק לעימות שבו הפתרון הוא רק באמצעים צבאיים", וכי הפעולה הישראלית המתוכננת תביא לבריחה של מאות אלפים ולהרג של רבים.

ההבהרות לא ממש הספיקו. ביום שני בבוקר כבר דווח כי שחקן מפתח בקואליציה, ראש המפלגה הבווארית CSU מרקוס זדר, ששמר עד כה על שתיקה, מנסה בפועל להוריד את מרץ מהעץ. "אנחנו בעד ביקורת על ממשלת נתניהו, אבל לא בעד סנקציות", אמר מקור במפלגה ל"בילד", שהציב את הנושא בכותרת הראשית שלו גם בתחילת השבוע. שר הפנים אלכסנדר דוברינט, מי שנחלץ להגנת ישראל גם אחרי הביקורת של מרץ ו־וודפול באפריל, אמור ליישר את ההדורים. ב־CSU מקווים כי ההחלטה של מרץ לגבי אמברגו, שאמורה להתקבל גם בקבינט המחליט על יצוא ביטחוני, תעבור שינוי בדרך אליו, אולי בעקבות שיפור המצב בעזה או התקדמות המגעים להפסקת אש.

ומה אומרים בישראל?

מהצד הישראלי, נראה כי מנסים להשאיר את הדלת פתוחה בפני הקנצלר. ראש הממשלה בנימין נתניהו האשים ביום א' את "הלחץ הציבורי" בהחלטה של מרץ, והאשים "דיווחים כוזבים" בתקשורת הגרמנית. מרץ הוא "ידיד של ישראל", אמר ראש הממשלה. מרץ עצמו צריך להיזהר כעת ממרד פנימי, בתוך המפלגה ובקרב ה־CSU, באותה מידה שבה הוא צריך להתחשב בדעת הקהל הגרמנית, הדורשת ממנו צעדים ביקורתיים כלפי ממשלת נתניהו.

כיצד לבקר את ממשלת נתניהו מבלי לפגוע ביחסים המיוחדים עם ישראל הייתה משימה מסובכת בעבור כל קנצלר גרמני, ממרקל ושולץ ועד למרץ. כעת, ההחלטה של מרץ בסוף השבוע משרטטת שלב חדש ביחסים.