גווינת' פאלטרו הולכת לאכול

במקור נקראת הסדרה הזאת "SPAIN ON THE ROAD AGAIN", שם שכדאי להתעכב עליו מעט, אבל בואו ונתחיל את הארוחה שלנו עם הכוכבת, גווינת' פאלטרו. לפני קצת יותר מעשור היא פרצה לתודעה עם שורה של תפקידים מוצלחים למדי, ששיאם היה ב"שייקספיר מאוהב" שאף זיכה אותה באוסקר.

בשנים האחרונות נדמה שהקריירה של הכוכבת נמצאת בדעיכה. שורה של בחירות תמוהות בתפקידים בסרטים די מטופשים, הצליחו אולי לנער את התדמית המכובדת מדי שדבקה בה, אבל לא הוליכו אותה לשום מקום אחר.

האמת? זה לא משנה מאיזה מקום הגיעה פאלטרו אל התוכנית הזאת - ממקום של אחת שעושה רק מה שכיף לה, או ממקום של מישהי שצריכה להישאר, איכשהו, בתודעה. מה שחשוב הוא שהסדרה מולידה מפגש בין הכוכבת הזוהרת, לבין המטבח הספרדי המצוין. הרקע למפגש הוא הפיגור הסביבתי המסוים של האמריקנים.

בעוד שברחבי העולם עשתה לעצמה ספרד בשנים האחרונות שם של ספקית חומרי הגלם המשובחים ביותר למסעדות העילית, השפים שלה זכו להכרה בינלאומית והטאפאסים שלה היו לבון-טון הקולינרי באירופה (שלא לדבר על ישראל שממש איזרחה כאן את הסגנון הזה, שמתקשר כל-כך יפה עם המאזטים מהאגן המזרחי של הים התיכון. חבל רק שרוב הישראלים משוכנעים שהמילה "טאפאס" פירושה "קטן ויקר"), הרי שאצל האמריקנים מדובר בסוג של חדשנות קולינרית.

חולמת בספרדית

חלק מהסדרה הזאת, במיוחד בכל הקשור להיכרות עם ספרד, עשוי לאכזב את הצופה הישראלי. בעוד שפלאטרו מתרגשת מהגילוי, הרי שהישראלים - במיוחד קוראי העיתון הזה - שמכירים כבר את כל הטאפאס-ברים הנחשבים בברצלונה, למשל, מה"סרווז'ה קטאלאן" התיירותי ועד להוא עם הדלפק האדום בקצה שדרת הקצבים בשוק לה-בוקריה, עם בעל הבית שצלקת ארוכה מעטרת את צווארו והעוזר הסיני שלו, תגידו שקיפניס שלח אתכם... רגע, איפה היינו?

טוב - כל מי שעמד בתור לכרטיסים לסופר-קלאסיקו, יכול לראות את עצמו פטור מהחלק התיירותי של הסדרה, כולל ביקור ב"סנטיאגו ברנבאו" במדריד, סיור בין הבתים של גאודי בברצלונה, או, להבדיל, בבית כנסת עתיק בג'ירונה. אבל החלק הקולינרי, במיוחד למי שלא מקפיד על כשרות (מה לעשות שספרד היא ארצם של החזירים ומאכלי הים) הוא תענוג צרוף. גבינות מאנצ'גו, סושי מבשר ציפורים, צדפות וטלאים. אם בא לכם, אתם מוזמנים להצטרף אחר-כך לפאלטרו בסיור עם האדריכל פרנק גרי במוזיאון גוגנהיים שבבילבאו, אני אשאר כאן לשמור על סיר הפאייה ולשתות קצת ריוחה.

אך סימבולי הוא שבמקביל להצגת ספרד לסועד ולתייר הפוטנציאלי מארצות-הברית, מטלטלת כלכלתה הלא יציבה את גוש האירו ואולי אף את הכלכלה העולמית כולה. יותר משחוששים אנשי כספים ברחבי העולם מהמצוקה שאליה נקלעה יוון, הם חרדים מפני האפשרות שמה שקורה ביוון הוא רק הפרומו למופע המרכזי שמארגנת לכבודם הכלכלה הספרדית - על האפשרות המאיימת הזאת, תוכלו לקרוא בהרחבה במדורים אחרים בעיתון.

מבחינתו של גרגרן כמוני, אם אחת מתופעות הלוואי של המשבר בגוש האירו תהיה צניחה חופשית במחיר החמון סראנו, למשל, מה שיאפשר לי, ביתר קלות, לשבת עם צלחת ממנו ובקבוק קאווה על הבר ב"טורקיז" שבחזית המערבית של ה"סי אנד סאן" - הרי שאני מוכן שהקסטיליאנים והקטאלונים ישובו להילחם זה בזה. אם כבר שקיעה - לפחות תנו ליהנות ממנה כמו שצריך.