באיזה חודש כדאי יותר להשקיע ומתי להוציא הכסף מהבורסה

למרות הספקנים הרבים, ישנן שפע של ראיות לכך שביצועי המניות מושפעים מחודשי השנה, ואפילו מימים מסוימים בחודש - על הקשר בין ביצועי השוק ללוח השנה ■ הכירו שלוש תופעות עונתיות שתוכלו לנצל לטובתכם ■ כך, לדוגמה, חמשת החודשים של אפריל-אוגוסט הם הגרועים ביותר

אחת האמרות המפורסמות של מארק טוויין היא: "אוקטובר הוא אחד החודשים המסוכנים ביותר למסחר במניות. שאר החודשים המסוכנים הם יולי, ינואר, ספטמבר, אפריל, נובמבר, מאי, מארס, יוני, דצמבר, אוגוסט ופברואר".

אבל עם כל הכבוד לטוויין, יכול להיות שהוא השתמש בלוח שנה אחר. לנו יש דווקא שפע של ראיות לכך שביצועי שוק המניות קשורים ללוח השנה ואפילו לימים מסוימים בחודש. דפוסי התנהגות עונתיים קיימים לא רק בשוק האמריקני, אלא גם במדינות אחרות.

כך, לדוגמה, חמשת החודשים של אפריל-אוגוסט, אליהם נכנסו כעת, הם החודשים הגרועים ביותר של השוק. האפקטים הקלנדריים הללו השפיעו על המניות בעבר, ואפשר לצפות שהם ישפיעו שוב. המניות, כמו תמיד, הולכות אחרי תנועות הכסף ומתנדנדות באופן שמזכיר את העבר.

מהן הסיבות לעונתיות הזו? "הטבע האנושי", פוסק ג'פרי הירש, מקור מוסמך בנושא ההשפעות הקלנדריות על השוק. "יש אופי של הרגלים קבועים לפעילות החברתית והאנושית", הוא מסביר. "ההתנהגות של בני אדם ומה שהם עושים עם כספם וזמנם משפיעה על כלכלות ועל שוקי המניות". אם אתה מכיר את הדפוסים הקבועים הללו, יש לך סיכוי טוב יותר להשתוות לביצועי השוק ואולי אפילו לעקוף אותם עם פחות סיכון.

ספקנים רבים רואים בהשפעות הקלנדריות הללו אירועים אקראיים בלבד, שיש להם ערך ניבויי כמו לאסטרולוגיה. הניסיון של השנתיים-שלוש האחרונות תומך בספקנות שלהם. מי שהשקיע במניות האמריקניות בנובמבר 2008 והחזיק אותן עד אפריל 2009 הפסיד כסף גדול, והפסיד עוד יותר מי שמכר באפריל ונשאר מחוץ לשוק עד נובמבר, כאשר המניות התאוששו מאוד.

לכן, האינדיקטורים הללו צריכים להוות הנחיה כללית, לא GPS. "זה לא קורה בכל שנה, זו רק נטייה כללית", מסביר אד קריסולד, אנליסט בכיר בחברת נד דייביס ריסרץ'. "אנחנו מדברים על סיכוי גבוה מ-50%. צריך לקחת אותו בחשבון על רקע מה שעוד קורה בשוק".

בנוסף לכך, למשקיעים פרטיים אין את המשמעת שאסטרטגיות מסחר כאלה דורשות. למי שמנסה לסחור על פי מגמות קלנדריות מומלץ להשקיע בכך רק חלק קטן מכספו, ולהיזהר מ"מומחים" שמוכרים לו תיאוריות שאמורות להכות את השוק מדי שנה.

לפניכם שלוש דוגמאות לתופעות עונתיות בשוק, שניתן לנצל לטובתכם.

