פרשת קם בארה"ב? פקיד ביטחוני מואשם בהדלפות לעיתונאי

תומס דרייק חשוד במסירת מידע מסווג על הסוכנות לביטחון לאומי - "האוזן של ארה"ב" - לעיתונאי, כדי לחשוף ליקויים בתפקודי הסוכנות ■ לא מואשם בריגול אלא בעבירות חמורות של שימוש לרעה במסמכים רשמיים

עובד בגוף ביטחוני רגיש מואשם בהדלפות לעיתונאי, לרבות משלוח מאות אי-מיילים של תכנים אסורים. הוא משתף פעולה עם השלטונות, אך מצהיר כי כל כוונתו היתה לחשוף כשלים בתפקודי מקום עבודתו, וכי הוא ייאבק בבית המשפט נגד ההאשמות.

נשמע מוכר? הפרשה הזו נחשפה לא בתל-אביב אלא בוושינגטון, והיא כבר מתחילה לעורר תסיסה נגד מה שמתואר כקמפיין של ממשל אובמה לבלימת הדלפות לגיטימיות, בדיוק כפי שנהג קודמו, ג'ורג' בוש.

אבל בניגוד לפרשת קם, במרכז הפרשה האמריקנית עומד לא חייל-פקיד ואפילו לא עובד זוטר. החשוד בהדלפות הוא תומס דרייק, מנהל בכיר לשעבר בסוכנות לביטחון לאומי - "האוזן הלאומית של ארה"ב" ומקור השראה ליחידה 8200 ועוד מאות גופים לאיסוף מודיעין אותות ופיענוח צפנים ברחבי תבל.

בכתב האישם נגדו, שנחשף שלשום (ה'), מואשם דרייק ב-10 עבירות חמורות (felonies) של עשיית שימוש לרעה במסמכים רשמיים של הסוכנות ושל מאמץ לשבש את מאמצי השלטונות לחקור את ההדלפות. הוא אינו מואשם בריגול, כמו ענת קם.

זהותו של העיתונאי שקיבל מידיו את החומרים נותרה חסויה, ולא הוגשו נגדו כל האשמות, ונראה כי הוא מוסיף לעבוד באחד העיתונים מובילים בארה"ב.

דרייק, בן 52, אינו חשוד כי חשף את הסודות הכמוסים ביותר של הסוכנות לביטחון לאומי, את הדרכים שבהן היא מיירטת אי-מיילים ושיחות טלפון ברחבי תבל או את האמצעים שבהם היא משתמשת לפיצוח צפנים. לפי מה שנראה, דרייק סיפק זרם מתמיד של מסמכים ומידע לעיתונאי בעיתון "בולטימור סאן", שכתבותיו חשפו כשלים סיסטמיים בסוכנות ותוכניות שסבלו מניהול כושל (בולטימור היא העיר הגדולה ליד מטה הסוכנות לביטחון לאומי).

מיהו העיתונאי?

זהות העיתונאי לא נחשפה בכתב האישום, אך לפי "וושינגטון פוסט" יש ניחושים כי מדובר בסיובאן גורמן, שהיתה כתבת לענייני מודיעין ב"בולטימור סאן" ושעובדת עתה ב"וול סטריט ג'ורנל". גורמן נמנתה עם קבוצה קטנה של כתבים שסיקרו את המועצה לביטחון לאומי, אחד מהגופים החשאיים ביותר בארה"ב, שידועה בתיעובה מהתקשורת.

ב-2006 ו-2007 פרסמה גורמן סדרת כתבות שחשפו כשלים מינהלתיים, בעיות טכנית וחריגות תקציביות. חלק מהכתבות שלה התבססו על מקור שתיאורו בטקסט דומה לזה של דרייק: "גורם מודיעיני רשמי בכיר שביקש לשמור על עילום שמו".

