מי צריך קצין בדימוס כמנכ"ל

ציפיות שכר בשמיים ומנטליות של פנסיונר - פלא שקשה לפורשי צבא להשתלב בשוק העבודה?

בכתבה שפורסמה באחרונה בגלובס תחת הכותרת: "השוק האזרחי לא רוצה יוצאי צבא", היטיבה הכותבת לתאר את הקושי של פורשי צה"ל להשתלב בשוק העבודה.

החסמים, כפי שהוצגו מנקודת מבטן של חברות השמה המנסות לשלבם בשוק, נוגעים לפער בין הניסיון הצבאי לזה הנדרש באזרחות, הפער בין מפקד למנהל, פערי תרבות ארגונית, היעדר ראייה עסקית, היעדר מיומנויות חיפוש עבודה ועוד. בשולי הכתבה עלתה בקצרה סוגיה משמעותית מאוד: ציפיות שכר גבוהות כחסם בדרך לתפקיד באזרחות.

כמי שמכירה היטב את אוכלוסיית פורשי צה"ל, במיוחד את הקצונה הבכירה, אני נדהמת כל פעם מחדש לשמע הציפיות שלהם. תשאלו קצין ממוצע: "מה ציפיות השכר שלך?", והתשובה בדרך כלל תהיה: "בסביבות 20 אלף שקל" וצפונה.

על פניו ציפייה די ריאלית, במיוחד שכמדובר בקצין בעל שני תארים וניסיון מקצועי מגוון, שתואמת למדי תפקידים באזרחות. רק שמהר מאוד מסתבר שהוא לא מדבר ברוטו, הוא מדבר נטו. ככה זה בצבא, חושבים נטו, מדברים נטו, מצפים נטו. הפורשים לא מתעמקים במשמעות השכר הזה כמשכורת שנייה - ברוטו שעשוי להגיע ל-50 אלף שקל. הצפייה שלהם היא לפחות לשכר של מנכ"ל בחברה לא קטנה, בפחות מזה לא משתלם להם לעבוד ("15? השתגעת? נשאר לי מזה בקושי 6").

מנקודת מבטם אולי אפשר להבין את זה. תחשבו שכל חודש נכנסים לחשבון הבנק שלכם 12-15 אלף שקל בלי לעשות כלום. אז עכשיו לעבוד חודש שלם, בתפקיד תובעני, בשביל פחות מחצי? האמת, די מתסכל.

פנסיונרים בראש

דוגמה קטנה מהחודש שעבר. פגשתי קצין בכיר, חודש לפני פרישה, שנתן תשובה שלילית להצעה שקיבל מהתעשיות הביטחוניות. "תפקיד מעניין אבל הציעו לי רק 24 אלף שקל". זה נשמע לו נמוך, הוא יודע שבמגזר העסקי משלמים הרבה יותר. למרות שמדובר בבחור איכותי מאוד, משכיל, מקצוען בתחומו, איש מקסים, חף מכל "מניירות צבאיות", אני מוכנה להתחייב שאין שום סיכוי שיקבל הצעה שמתקרבת לזה במגזר העסקי. שום סיכוי שבעולם, במיוחד לנוכח העובדה שהניסיון המקצועי שלו לא ממש מתאים לאזרחות. הצלחתי לשכנע אותו לחזור בו. למזלו האופציה עדיין הייתה פתוחה בפניו.

תוסיפו לכל החסמים הללו את העובדה שמדובר באנשים בסביבות 45, גיל בעייתי גם לא לפורשי צבא, פנסיונרים. לא אחת שמעתי מעסיקים אומרים: "מה אני צריך אותם, שיעשו את הפנסיה אצלי?". בחלק מהמקרים אפשר להבין אותם. למרות שיצא לי לפגוש פורשי צבא "רעבים" לקריירה שנייה כמו סטודנטים שרק נכנסו לשוק העבודה, לא חסרים שם "פנסיונרים בראש". למרות גילם הצעיר יחסית, המנטליות היא של פנסיונר, של אחד שכבר עשה את שלו ושעכשיו הוא צריך משרה נוחה להעביר את הזמן.

גיבנת המגזר

אז מה היה לנו? גם חסמים אובייקטיבים שנובעים מהרקורד הצבאי, גם נכונות מוגבלת לעבודה תובענית, גם ציפיות שכר בשמים. תוסיפו לזה את המיצוב הבעייתי ממנו סובלים כל עובדי המגזר הציבורי ותעשו את החשבון לבד. פלא שקשה להם להשתלב בשוק העבודה?

פורשי צבא נושאים על גבם - לעתים בצדק לעתים ממש לא - את התדמית הקשה של המגזר כולו. מי שיטרח לקרוא את עשרות התגובות לכתבה שהוזכרה לעיל, יגלה שרובן המכריע הן בגנות המערכת הצבאית ופורשיה. מיותר לציין, שמרבית המגיבים מעולם לא עבדו עם פורשי צבא וספק אם הם מכירים כאלה באופן אישי, מה שלא מפריע להם להביע דעה שלילית נחרצת על אוכלוסייה זו בכללותה.

אם תרצו, התדמית הזו היא החסם הכי גדול של פורשי צבא ושל עובדי המגזר בכללותו, בבואם לחפש עבודה במגזר העסקי. האם המגזר הציבורי הרוויח את התדמית הזו ביושר? שכל אחד יענה לעצמו. אני את דעתי כבר אמרתי, יותר מפעם אחת.

  • הכותבת היא יועצת לניהול קריירה
  • לקשר במייל: orna@rudi-cm.com