הנקראות ביותר

"אלה שהרסו את התדמית שלי, ישלמו על זה

אחרי מגעים אינטנסיביים שניהלה לעריקה מקדימה לליכוד, יוליה שמאלוב-ברקוביץ' סוגרת חשבון עם המפלגה. הח"כית הטרייה, שנולדה עם יד משותקת ("מגיל 3 עד 12 לא גדלתי בבית עם המשפחה, זה היה גיהינום. עברתי מבית חולים אחד לשני"), רגילה להילחם. היא ניהלה את העיתון "וסטי" ואת ערוץ 9, ומכריזה: "אני יכולה להיות שרת התקשורת, ואולי בתור התחלה, סגנית"

"תוקפים ומאשימים אותי לשווא, כאילו הסכמתי לעבור מקדימה, רק בגלל הצעת הליכוד למנות אותי לתפקיד סגנית שר התקשורת והבטחה לקבל תקציב בסך 2.4 מיליון שקל", זועמת ח"כית יוליה שמאלוב-ברקוביץ', "אבל חבריי יודעים את האמת. זה נעשה רק מסיבות אידיאולוגיות".

עמיתיה בקדימה מכנים אותה "יוליה אנרג'ייזר" ו"פצצת מוטיבציה". אחרי שהקימה את העיתון הרוסי "וסטי" וניהלה במשך ארבע שנים את ערוץ 9, הסתערה שמאלוב-ברקוביץ' על הפוליטיקה. שמונה חודשים אחרי שנכנסה למשבצת שפינה חיים רמון בקדימה, היא רותחת ומנהלת קרבות מילוליים עם חברים בתנועתה. הסערה האחרונה פרצה בעקבות הודעה על כוונתה לערוק לליכוד, יחד עם כמה חברים לסיעה, הודעה שרק החריפה את ההתקפות עליה מצד חברים בתנועה שכינו אותה - בוגדת.

שמאלוב-ברקוביץ' (45) לא מרככת עמדות ולא נכנסת לבונקר. היא מדברת על מה שקורה בקדימה, כולה רושפת בלהט האמונה, בדיוק כמו השיער האדום הבוהק שלה, שפס פיגמנטציה לבן שזור בו. הביוגרפיה שלה, שכוללת ילדות קשה במוסדות טיפוליים לנכים, חישלה אותה. לפגישה בינינו, בבית קפה ברמת אביב ג', היא מגיעה במיני נועז למדי, וגורמת ליושבים לעקוב אחריה במבטם. מהר מאוד עולים וצפים הזעם, ההתלהבות, והאמונה האידיאולוגית המבעבעים בה.

את פועלת רק מסיבות אידיאולוגיות, לדברייך, ובכל זאת תבעת את מפלגתך בבית הדין לעבודה ביותר ממיליון שקל. זה קרה מפני שפיטרו אותך מתפקיד סמנכ"לית לאסטרטגיה של המפלגה לאחר חמישה חודשים בלבד?

"ראשי קדימה התעללו בי וגרמו לי עוול קשה עוד בקדנציה הקודמת, כשלא נבחרתי לכנסת. המנכ"ל לשעבר, ח"כ יוחנן פלסנר, והגזבר איציק חדד, החליטו לפטר אותי, כביכול בגלל צמצום תקציבים, בעוד שכולם ידעו שהיו בינינו חילוקי דעות. אז מובן שהחלטתי בזמנו לתבוע, כי הפיטורים נעשו שלא כדין וגרמו לי נזק למוניטין, פגיעה בכבוד והשפלה".

טענו נגדך שכדי להגדיל את רווחייך, דרשת לקבל שכר של 45 אלף שקל לחודש כספק שירות חיצוני, באמצעות חשבוניות של "שאמול - יעוץ אסטרטגי". זה לא הזיק לשמך הטוב?