אפקט הלואין

"Sell in May and go away" ("מכור במאי והתרחק מהשוק") הוא אחד הכללים השחוקים ביותר בשוק ההשקעות. הכלל מתייחס לתקופה שבין מאי לסוף אוקטובר, שבמבט לאחור של לפחות 60 שנה היא החלשה ביותר למניות האמריקניות. מאי, יוני ואוגוסט הם בדרך כלל חודשים אפורים בשוק. ספטמבר ידוע בבוגדנותו. וכך, ששת החודשים נובמבר-אפריל - עם היוצא מהכלל של פברואר - הם החודשים החזקים ביותר במונחי ה-500 S&P.

למעשה, ב-20 השנים האחרונות בקירוב, גם אוקטובר המפחיד היה חודש מנצח בשווקים, מה שיוצר את הרושם שהסוחרים מנסים להקדים את ההתחזקות המסורתית של סוף שנה.

"יש כאן מרוץ לקו הסיום", אומר ריצ'רד רוס, אסטרטג טכני בחברת ברוקרים. הסוחרים מתחילים להתמקד בבונוסים השנתיים, בחופשות ובחגים. זו הרוח הגבית שמספק השוק לפעיליות מדי סוף שנה. המגמה החזקה נמשכת בדרך כלל בינואר ועד האביב, כאשר ביצועי החודשים הראשונים של השנה נוטים להיות ברומטר לביצועי השוק בכל השנה. "מחזורי תאוות הבצע והפחד נוטים להתרחש ביחד עם עונות השנה", אומר רוס.

אפקט הלואין (Halloween, ליל כל הקדושים שחל ב-31 באוקטובר) צריך היה להתבטל מעצמו כהזדמנות למשקיעים כבר לפני שנים, אך הוא נמשך בארה"ב ובמדינות רבות אחרות. "למרות שזה לא עובד בכל שנה, אני חושב שקשה למצוא פרק זמן משמעותי - נניח תקופה של עשר שנים - שזה לא עבד לכל אורכה", אומר בן ג'ייקובסן, פרופסור למימון, שפרסם מחקר מדעי על אפקט הלואין.

"בדרך כלל", הוא אומר, "דפוס המסחר של נובמבר עד אפריל עובד מספיק פעמים כדי לגרום למאמינים בו נחת, ולהפוך אותם לקצת יותר עשירים בממוצע. הוא גורם נחת גם לספקנים, אך הופך אותם לקצת עניים יותר בממוצע".

תופעת סוף החודש

באסטרטגיה הזו קונים מניות ביום המסחר האחרון של החודש ומוכרים אותן אחרי שלושה או ארבעה ימי המסחר הראשונים של החודש הבא. מדוע האסטרטגיה הזו הצליחה? מפני שאתה הולך אחרי הכסף. מנהלי הכספים מקשטים את ביצועי התיקים שלהם בסוף כל חודש כדי לקבל תשואות נאות, וגם תוכניות הפנסיה והפרישה האוטומטיות תורמות לביקוש למניות.

"מכירה בשוק החזק של תחילת חודש היא אסטרטגיה טובה", אומר רוס. "אם השוק עולה בימי המסחר הראשונים של החודש, הכסף בהחלט יורד מהגדר ויוצא מתוכניות הפנסיה. מנהלי הכספים מקבלים שולחן נקי ואתה מקבל עלייה נחמדה".

ההדגמה הטובה ביותר של האסטרטגיה הזו נעשית באמצעות "שיטת התזמון העונתית", שנתמכת על ידי מחקר של אסטרטג השוק לשעבר, נורם פוסבק. האסטרטגיה הזו מחייבת השקעה של 100% במניות ביום המסחר האחרון של החודש, ומימוש כולל אחרי ארבעה ימי מסחר בחודש הבא (וגם השקעה מלאה בשני ימי המסחר שלפני פגרת שוק לרגל חג).

"שיטת התזמון העונתית מצוינת על בסיס של התאמה לסיכון", כתב מארק הלברט, עורך הלברט פייננשל דייג'סט, במאמר שהופיע באחרונה במרקטווץ'. ובראיון עימו הוא מוסיף ש"זו שיטת תזמון השוק הטובה ביותר".

