"אתם נופלים איתנו: ניקח את המשרות המרופדות שלכם ולא נשאיר 35% טיפים"

החתולים השמנים של וול סטריט משיבים אש לביקורת הציבורית ■ אי-מייל של בנקאי מתוסכל: "כמה יכאב לכם כשהתחת השמן שלנו ייפול ישר למעמד הבינוני של אמריקה וידחוף אותו ישר לתחתית"

דוא"ל "קטן ומגעיל", כנראה פרי המקלדת של איש פיננסים מתוסכל, עושה גלים בוול סטריט. הכותב שופך את מררתו בעקבות ההתקפות בלתי פוסקות על הקהילייה הפיננסית בארה"ב ובעקבות הצמצום בהיצע של מקומות עבודה טובים בחברות הפיננסיות הגדולות. המוטו הוא "אנחנו" מול ההמונים במיין סטריט והשורה התחתונה היא אזהרה שמכוונת ל"ג'ו, הברנש הממוצע": היזהר מאיתנו. אנחנו טובים ממך ונגזול את מקום העבודה שלך.

המייל נחשף בסוף השבוע בראשונה בבלוג the reformed broker, אתר של ידיעות פיננסיות, ומאז תפס תאוצה במאות פוסטים ברשת. עורך הבלוג שחשף את הדוא"ל מתאר אותו כ"מחליא". העורך מעלה השערה, שהוא נכתב בעקבות הפגנות המונים מול משרדי ג'.פ. מורגן וחברות פיננסיות אחרות בוול סטריט ביום ה'. לדבריו, המייל מבטא מפח נפש של הכותב נוכח ה"התקוממות הפופוליסטית" נגד הקהיליה הפיננסית.

המייל מדבר בעד עצמו. הנה קטעים:

"אנחנו וול סטריט. תפקידנו הוא לעשות כסף. לא חשוב אם מדובר בקומודיטיס, מניות, אג"ח, או סתם חתיכת נייר מזויפת היפותטית. היינו סוחרים בגלויות עם תמונות של שחקני בייסבול אם היה אפשר להרוויח מזה. לא שמעתי שאמריקה מתלוננת כאשר השוק נסק לגובה של 14 אלף נקודות וחשבונות הפנסיה של כל אחד הכפילו את ערכם כל שלוש שנים. בדיוק כמו בהימורים, אין בעיה עד שאתה מפסיד. עוד לא שמעתי על מישהו שהולך לגמילה מהימורים מפני שהוא זכה ביותר מדי כסף בלאס-וגאס.

"אז עכשיו השוק התחרבן ונמצא על הקרשים, ולמרות שיש עלייה מסוימת, הממשלה והברנש הממוצע ברחוב, נקרא לו ג'ו הממוצע, עדיין מחפשים שעיר לעזאזל. אלוהים יודע שצריך שיהיה אחד כזה לכל דבר. אז הנה, אנחנו השעירים לעזאזל שלכם.

"תמשיכו לחבוט בנו, אבל אתם תפגעו רק בעצמכם. מה יקרה כאשר לא נוכל למצוא יותר מקומות עבודה בוול סטריט? נחשו מה: אנחנו עומדים לקחת את מקומות העבודה שלכם. אנחנו קמים ב-5 בבוקר ועובדים עד 10 בערב או יותר מאוחר. אנחנו רגילים לא ללכת להשתין עד שנגמור את העבודה על הפוזיציה שעל הפרק. אנחנו לא לוקחים שעה או יותר להפסקת צהריים. אנחנו לא דורשים להתאגד באיגוד מקצועי. אנחנו לא פורשים לגימלאות בגיל 50 עם פנסיה. אנחנו אוכלים מה שאנחנו צדים, וכאשר הדבר היחידי שיישאר לאכול הוא האוכל בצלחות המטבח שלכם, אז זה מה שאנחנו נאכל.

"במשך שנים, המורים ועובדים שמאורגנים באיגודים מקצועיים אחרים שיטו בנו. היינו עסוקים יותר מדי מכדי לשים לב. האם אתם באמת חושבים שאנחנו לא מסוגלים ללמד כתה ג' או לעשות עבודות גננות בחצרות? אנחנו עומדים לקחת מכם את העבודות המרופדות שלכם, עם קביעות ועם ארבעה חודשי חופשה בשנה וניילל בדיוק כמוכם, אוי אוי אוי, עד כמה ירוד השכר שלנו על העבודה שאנו משקיעים בטיפוח הדור הצעיר באמריקה. תגידו שלום לשעת נוספות ולשכר כפול על עבודה בחגים. אנחנו נעבוד עם קבוצות הבייסבול של בתי-הספר שלכם תמורת 5,000 דולר לקיץ.

אז עכשיו, כשנתחיל לעשות 85 אלף דולר לשנה בסך הכל, זו תהיה הנקמה של ג'ו הממוצע ממיין סטריט? לא בדיוק. נחשו מה: אנחנו עומדים להפסיק לקנות מכוניות חדשות במחיר 80 אלף דולר; אנחנו לא נשאיר עוד טיפים בגובה 35% מהחשבון במסעדות. יותר לא תוכלו לתפוס עלינו טרמפ. עכשו נתחיל לנכש לבד את העשבים בחצרות שלנו, ונרחץ במו ידינו את המכוניות שלנו. הכסף שלנו היה הכסף שלכם. אתם בזבזתם אותו. כאשר הכסף שלנו אוזל, גם הכסף שלכם אוזל.

"ההבדל הוא: אתם התפרנסתם מזה; אנחנו נהנינו. ממשל אובמה והדמוקרטים אולי יצליחו להפיל אותנו מחוד הפירמידה, אבל, אוי כמה שזה יכאב לכם כאשר התחת השמן שלנו יפול ישר לתוך המעמד הבינוני של אמריקה וידחוף אותו ישר לתחתית".