ימית סול דוגמנית ושחקנית

בתחילת החודש פורסמה באחד המקומונים בשפלה ידיעה על דוגמנית טרייה בשם נופית סול. "לא רק אחות של", בישרה הכותרת, ודמותה של עלמה צעירה נגלתה לעיני הקורא. האבסורד הוא שלימית סול אין כלל אחות בשם נופית, ואין שום קשר משפחתי ביניהן. אבל שמה של סול, על אף שהקריירה שלה רצופה תקופות שבהן בחרה להיעלם מהתודעה, הוא עדיין בחזקת כרטיס כניסה לעולם הדוגמנות.

עיניה של סול קורצות זה 12 שנים בעולם הבידור. היא הספיקה להתחתן ולהתגרש, לדגמן ולהנחות, אך בעיקר לשקוד על תארים אקדמיים בפסיכולוגיה. לאחרונה סיימה את לימודי התואר השני בפסיכולוגיה קלינית, והיא שוקדת על התזה, שתעסוק ב"נרקיסיזם בזמן היריון". אבל סול מכירה היטב גם נרקיסיזם מסוג אחר, זה שרווח בתעשייה. "הוא בהחלט קיים במקצוע", היא מודה. "לעתים קשה לי עם הקווים הנרקיסיסטיים של עצמי ושל הקולגות שלי".

את דרכה החלה בעת שטיילה בקניון. היא הייתה בת 16, צלם אופנה עצר אותה והציע לה להיות דוגמנית. באותם ימים, שנות ה-90, היה זה חלומן של נערות רבות ובבחינת סיפור סינדרלה מקומי. "הצלם אמר שאני צריכה להיות דוגמנית", היא משחזרת. "זה נשמע כמו רעיון טוב. הייתי ילדה עצמאית, וביררתי על סוכנויות. הגעתי לאימג'. קבעתי פגישה עם בטי רוקאווי ונסעתי לתל אביב עם אחי. בשנים האחרונות עברתי לסוכנות של רפי עגיב. הוא היה הסוכן שלי גם באימג'".

בנעורייך הובלת קמפיינים והנחית בטלוויזיה, ואז, בגיל 20, עשית סיבוב פרסה לאוניברסיטה.

"עלה אצלי אז הרצון להוכיח שאני יותר מפרצוף יפה, שזה בעיקר מה שהייתי אז; היה לי חשוב להוכיח שאני לא רק דוגמנית. אבל היום, כשאני בת 28, אין לי שום בעיה עם זה שאני דוגמנית, להפך".

אבל נדמה שאת שומרת את הדוגמנות ואת המשחק על אש נמוכה. למה?

"אני מניחה שאף פעם לא הרשיתי לעצמי להישאב לעולם הזה, כי אני קצת מפחדת ממנו. עולם השואו ביזנס פחות בוער בעצמותיי. אני לא רקדנית, אני לא זמרת, אני שחקנית טובה בדמויות מסוימות, ואני בעיקר נורא חיננית, וגם זה מתישהו יעבור. אני אומרת את זה חצי בצחוק וחצי ברצינות. זאת מי שאני".

הקמפיינים ודאי עזרו לך לשרוד כלכלית את תקופת הלימודים.

"בלימודי התואר השני הקמפיין לבוניטה מאוד עזר לי. אבל הסכומים עבור הקמפיינים לא זהים למה שמפרסמים בעיתונים. אני עובדת קשה בשביל הכסף שלי. אני מרוויחה בסדר, אבל בשנתיים האחרונות גיליתי את מס הכנסה וביטוח לאומי, וקשה לי איתם - הם לוקחים לי את כל הכסף. אני לא מבינה איך עובד כל המע"מ הזה. מה זה הדבר הזה? ככל שמתבגרים יש אחריות לא כיפית".

מה לגבי משא ומתן - עד כמה את מעורבת?

"רפי, הסוכן שלי, עושה את המשא ומתן, ואני סומכת עליו בעיניים עצומות. הוא כמו אח גדול, אנחנו אפילו לא חתומים על חוזה. הוא מכיר אותי מאז שאני קטנה, ויודע מה מתאים לי. למשל, אם יציעו לי קמפיין להלבשה תחתונה, הוא יגיד לי, עזבי, זה לא בשבילך".

למה לא?

"זה קשור לחשיפה של הגוף שלי ולדברים שאני ארצה לעשות בעתיד, וזה יכול ללכלך לי. זה לא שאני חסודה - אני מופיעה על שערים בכל מיני צורות, אבל יש לי גבולות".

את משחקת בסיטקום הילדים "הפיג'מות" זו העונה הרביעית. מרגישה נוח יותר בעולם הילדים?

"יצא ככה, אני מתה על ילדים. השנה עשיתי חנוכה בפעם הראשונה, והשתתפתי במחזמר 'אלף לילה ולילה'. זאת לא הייתה חוויה פשוטה, ואני מרגישה שזה לא היה שווה את הכסף ששילמו, אבל בסופו של דבר למדתי ונהניתי. את הפיג'מות אני מאוד אוהבת, ומאוד מעריכה את הטיפול של ערוץ הילדים בעריכה. לאחרונה התחלתי גם לכתוב לסדרה".

הופעת עם נבחרת הישראלים בסרט של אדם סנדלר "אל תתעסק עם הזוהן", שהפך ללהיט.

"כן, כששמעו שאני משתתפת עשו בארץ רעש שמאוד הלחיץ אותי. ידעתי מלכתחילה שזה תפקיד של כמה משפטים. אני זוכרת שלא רציתי בכלל ללכת לאודישן הזה, וחשבתי שאין סיכוי ושזה תפקיד מעפן. אבל בסוף הגעתי לאודישנים אצל המלהקת ברוריה אלבק. אחרי כמה חודשים אמרו לי שאני נוסעת. הייתה חוויה מטורפת - טסתי במחלקה ראשונה, וכל הטיסה ללוס אנג'לס נשארתי ערה והתלהבתי מהסבון הריחני בשירותים. כשהגעתי נתנו לי רכב וכסף לבזבוזים, ובסך-הכול עבדתי כמה ימים. בעצם הייתי בחופשה אפילו שהייתי לבד רוב הזמן".

יש מחשבות נוספות על תפקידים מעבר לים?

"לא. אני לא מכוונת לשם. מי שרוצה לעבוד בחו"ל צריך להשקיע ולקחת את זה ברצינות. אני משקיעה את המרץ שלי בדברים אחרים".

איפה נראה אותך בעוד חמש שנים - תיכנסי לקליניקה הפרטית שלך ותנטשי את המסך?

"זה בטח ייקח יותר מחמש שנים. אני בינתיים ממשיכה עם התזה, ומתכננת לחסוך כסף בשביל ההתמחות. בכל מה שקשור לתעשייה אני מקווה להמשיך לפתח את הכתיבה; אני מאמינה שלאט-לאט אעבור לצד השני של המצלמה".