אלי ויזל בארה"ב: למה צריך לדון בסוגיית ירושלים בטרם עת?

סופר השואה אלי ויזל, חתן פרס נובל לשלום, קורא לא להאיץ את הדיון בסוגיית ירושלים ורומז שאין לכלול אותה במו"מ על שורת נושאי המעמד הסופי לפתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני.

בקול קורא בעיתונים הגדולים בארה"ב, לרבות מודעה על פני עמוד שלם בוושינגטון פוסט, טוען ויזל: "למה בכלל צריך לדון על סוגיית ירושלים בטרם עת... בשבילי, כיהודי, ירושלים היא מעל הפוליטיקה".

"מאז שהמלך דוד הפך את ירושלים לבירתו, התגוררו יהודים בתוך חומותיה למעט שתי תקופות: כאשר הפולשים הרומאיים אסרו על יהודים את הגישה לעיר, וכאשר, תחת שלטון הכיבוש הירדני, נאסר על יהודים, בלי כל קשר ללאומיותם, להיכנס לרובע היהודי בעיר העתיקה כדי להתייחד ולהתפלל ליד הכותל...", כתב ויזל. "חשוב לזכור: אם ירדן לא היתה מצטרפת למצרים ולסוריה במלחמתם נגד ישראל ב-1967, העיר העתיקה היתה נותרת ערבית. ברור שבעוד שהיהודים היו מוכנים למות למען ירושלים, הם לא היו מוכנים להרוג למענה".

"כיום, בפעם הראשונה בהיסטוריה, יכולים יהודים, נוצרים ומוסלמים להתפלל באופן חופשי במרכזי התפילה שלהם", ממשיך ויזל. "ובניגוד לדיווחים באמצעי תקשורת מסוימים, ליהודים, לנוצרים ולמוסלמים מותר להקים את בתיהם בכל מקום בעיר. ייסורי הנפש על ירושלים אינם מקובעים בנדל"ן אלא בזיכרון".

"מה הפיתרון"? שואל ויזל. "לחץ לא יוליד פיתרון. האם יש פיתרון? חייב להיות, ויהיה. מדוע להתמודד עם הבעיה הסבוכה ביותר והרגישה ביותר בטרם עת? מדוע לא לנקוט צעדים ראשוניים שיתירו לקהילות של הישראלים והפלסטינים למצוא דרכים לחיות יחדיו באווירה של ביטחון? למה לא להשאיר את הנושא הקשה ביותר והרגיש ביותר עד אז"?

מסיים ויזל: "ירושלים חייבת להישאר הבירה הרוחנית של העולם היהודי, לא סמל של יסורים ומרירות אלא סמל של אמון ותקווה. כפי שאמר הרבי נחמן מברצלאב: 'לכל דבר בעולם יש לב; ללב עצמו יש לב. ירושלים היא לבו של הלב שלנו, נשמת הנשמה שלנו'".

לא ברור אם ויזל החליט לפרסם את הקול הקורא ביזמתו או שמכתב הגלוי הוא חלק מקמפיין של יחסי ציבור, ביזמה ישראלית ובשת"פ עם הממסד היהודי בארה"ב, ליצירת דעת קהל אוהדת נוכח הסכסוך המתעצם בין ממשלת ישראל לממשל אובמה, שאחד ממוקדיו הוא "התנחלויות" במזרח ירושלים. לפני כמה ימים פרסם המיליארדר רון לאודר מכתב גלוי שבו הוא קורא תיגר על מדיניותו המזרח תיכונית של הבית הלבן.