יובל שטייניץ שובר שמאלה

מהפכה שקטה, בגוונים סוציאליסטיים, מאפיינת את שדרת המינויים החדשים במשרד האוצר

‎‎לקראת סוף אפריל 2009, באחת מנסיעות עופר עיני לירושלים, התבשר יו"ר ההסתדרות כי הפרופסור עומר מואב התמנה ליועץ כלכלי בכיר של שר האוצר, יובל שטייניץ. עיני לא ידע אם לצחוק או לבכות: מצד אחד מדברים איתו על "שולחן עגול", שותפות בין עובדים למעסיקים ועסקת חבילה רחבה עם הממשלה, ומצד אחר, אחד האנשים הקפיטליסטים ביותר באקדמיה אמור ללחוש מעתה על אוזנו של השר.

הדיסוננס הזה הלך והעצים עם הזמן: מואב, במבט הזחוח שכל כך מאפיין אותו, מצא לנכון באחת ההזדמנויות להצהיר מעל במה של כנס מתוקשר כי "שרגא ברוש ועופר עיני מחבלים ביצוא", משום שהם מסכלים לכאורה רפורמות חשובות.

שטייניץ הנבוך נאלץ לפרסם מיד הודעת הבהרה: "דבריו של פרופ' מואב בעניין אינם על דעתי ואינם תואמים את המציאות ואת שיתוף הפעולה הפורה כפי שהוא מתבצע בפועל". עיני קיבל את ההבהרה של שטייניץ, אולם רמז בהמשך כי אילו הוא היה שר האוצר, מואב כבר לא היה נשאר בתפקידו.

המינוי של מואב רק חיזק את התיאוריות המוקדמות שלפיהן שטייניץ לא יביא רוח חדשה למשרד האוצר, על אף היותו פילוסוף שלא מסוגל להשלים משפט בלי לצטט מפי סוקרטס או אפלטון.

מואב נראה כמו צלע טבעית שהשלימה משולש ניאו-ליברלי מובהק, לצדם של אורי יוגב ואיל גבאי - שניים מהמקורבים ביותר לראש הממשלה, בנימין נתניהו. על פניו, נראה היה כי זה בדיוק הרעיון: לא לערער על הגישה הכלכלית שמתווה הבוס, שהוא הרי "שר לאסטרטגיה כלכלית" כפי שהתעקש לקרוא לעצמו.

‎‎הרחבת מס ההכנסה השלילי

‎‎בדיוק מהסיבה הזאת, מינויו של ד"ר אבי שמחון לתפקיד היועץ הכלכלי במקומו של מואב, מעיד באופן רשמי על עצמאותו החדשה של שטייניץ בתחום הכלכלי. שטייניץ מצהיר בעצם המינוי על בגרות מחשבתית והתנערות מאסכולות ששלטו באוצר במשך שנים, גם בתקופתו שלו.

שמחון, המתמחה בין היתר בחקר שוק העבודה, לא מתבייש לדבר על ערכים סוציאליים, על חלוקה אחרת של ההון ועל האי-שוויון בחברה הישראלית. המינוי הזה מיישר קו עם הדו"ח האחרון של בנק ישראל, שהתריע בדיוק מפני אותו פער בין העשירונים התחתונים לעשירונים הגבוהים והזהיר שהצמיחה הכלכלית חייבת לחלחל למטה, והרבה יותר מהר.

בניגוד למואב, שצידד במדיניות הפחתת המסים של נתניהו, ד"ר שמחון יודע כי שיעור המס בישראל כבר מזמן הגיע לרמה המקובלת במדינות אירופה המתקדמות. הוא יודע שהפחה נוספת של מסים תביא ישירות להפחתת הוצאות הממשלה, והפחתה של הוצאות הממשלה פירושה פחות כסף לחינוך, לרווחה ולבריאות. "אנחנו, הכלכלנים, השכלנו לשכנע את הציבור שמסים דרקוניים יפגעו בכלכלה באורח אנוש כל כך, שעדיף המצב הנוכחי על פני לקיחת הסיכון של הרס הכלכלה, וששוויון יהפוך את כולנו לעניים", כתב בעבר שמחון במאמר ל"מעריב".

‏"הכלכלנים, כמו הכנסייה בימי הביניים, מטיפים שבלתי מושלם ככל שיהיה, עולמנו הוא עדיין הטוב בעולמות האפשריים", הוא הוסיף. בתחום שוק העבודה, שמחון צפוי לעודד את שטייניץ להרחיב את מס ההכנסה השלילי מבלי לתלות זאת בהרחבת תוכנית ויסקונסין, להגביל את שכר הבכירים בלי לפחד מהצעות כמו זו של שלי יחימוביץ', להגביר את אכיפת חוקי העבודה ולהפסיק להתנגד להסכמים קיבוציים שנועדו לשפר את שכרם של העובדים החלשים ביותר - כמו במקרה של ההסכם בענף הניקיון.

קצת מהפכה

‎‎יהיה מי שיאמר כי המינוי של ד"ר שמחון הוא בגדר עלה תאנה, כזה שיחזק את הרושם ששטייניץ הוא לא פחות חברתי מכל המטיפים בשער. ואולם, קשה להתעלם מהעובדה שמשרד האוצר משנה אט-אט את עורו: במקום קובי הבר ורם בלינקוב בראשות אגף התקציבים, אפשר למצוא היום את אודי ניסן.

המשנה לשעבר באגף התקציבים, רביב סובל, שהיה אחראי על תחומי העבודה, הרווחה והבריאות, הוחלף במשה בר סימן טוב. גם ברשות החברות יש פנים חדשות - דורון כהן.

המשותף לכולם הוא נינוחות, פרגמטיות ומתינות. אלה, יחד עם ד"ר שמחון, יהיו האנשים שיגבשו את תקציב המדינה החדש ויישבו למו"מ על עסקת חבילה חדשה במשק עם ההסתדרות והמעסיקים.

ספק אם נראה כאן מהפכה סוציאליסטית, אבל בהחלט צפוי שינוי לטובה באווירה הכללית, שישפיע בין היתר על יחסי העבודה במשק.