מוזיקת נשמה

בימים שבהם האקדמיה מאחדת חוגים וסוגרת קורסים, הקמתו של חוג לג'ז נראית כמו מהלך חסר סיכוי. זה לא הרתיע את יובל רכבי, יזם היי-טק ומהמשקיעים הראשונים בצ'ק פוינט, להכניס את היד לכיס ולסייע בפתיחתה של תוכנית לימודים בשיתוף ניו סקול היוקרתי מניו יורק. נשמע טוב > צאלה קוטלר

1987, השדרה החמישית בניו יורק, דאון טאון מנהטן. הפסקת צהריים בבית הספר ניו סקול לג'ז, והסטודנט הצעיר עמית גולן נכנס לקפיטריה כדי לחטוף משהו לאכול. אחד הסטודנטים מוציא את הטרומבון שלו ומתחיל לנגן. סטודנטים נוספים מתגודדים סביבו, גם הם שולפים את כלי הנגינה שלהם מהנרתיקים. חולפות דקות אחדות והם פוצחים בג'אם סשן. כעבור כמה דקות מצטרפים גם המורים. פסנתר לצד קונטרבס וסקסופון מרעידים את ניו יורק במוזיקת ג'ז משובחת, והנה הלכה לה ארוחת הצהריים.

"אלה היו ימים פרועים", נזכר גולן, מבוגרי המחזור הראשון של בית הספר היוקרתי. עשר שנים הוא נשאר לנגן שם על הפסנתר, וכשחזר לישראל הקדיש עצמו להוראת ג'ז. השנה, לאחר מאמצים רבים וקשרים חמים עם בכירי סצנת הג'ז בניו יורק, ייסד גולן בישראל תוכנית לימודים משולבת עם ניו סקול. זוהי הפעם הראשונה שבה המוסד יוצא מגבולות ניו יורק ומשיק תוכנית משותפת, ומכל המקומות - דווקא בישראל.

זה לא היה פשוט. בעידן שבו מאחדים חוגים וסוגרים קורסים, פתיחתה של עוד תוכנית לימודים מיוחדת, ודאי בתחום כמו מוזיקה, עלולה להיתקל בלא מעט קשיים. לכן יצאו גולן וצוות הקונסרבטוריון למסע חיפוש אחר משקיעים. לפני כשנתיים התגלגלה ההצעה לפתחם של בני הזוג הירושלמים יובל ומיכל רכבי. יובל הוא טכנולוג בעל שם בעולם ההיי-טק, שותף מייסד בקרן BRM - אותה קרן שהשקיעה בתחילת הדרך בחברת צ'ק פוינט וסייעה לפיתוח הטכנולוגיה, מה שהכניס לכיסם של בעלי הקרן, רכבי והאחים ניר ואלי ברקת, הון לא קטן. מיכל ניהלה בשבע השנים האחרונות את בית הספר אנקורי בפתח תקווה. ההוראה זורמת בדמה. אלה הם נישואים שניים של שניהם, ובביתם השליו ורחב הידיים, שטובל בירוק של מושב בית זית למרגלות ירושלים, הם מגדלים את ארבעת ילדיהם מהנישואים הקודמים.

בשנים האחרונות רכבי הוא שותף שאינו פעיל בקרן, ומעדיף, לדבריו, "להתרחק מצרות". את זמנו וכספו הוא משקיע במיזמים שקרובים ללבו, כמו התוכנית לג'ז והאתר הגנאלוגי (ראו מסגרת).

יובל: "הרעיון להשקיע בתוכנית הגיע משני מקורות שונים, שלא קשורים זה לזה. המקור הראשון הוא שהמנהלת האדמיניסטרטיבית של התוכנית, מיכל אברמוב, היא רעייתו של הבעלים של עץ ועצה, ספק עץ גדול שגם סיפק לנו את העץ לבית. כשהיא חיפשה משקיעים לתוכנית, בן זוגה הציע שתיפגש איתנו".