לא ברור האם גורמן שיתפה פעולה עם החוקרים או אם אפילו התבקשה לעשות זאת. "בולטימור סאן" נמנע מתגובה, וכמוהו גם "וול סטריט ג'ורנל".

פרקליטו של דרייק אומר כי מרשו משתף פעולה עם הרשויות, אך בכוונתו לנהל מאבק נמרץ נגד סעיפי האישומים נגדו.

"וושינגטון פוסט" מציין כי הגשת כתב האישום נגד דרייק מצביעה על מאמץ של ממשל אובמה להיאבק בעסקות של חילופי מידע מהסוג שרווח מזה עשרות שנים בוושינגטון. כשנחשפות עסקות כאלה, הן גוררות כמעשה שבשגרה ייזום חקירות פליליות, אך רק לעיתם רחוקות הן מסתיימות בבית המשפט. הגשת כתבי אישום בגין עסקות כאלה היא נדירה, והרשעות נדירות עוד יותר. במקרים רבים מדובר במאמצי הרשויות לחשוף את מקורות המידע של העיתונאי. אף במקרה זה נחשף המדליף, לא העיתונאי.

בכירי אייפא"ק יצאו בזול

אשתקד החליטו תובעים פדרליים לבטל כתבי אישום נגד שני בכירים באייפא"ק, השדולה הפרו-ישראלית בוושינגטון, שהואשו בקשירת קשר להשיג מידע מסווג על אל-קאעדה ועיראק ולעביר אותו לידי אמצעי תקשורת, לרבות "וושינגטון פוסט". התביעה נגדם, שהחלה בתקופת ממשל בוש, כללה האשמות בריגול, אך כאמור דרייק לא הואשם בריגול.

במקרה בולט אחר הורשע לואיס ("סקוטר") ליבי, ראש המטה של סגן הנשיא לשעבר, דיק צ'ייני, בשבועת שקר ושיבוש הליכי חקירה, לאחר שהואשם במסירת מידע סודי על עיראק לידי עיתונאי. הוא קיבל חנינה.

בכתב האישום נגד דרייק נטען כי הוא "החליף מאות אי-מיילים" עם העיתונאי ונפגש עמו. לפי הטענה, הוא קרא נוסח מוקדם של הידיעות שהתבססו על דיווחיו, הגיב על הטקסט ואפילו ערך את הגירסה הסופית. הוא אף מואשם כי גרס מסמכים וטיהר דיסקים קשיחים של מחשבים לאחר שחשד שהשלטונות עלו על עקבותיו.

המקרה עלול ליצור מתחים חדשים בין הממשלה לבין אמצעי התקשורת בארה"ב, ציין "וושינגטון פוסט". הוא עלול להלחיץ עיתונאים ואת המקורות שהם משתמשים בהם כדי לחשוף שחיתויות ובזבוזים בגופי ממשל.

ברוס סנפורד, עורך דין המתמחה במקרים של התיקון הראשון לחוקה (חירות ההבעה), אמר כי "הדלפות של תביעות נגד אנשים שמנסים לשפר את הביטחון הלאומי הן אבסורד. על כף המאזניים לא מונחים גורלות של סוכני מודיעין ושל שיטות איסוף... במקרה הזה ברור שמדובר במתריע בשער".

בצד האחר של המתרס, גורמים מודיעיניים בארה"ב מביעים דאגה הולכת וגוברת מפרסומים בלתי מוסמכים של מידע מסווג, שעלולים לפגוע בביטחון הלאומי. הם טוענים כי אי-הגשת תביעות נגד מדליפים מותירה את הרושם שמדליפים לא ישלמו מחיר על מעשיהם.

פרקליטו של דרייק, שצוטט ב"פוסט", אמר: "מר דרייק אוהב את ארצו. הוא מאוכזב מאוד מכך שהוגשו נגדו אישומים פליליים ושלא היה אפשר לפתור את הבעיה בדרך אחרת".

אכן, הטיעון הזה נשמע מוכר לקורא הישראלי.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988