"בנוף הטלוויזיוני של אז, הקמפיין ההפוך של פוקס היה 'רוק'נרול'"

גיא פורה, מנכ"ל y&r אינטראקטיב ושופט בתחרות קקטוס הזהב, בוחר את הפרסומת הישראלית שגרמה לו לקנא

להיות איש קריאייטיב בפרסום זה אחד התפקידים ההזויים ביותר שנוצרו. לאיש קריאייטיב אמיתי בוערים הרצון והיכולת ליצור. כמו לאבה בלבו של וולקנו, עוד שנייה מתפרץ ושורף הכול.

אבל גם לאיש קריאייטיב אמיתי "אין מושג מאיפה בא לו הרעיון הקודם ואין מושג מאיפה יבוא הבא" (ג'ורג' לואיס - הפרסומאי האגדי). זה מצב הזוי, כי משלמים לנו להביא רעיונות כל הזמן.

לפעמים הרעיונות צצים במקלחת, בטיול בחו"ל, תוך כדי משחק פלייסטיישן, ברגע קטן שבו אתה מסתכל על האישה שלך, לעיתים אפילו בזמן העבודה. אתמול זכיתי ב-merit one show ,היום אני עדיין לא יודע מאיפה יבוא הפיצוח לבריף של פרטנר. You never know and you never will.

עוד יותר הזוי הוא תפקיד מנהל הקריאייטיב. אתה מודע למצב הבלתי נתפס של להוליד רעיון, ובכל זאת אחד התפקידים העיקריים שלך הוא להרוג את הרעיונות. להרוג את הטובים, להרוג את המגניבים, להרוג את המצוינים. לחסל אותם. כדי לפנות מקום לרעיונות יוצאי הדופן, האחרים, האלה שאף אחד לא ראה מעולם.

יש נטייה לחשוב שרעיונות מגיעים לשולחן מנהל הקריאייטיב כשהם כבר גמורים, פתורים, יפים. יהלומים. האמת היא שלשולחן מנהל הקריאייטיב הרעיונות מגיעים כפחמים. ערימת פחמים. ותפקידו להעיף את הפחמים שראינו, את הטובים, את אלה שהקופירייטר אמר ש"בטוח ייצא מהם יהלום". ולהשאיר רק את אלה שהוא יודע שייצאו מהם יהלום.

ואז לקחת את הפחמים האלה, ללחוץ אותם, לשייף אותם, ללטש אותם, עד שנוצרים יהלומים מדהימים. ואז למכור אותם.

כשאתה מודע לכל זה, וחווה את זה על בשרך מדי יום, אתה נוטה להסתכל על עבודות של אחרים בצורה אחרת. ללא ספק ביקורתית יותר, אבל יודע לפרגן לעבודות שגרמו לך לחשוב "ראבאק, איך אני לא יצרתי את היהלום הזה". לפרגן? בואו נקרא לילד בשמו, איש קריאייטיב אמיתי, כשהוא ניצב מול יהלום - הוא פשוט מקנא.

התבקשתי לבחור יהלום מהפרסום הישראלי משנים קודמות. משהו שעשה לי את זה. לא היה לי קשה לבחור בסרט ההפוך של פוקס (עם יהודה לוי ויעל בר-זוהר) מבית זרמון-גולדמן.

כביכול, תסריט של סיפור אהבה שהתקלקל, אבל כצופה אתה מבין את הסיפור המלא רק בסוף הסרט. הסרט רץ בהיפוך, העלילה מתחילה מהסוף עד שמגיעים להתחלה. כל שוט מראה יופי, תשוקה, fashion, רגש (הדמעה על לחייה של יעל בר-זוהר ש"חוזרת" לעין עוצרת נשימה).

אבל הכי חשוב, באותה תקופה, בנוף הטלוויזיוני, זה היה אחר מכל דבר שראינו. זה היה רוק'נרול.

* הכותב הוא מנכ"ל y&r אינטראקטיב.

צרו איתנו קשר *5988