מיכל: "המקור השני הוא שעמית גולן נשוי לבת דודתי".

יובל: "אבל את זה גילינו אחר כך, במקרה, אחרי שכבר הציגו לנו את התוכנית".

מיכל: "עמית הוא תותח על בג'ז, גם הבת שלי לומדת אצלו, אז הייתה לי הרגשה שהשם שלו יעלה בהקשר לתוכנית".

מה קסם לכם בהצעה להשקיע בתוכנית?

יובל: "שני דברים קסמו לי. אחד הוא שחוץ מלעזור לחלקים הפחות חזקים בחברה, הגיע הזמן לעזור דווקא למצוינות ולא רק לתיקון הפגמים. הדבר השני הוא שבתקופה של חרם אקדמי ותרבותי על ישראל, טוב לראות שמוסד רציני בעולם פותח שיתוף פעולה חדש עם ישראל, ונראה לי שחשוב לעודד את זה".

הייתה שם, מן הסתם, גם אהבה לג'ז, לא?

מיכל: "שנינו אוהבים מוזיקה - יובל אוהב יותר מוזיקה קלאסית ואני מוזיקת נשמה שחורה. הג'ז הוא המפגש של הסגנונות. שתי הבנות שלי מנגנות במפוחית, ואנחנו בית ששומע מוזיקה".

יובל: "מה שאני אוהב בג'ז הוא שאפשר לשמוע את אותה יצירה פעמיים, וזה לא יישמע אותו דבר. זאת מוזיקה שמחלקת את היצירה בין המלחין לנגן. ישראל היא יצואנית של נגני ג'ז, כשם שהיא מייצאת יזמי היי-טק. במזרח הרחוק מייצאים נגנים קלאסיים יוצאים מן הכלל, כי יש להם המשמעת והיכולת לחזור על הוראות; לנו יש יצירתיות".

מחכים למשרד החינוך

קצת היסטוריה: את הקולג' לג'ז בניו סקול ניו יורק (New School for Jazz) הקים הסקסופוניסט האגדי ארני לורנס, שניגן בין היתר עם ג'יימס בראון. הוא יהודי שעשה עלייה בשנותיו האחרונות ונפטר לפני חמש שנים בירושלים.

"באותם ימים, אמצע שנות ה-80, היה חסר בניו יורק בית ספר שהמורים שלו הם נגנים לפני שהם בעלי תארים, כמו שמקובל באוניברסיטאות", משחזר גולן. "לורנס אסף את נגני הג'ז הגדולים של כל הזמנים, שלמדו את המוזיקה בעצמם, כי לא היו אז עדיין בתי ספר לג'ז. היום כל אותם מורים הם הנגנים הכי טובים שאנחנו שומעים בתקליטים. אין להם תארים יוקרתיים אבל יש להם ניסיון".

בין בוגרי בית הספר ניתן למנות את הפסנתרן בראד מלדאו (ששמו נודע בעולם לא רק ככותב וכמבצע מוכשר במיוחד, אלא גם כמי שעיבודי הפסנתר שלו לשירי רוק ופופ מהפנטים את הקהל בכל פעם מחדש), את הגיטריסט פיטר ברנשטיין (שליווה, בין היתר, את דיאנה קרול ולימד בג'וליארד, בית הספר לאמנויות), את לארי גולדינגס (שהיה מועמד לפרס הגראמי ושיצירות שלו מושמעות בסדרות כמו הגרסה האמריקאית של "המשרד" וסרטים כמו "ספייס קאובויס") ועוד. בין הבוגרים הישראלים הבסיסט אבישי כהן, הגיטריסט גלעד הקסלמן ורבים נוספים.

"זה היה בית הספר הראשון ששם דגש על הביצוע ולא על התיאוריה, על ההלחנה או על העיבוד, אלא רק על האיכות של האמן המבצע", מוסיף גולן. "לשם כך היה בבית הספר משרד בוקינג שארגן הופעות לתלמידים כדי שיוכלו להופיע ולהתערבב בסצנת הג'ז של ניו יורק - ללמוד מהגדולים".