"זה שטויות במיץ עגבניות. אני פועלת רק לפי אג'נדה של הגינות, ערכים וחריצות. כך פעלתי בכל תפקיד שמילאתי. ופתאום, רק אחרי שפורסם לאחרונה שאני בין המתכוונים לעבור לליכוד, מאשימים אותי שניסיתי להשיג אז מצנח זהב בסך 175 אלף שקל. זהו חד משמעית שקר וכזב! הסכום הזה הוא פשרה שהגענו אליה".

הבוחרים הרוסים שהצביעו בזכותך לקדימה לא כועסים עלייך ורואים בכוונתך לעבור לליכוד בגידה?

"לא כועסים עליי, כי גם אני האמנתי בקדימה. כל מי שעבד איתי בעשר השנים שבהן הקמתי וניהלתי את וסטי, או בשנים שניהלתי את ערוץ 9 - יודע עד כמה אני חרוצה ודוגרית. את שרון הכרתי כשבא להתראיין בערוץ 9, ושוחחנו הרבה. כשהוא הקים את קדימה, הציעו לי להצטרף. זה היה בדיוק אחרי שעזבתי את תחום התקשורת, והחלטתי לעשות לביתי, לעבוד פחות שעות ולהשקיע בשני ילדיי. במשך שנתיים הייתי יועצת אסטרטגית עצמאית, וכשפנו אליי להצטרף לקדימה - מיד הסכמתי. כשאולמרט נבחר לראש קדימה הוא הציב אותי במקום 40, בניגוד למקום טוב יותר שהבטיחו לי אנשי שרון. תחשבי לאן הייתי יכולה להגיע אם הייתי כבר שנים בכנסת, ולא רק כמה חודשים".

בקדימה אומרים שאת מעדיפה להסתיר את תוכניותייך לעבור לליכוד, כי את חוששת מהשמצות. ומה תעשי אם שאול מופז יקבל את הצעת הליכוד לחבור אליהם - ויציע גם לך להצטרף אליו?

"זה נכון. אחרי כל הלכלוך שפורסם עליי, חששתי לדבר על תוכניותיי לפרוש מקדימה. מצד אחד המעבר יכול להזיק לי, כי יגידו שהתפקיד והתקציב הם הסיבה שאני עוברת. מצד שני, יגידו שאני לא שווה כלום אם לא אקבל את מה שמציעים לי. אני מאמינה שכעת, אם מופז יציע לי להצטרף אליו, לא אחשוב פעמיים. מופז הוא איש מקסים שאני מאוד מעריכה".

אמרו שאתם קבוצה של פירות רקובים, חוליה חלשה.

"אלה שהרסו את התדמית שלי ברמות קשות ישלמו על זה, כשאפתח את הפה ואומר כל מה שאני יודעת עליהם. למי שאמרו עליי שאני פשיסטית, רק בגלל שאני מרוסיה - לא אסלח. כולם בקדימה עושים את עצמם תמימים. בפועל, כל מי שהליכוד היה מעוניין בו, ובקדימה לא נתנו לו תפקיד רציני - הלך לשמוע מה מציעים לו. האחרים שיחקו כאילו הם נאמנים למפלגה, אבל מאחורי הגב דיברו נגד מה שקורה בקדימה".

בתקשורת היא מבינה. שמאלוב-ברקוביץ' היא בוגרת לימודי תעודה בעיתונות וטלוויזיה, אחרי תואר ראשון ושני במדעי המדינה ומינהל עסקים. "תמיד נמשכתי לפוליטיקה", היא מודה, ואת הקריירה שלה בשני גופי התקשורת הרוסיים הגדולים, ידעה למנף לכיוון החלום שלה: "החלטתי - או שאהפוך לס פה ואדבר ולא אשתוק עם האמת שלי, או שאהיה גרגיר חול ואיעלם".

אולי עכשיו, אחרי הביקורת מבית, האווירה בקדימה תשתנה.

"אני לא ילדה קטנה שמאמינה לכל אחד. רגע אחד רוצים אותי ורגע מזלזלים בי. לדעתי, אני מביאה את השפיות לקדימה. הולכת עם פנס ומראה לכולם מה קורה בחשיכה - את כל הלכלוך שהחושך מסתיר. תאמיני לי, לאור המצב אצלנו, הייתי שמחה אם היו עושים טרנספר לחלק מהאנשים בקדימה".

