הולילנד היא רק ההתחלה

עוד לפני שפרצה פרשת הולילנד, היה זה מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס שאמר כי השחיתות הגדולה במדינה והעמוקה ביותר נמצאת ברשויות המקומיות. הדבר הזה גם מתקבל על הדעת מבלי שיהיה לפנינו החומר שהזין את לינדנשטראוס. ועדות לתכנון בנייה הן מקומות שבהם מסתובב כסף רב. כל אישור בנייה חריג, למעשה גם כל אישור בנייה לגיטימי, כרוך בכסף רב מאוד. לכן לשחד אדם שיכול לקדם פרויקט זה כסף קטן למשקיעים בפרויקט כזה.

המצב הזה יוצר פיתוי לקבלת שוחד, לא רק לאנשים שהם מושחתים מטבעם או מיסודם - אלא גם לאנשים שבאופן רגיל אינם נוטים למעשי שחיתות בכלל ולקבלת שוחד בפרט.

כל אדם שישים את ידו על לבו וישוחח עם עצמו, בוודאי יגיע למסקנה שגם הוא בתנאים מסוימים ובגובה של סכום מסוים, עלול להיות נתון למחשבה ולמעשה שיכשיל אותו לקבל שוחד או לבצע מעשה שחיתות, כי מדובר בכסף מאוד מאוד קל שניתן במזומנים, שלא נגבה עליו מס הכנסה, ושהעסקה לגביו נעשית לרוב בארבע עיניים והדרך לגלותה אינה פשוטה.

הראיה היא שאין מקרים רבים המובאים עד למעצר או לבית המשפט הקשורים ברשויות המקומיות בכלל ובמוסדות לתכנון ובנייה בפרט. אין ספק, גם על-פי מבקר המדינה, מספר המקרים שאינם מגיעים לידיעת מערכת אכיפת החוק הוא גדול בהרבה מאלה שהמשטרה והפרקליטות יודעים עליהם.

דווקא משום כך, הדבר המדהים בפרשת הולילנד הוא שעכשיו אפשר לקרוא לה גם פרשת הולילנד-אולמרט-לופוליאנסקי. זה היקף, רוחב ועומק הפרשה, כי אין פה ארבע עיניים, אין פה עסקאות בין שני אנשים. בפרשה הזאת מעורבים רבים, אולי עשרות. כלומר, מי שהיה שותף לפרשה - וספק אם אנחנו כבר יודעים על כולם - ידע שאנשים רבים מעורבים, ולכן הסיכון להיתפס הוא גבוה. ולמרות הידיעה הזאת הלכו אנשים וביצעו עסקאות, על-פי החשדות, כאילו הם משוכנעים כי לעולם לא ייתפסו.

זה אחד הדברים היותר מפתיעים בפרשה והיותר מדאיגים גם. כי אם עושים זאת בצורה כזאת, בצורה המונית כזאת, אם עושים זאת בצורה כמעט גלויה כזאת - כנראה שלא חוששים שמערכת אכיפת החוק תגלה. ואם הם לא חוששים - אז כנראה שהיתה להם סיבה לא לחשוש. מה שאומר שהם ידעו, והם היו בתפקידי מפתח כדי לדעת, שהמשטרה והפרקליטות מתקשים מאוד לחשוף אותם, ואולי אפילו לא יותר מדי מעוניינים בכך.

זה צריך לומר לנו שני דברים: האחד, שיש עוד מקרים רבים, ושעכשיו המערכת צריכה במרץ רב יותר ובנחישות גדולה יותר לחקור את הנעשה ברשויות המקומיות, כי אם ראשי עיריית ירושלים, שבכל זאת אינה עיר ככל הערים, אם הם חשודים בלקיחת שוחד - מה יגידו אזובי הרשויות המקומיות הרגילות, ובעיקר מה לא יגידו או יעשו או עשו בעבר, הם ופקידיהם.

מה שקרה בפרשת הולילנד מחייב חקירה מקיפה בכל הרשויות המקומיות, תוך התרכזות מיוחדת בכל אלה הקשורים לנדל"ן ולבנייה. באשר לאולמרט עצמו, זה באמת כבר לא משנה, עוד פרשה, פחות פרשה.

זה כמובן עצוב מאוד שאדם במעמדו - וזה אמור גם לגבי לופוליאנסקי כמובן - נגוע בחשדות כה כבדים, כה אנטי-ציבוריים. אנשים שאמורים לשרת את הציבור ולמעשה גוזלים אותו, על-פי החשד.

והחטא, אולי הנורא מכול, הוא הנזק שנגרם לעיר ירושלים על-ידי הבנייה הפראית והמטורפת שנגרמה על-ידי תאוות-ממון של משרתי ציבור. זו אולי הנקודה העצובה ביותר בפרשה.

matigolan@globes.co.il