בשנת 2002 פתח גולן בקונסרבטוריון של תל אביב את המחלקה לג'ז, שמיועדת לתלמידי תיכון. כבר אז חלם על שיתוף פעולה סטודנטיאלי עם ניו סקול: "לפני שבע שנים יצרתי קשר עם מרטין מילר, המנהל של ניו סקול. אמרתי לעצמי שחובה לקחת את המודל של ניו סקול ולייסד פה בישראל חממה לכישרונות ג'ז בסגנון משכנות שאננים. להשקיע במעט תלמידים ולנגן ג'ז מסורתי".

עברו חמש שנים עד שמילר הגיע לביקור, ב-2008. "הוא כבר הכיר את הנגנים הישראלים וידע שהם ברמה מאוד גבוהה. הרי בעשור האחרון נהיינו פס ייצור לנגני ג'ז שיוצאים ללמוד בניו סקול, והשם של הנגנים הישראלים הוא מהטובים בעולם. התחלנו לגלגל את הרעיון. מאז הוא הגיע שוב עם צוות מניו סקול. ישבנו על הסילבוס, הוא בדק את דרישות הקבלה שלנו ואת התלמידים שהתקבלו, וחתמנו על חוזה".

השנה נפתחה התוכנית לראשונה. על-פי המתכונת הנוכחית, ניו סקול מקצה 25 מקומות לתלמידים מהתוכנית המשותפת בישראל, מתוך שמונים תלמידים שקולט בית הספר בניו יורק במחזור לימודים, שיעור מרשים לייצוג הישראלי. "הם השגרירים שלנו", מתגאה גולן. "אם במקום לעשות מלחמות היינו עושים ג'ז, אולי היה פה שלום".

הסטודנטים לומדים שנתיים בישראל ושנתיים נוספות בניו יורק, שבסופן הם מקבלים תואר ראשון מניו סקול. תוכנית הלימוד ועקרונות המתודה זהים, ובישראל, כמו בניו יורק, הדגש הוא על הביצוע ועל כיתות אמן. לשם כך מוזמנים לישראל אמני ג'ז שונים מהעולם במהלך שנת הלימודים. צוות המורים מורכב ברובו מבוגרים ישראלים של ניו סקול.

גילאי הסטודנטים נעים בין 18 ל-30, כשרבים מהם בשנות העשרים המוקדמות לחייהם, והם ממשיכים את המסלול שהתחילו בלימודי הג'ז בתיכון לאמנויות כמו תלמה ילין או בתיכון לאמנויות בירושלים. דרישות הקבלה, מדגיש עמית, גבוהות ובלתי מתפשרות: "מי שמגיע לכאן כבר בחר מקצוע - הוא נגן ג'ז". עלות שכר הלימוד אף היא אינה פשוטה: 25 אלף שקלים בישראל ו-30 אלף דולרים בתפוח הגדול.

"ההשקעה הראשונית שלנו, כמה מאות אלפי שקלים, אמורה להחזיק את התוכנית במשך שנתיים", מסביר יובל רכבי. "האסטרטגיה הכללית, שהיא הנכונה לדעתי לכלל התחומים, היא שמטרת התרומות לייצר שינוי ולא לתחזק את השינוי, שזה תפקידו של הממסד. זה לא נכון לבנות מוסד שמתבסס רק על תרומות, אלא שהתרומות יהיו לצורכי הקמה. אחר כך מגיע תפקיד הממסד להחזיק את המוסדות הללו - ולסבסד".

כיום משרד החינוך תומך בקונסרבטוריון, אך לא ישירות בתוכנית.

מיכל רכבי: "אני חושבת שמשרד החינוך חייב להיות שותף לתוכנית ולהכיר בה, כי למעשה עד היום רימון היה בית הספר היחיד לג'ז בארץ, והוא סוג של מונופול. נכון בעיניי שתהיה תחרות, ונכון גם שיהיו יותר סטודנטים שילמדו בישראל ולא ירוצו ללמוד בחו"ל".