לפי המחקר של הלברט, תיק שנדד בין מדד ווילשייר 5000 ואג"ח מדינה ל-90 יום בשיטת התזמון העונתית הזו, הרוויח תשואה ממוצעת של 4.1% בגילום שנתי מסוף דצמבר 1999 עד סוף פברואר 2010. זאת, מול ירידה של 0.3% בתיק של קנייה והחזקה. ומה שהכי חשוב: המשקיע לוקח רק שליש מהסיכון בשוק.

זה הגיוני בשוק יורד, כאשר החמצת הימים הגרועים ביותר תעבוד לטובתכם. אך מה לגבי שוק שורי? מ-31 בדצמבר 1989 עד 31 בדצמבר 1999, אסטרטגיית העונתיות הניבה תשואה שנתית ממוצעת של 13.4%, הנמוכה מהתשואה של 17.6% שהניבה שיטת הקנייה וההחזקה. התשואה אמנם נמוכה יותר, אך היא מגלמת רק כ-40% מהסיכון של השוק. בהתאמה לסיכון, שיטת התזמון עדיפה על קנייה והחזקה, אומר הלברט.

פוסבק יצר את האסטרטגיה הזו במחצית שנות ה-70, בהתבסס על נתונים שהלכו אחורנית עד 1926. "השיטה קיימת בזמן אמת זה 35 שנה", הוא אומר, "ובתקופה הזו היא המשיכה להניב תשואות מעל הממוצע". גם אם לא הייתם עוקפים איתה את השוק, הייתם מרוויחים תשואה די דומה לממוצע שלו, ואת הביצוע הזה הייתם מקבלים מבלי לסבול מהתנודות הבלתי צפויות של השוק. "אתם חשופים לתנודות רק 30% מהזמן", אומר פוסבק, "70% מהזמן אתם משוחררים ממנו לחלוטין".

פוסבק מוסיף ששיטת התזמון העונתי נראית מבטיחה יותר בימים אלו בכל הנוגע למניות קטנות. הוא מציע למשקיעים שמעוניינים להתחיל בה לשקול השקעה בתעודת הסל של מניות קטנות שעוקבת אחרי ביצועי מדד ראסל 2000 (RUT), לדוגמה.

היום הראשון של חודש המסחר

תת אפקט של אפקט סוף החודש הוא המסחר ביום הראשון של חודש חדש. זה היום המלא היחיד שבו, לפי האסטרטגיה הזו, אתה צריך להיות מושקע ב-100% בשוק, בעוד שבשאר הימים אתה אמור להיות במזומן מחוץ לשוק.

שלא במפתיע, האסטרטגיה הזו דומיננטית בתקופות דוביות. למשל, מסוף 1999 עד 1 במארס השנה, משקיע שהיה משתמש בשיטה הזו ומתבסס על מדד ה-500 S&P היה משיג תשואה מצטברת של 28%, בעוד משקיע של קנייה והחזקה היה מפסיד 25%.

לא זה המצב בשווקים שוריים. מיום המסחר הראשון של 1990 עד 1 בדצמבר 1999, מסחר היום הראשון ב-500 S&P היה מזכה את המשקיע בתשואה של כ-3.5% בגילום שנתי לפני דיבידנדים, בעוד אסטרטגיה של קנייה והחזקה הייתה מניבה תשואה שנתית של 15.3%.

אז היו זהירים כאשר אתם משתמשים באסטרטגיה זו או אחרת, ושימו לב למגמות השוק הרחבות יותר ולניתוחים הטכניים. "אין אינדיקטור או אסטרטגיה בודדת שמניבים איתות קנייה או מכירה", אומר רוס מאורבך גרייסון. "צריך אשכול של נתונים לתמיכה או שלילת השיטה שלך".

ובכל זאת, הסיכויים נוטים לטובת השיטה של יום המסחר הראשון. משנת 1926, כ-57% מהימים הללו הסתיימו בעלייה, מול 52% בכל ימי המסחר. "בתחילת החודש יותר כסף מגיע ודוחף את השוק למעלה", אומר הווארד סילברבלט, אנליסט מדד בכיר בסטנדרד אנד פורס, "אפילו בשוק יורד".