יובל: "אני חושב שיש מקום לסבסוד מצד משרד החינוך או משרד התרבות, אפילו שהתוכנית אמורה להחזיק את עצמה משכר לימוד לטווח ארוך, אבל כדי שאנשים יוכלו לשלם שכר לימוד נדרשת קרן מלגות".

לטובת גיוס כספים למלגות ארגנו בני הזוג רכבי בינואר האחרון קונצרט התרמה עם הגיטריסט פיטר ברנשטיין, במרתף ביתם. "הפכנו את המרתף למועדון ג'ז, וזה היה מדהים", מספרת מיכל, ויובל מוסיף: "הגיעו 150 איש, והאירוע עלה על הציפיות, לא היה מקום להכניס סיכה. זה היה אירוע ההתרמה הראשון שארגנו, וגייסנו כמה עשרות אלפי שקלים לטובת המלגות, אבל זה לא מספיק".

מחר, שישי 28.5, בשעה שמונה בערב, מתוכנן קונצרט נוסף, הפעם בגינה בביתם של בני הזוג. בין הבריכה, עצי הזית וכיסאות הקש ינגנו הרכבים של הסטודנטים בתוכנית, שילוו את מתופף הג'ז האמריקאי ג'ימי קוב, שניגן באלבומי מופת עם אגדות ג'ז כמו מיילס דיוויס. על האוכל אחראי השף רן שמואלי. מחיר כרטיס לקונצרט - שמטרתו, כאמור, תרומה למלגות - עומד על 800 שקלים.

ראש עיריית ירושלים, לשעבר שותפו של רכבי, הודיע אמנם שלא יצליח להגיע, אבל בין המוזמנים ניתן למנות אנשי היי-טק, אנשי עסקים ומכרים של הזוג. "יהיה הפנינג של ג'ז ואחלה ערב", מבטיחה מיכל, ויובל, שוב, משלים אותה: "הסטודנטים הם וירטואוזים אמיתיים. הפסנתרן ממש שורף את הפסנתר, והם אלה שינגנו ביום שישי בהרכב".

הם בחרו מקצוע לא פשוט.

יובל: "ההבדל בין מוזיקת רוק למוזיקת ג'ז הוא שברוק הכסף נמצא על הבמה והקהל הוא עני, ואילו בג'ז זה הפוך - הכסף נמצא בקהל והנגנים הם אלה שבמצב פחות טוב. לכן, אני חושב שצריך להעביר כסף מהקהל לנגנים, וזה באמצעות התרומות למלגות. כך שכולם מוזמנים, אפשר גם פשוט להגיע, הגינה הזאת היא כמו קיטבג - גם אם יבואו אלף איש תמיד אפשר יהיה להכניס עוד אחד".

לנגוס בתפוח הגדול

יום חמישי בערב, שבוע ויום לקונצרט המתוכנן ולהקת הביג בנד של קונסרבטוריון תל אביב נפגשת לחזרה. הביג בנד הוא שם כולל ללהקת ג'ז המורכבת מיחידת קצב - גיטרה, קונטרבס, תופים ופסנתר, ומיחידת כלי נשיפה הכוללת חמישה סקסופונים, שלושה טרומבונים וחמש חצוצרות. בין חברי הלהקה סטודנטים מהתוכנית החדשה ותלמידי תיכון מהמחלקה לג'ז. השעה תשע בערב, והסקסופון מנסר את הלילה.

מולו, על הפסנתר, יושב טל בלומשטיין, סטודנט בתוכנית. הוא רק בן 20, בוגר תלמה ילין במגמת ג'ז, תלמידו של גולן. בצבא הוא משרת כנגן בתזמורת צה"ל, מה שמאפשר לו ללמוד במקביל בתוכנית, אמנם במתכונת מצומצמת יותר, אבל הוא כבר מריח את ניו יורק.

"ללמוד בניו סקול בניו יורק זה החלום שלי. הרי זאת בירת התרבות העולמית, והפקולטה המצומצמת עושה את זה איכותי".

איכותי אבל יקר.

"זה המון כסף, וזה היה שיקול רציני לפני שנכנסתי לזה כי אני לא מיליונר. לבית ספר רימון יש תוכנית משותפת עם בית ספר ברקלי למוזיקה בבוסטון, שהוא הרבה יותר זול, אבל ניו סקול זה אחד מבתי הספר הנחשבים בעולם. בראד מלדאו, שהוא פסנתרן מספר אחת, למד שם. אז למזלי קיבלתי מלגה של עשרת אלפים שקלים, והיום אני משלם 15 אלף שקלים בשנה. אני מקווה שיהיה הסדר מלגות גם כשאעבור לניו יורק. אני מאמין שעובדים על זה".

כמוהו, גם מאיה גור, שהתקבלה לתוכנית כזמרת ג'ז, חולמת על ניו יורק. "אני מחכה לזה מאוד, אני חושבת שחשוב להגיע לניו יורק אם רוצים לעשות ג'ז ולשיר במועדונים; התקווה היא שאגיע לרמה גבוהה כדי שאקבל מלגה".

אבישי כהן, היועץ האמנותי של התוכנית, מסביר את מקור המוטיבציה: "האפשרות להמשיך ללמוד בניו יורק נותנת פוש משמעותי לחבר'ה הצעירים שרוצים ללמוד בתוכנית, לכן אני חושב שהחיבור הזה בין ישראל לניו סקול הוא לא רק מתבקש אלא מבריק. גם אני למדתי שם, והחיבור של הצעירים עם מוזיקאים נוספים ועם השמות הגדולים של הג'ז נותן להם להרגיש שייכות, להרגיש לגיטימיות. זה דבר נפלא".

במסדרון פוגש גולן תלמיד שלמד אצלו כשהיה בתיכון, ושהשלים את לימודיו הגבוהים באקדמיה למוזיקה בירושלים. עכשיו הוא חולם על ניו יורק ומתעקש לנסות להתקבל למחזור הבא. גולן מספר כי הביקוש גבוה, אך ניו סקול בניו יורק מקצה מקום רק ל-25 תלמידים, ולא ניתן בשלב זה לקלוט נוספים.

"קטן זה אומר איכות, זה אומר משפחה, אבל הבעיה היא כסף", מסביר גולן. "כשמדובר בתוכנית מצומצמת של חמישים תלמידים זה לעולם לא יכול להריץ את עצמו, אלא אם כן נעשה המון הפקות בחוץ ונמכור קונצרטים".

לשם כך הביג בנד הופיעו בשנה האחרונה בכמה הזדמנויות. "פתחנו את פסטיבל הג'ז באילת, הופענו עם מרינה מקסימיליאן-בלומין בפסטיבל גבעתיים, והופענו בשגרירות האמריקאית", מסכם גולן, "ובקרוב נופיע במלון אמריקן קולוני בירושלים בטקס חנוכת הבריכה. אבל תמיד יהיו חסרים חצי מיליון שקלים. לכן אנחנו זקוקים לתמיכה של אנשים שמאמינים בשיפור התרבות הישראלית, שלדעתי היא בירידה בשנים האחרונות, ואין הרבה נקודות אור. אז אם יש משהו כל-כך איכותי, חייבים להוציא את זה החוצה. אנחנו חייבים גופים חיצוניים, חברות או אנשים אמידים שמסוגלים לפתוח את הכיס ולהשקיע בגוף חינוכי ברמה שלא הייתה כמוה בארץ".

להזמנת כרטיסים והוראות הגעה לקונצרט הג'ז אצל משפחת רכבי בבית זית - טל' 050-5251534, 077-2024141

צרו איתנו קשר *5988