בפגישה השנייה בינינו עבר במקום יצחק אוחיון, ראש לשכת לבני המכונה קיקי, שקבע איתה פגישה באותו בית הקפה. הוא ניגש לשמאלוב-ברקוביץ', עם הבעת הפתעה על שהיא יושבת עם עיתונאית. "את ביחסים טובים איתו?", שאלתי כשעבר לחכות לה בשולחן סמוך. "קיקי נפגש איתי לפני שהתחילה המהומה בקדימה. אמרתי לו שאני לא מנהלת משא ומתן עם אף אחד לפרוש מקדימה. אבל הוא רצה לדעת: 'איפה טעינו?'. הוא הקשיב לטענות והבטיח שהמצב ישתנה".

"ריקבון בכל מקום"

על מה שוחחת עם ביבי נתניהו ארבע שעות וחצי כשנפגשתם בביתו?

"הוזמנתי לביתו ביום שישי אחד. הוא ביקש שלא יעבירו לו שיחות, וזה החמיא לי שחשוב לו להקשיב לי. אנחנו מכירים שנים, ואני חשבתי שיצליח כמנהיג. כשהיו לו כמה פאקים, הוא אכזב אותי ומחקתי אותו מהרשימה שלי. חשבתי שהפגישה תהיה מקסימום שעה וחצי, אבל זה התארך לארבע וחצי שעות. דיברנו בעיקר על נושאי הצעירים והעולים. הצעתי לו שילמדו מגיל 6 עד 16, ואז ילכו ללמוד לתואר או מקצוע, ובגיל 19 יתגייסו לצבא. כך זה מתנהל ברוסיה - החיילים משתחררים עם מקצוע ביד. ביבי היה לבבי מאוד, למרות שהמתנגדים לי ודאי אמרו לו שאני נחשבת מכשפה! כיום אני מתקשה להשלים עם כל ההתקפות עליו".

כשהייתה בת 15 עלתה המשפחה מקזחסטן לישראל. את תמונת אביה, שהיה סוחר מצליח, מנשק את מסלול האספלט בשדה התעופה, היא לא תשכח. המשפחה, על ששת אחיה ואחיותיה, התיישבה בשכונת גילה. "חיינו בתנאים קשים, עד שכולנו למדנו והסתדרנו", היא נזכרת, "היה לי קשה עם העברית. היו שואלים אותי: מה שלומך? והייתי עונה: יוליה".

בשל נכותה, היא לא התגייסה לצבא. "עשיתי שירות לאומי בבית חולים גריאטרי". כשלמדה באוניברסיטה הכירה את חזי, בעלה. "חזי הוא צבר. הכרתי אותו כשלימד אותי במסגרת פרויקט פרח באוניברסיטה והתאהבתי בו מיד. הוא למד מינהל עסקים וכיום הוא משמש כשמאי".

לילדיהם, שחף (בן 8.5) ונואל (בת 14.5), היא נותנת כל מה שהחמיצה בילדותה. "שלחתי את שניהם לבית הספר לאמנויות בהרצליה. שחף מתמקד בבלט ורוקד כמו ברישניקוב. נואל מנגנת בפסנתר ומופיעה ברסיטלים. אני מפצה אותם על כל מה שלא היה לי".

מי דחף אותך "להגיע לגדולות", כהגדרתך?

"אבא שלי קרא לי גולדה. אלה היו הציפיות שלו ממני - גולדה מאיר. אני עושה הכול כדי להצליח למענו".

התאווה להצלחה אצלה מתודלקת בהרבה כריזמה, להט ומוחצנות. "בילדותי רציתי להיות שחקנית. מאחר והייתי יותר בריאה מרוב הילדים הנכים שהיו איתי, הופעתי ברוב ההצגות ואהבתי לשיר, לרקוד, ואפילו לנגן ביד אחת. כבר אז השמים היו בשבילי הגבול".

לאן את מנתבת את האנרגיה הזאת בכנסת?

"אני עדיין לא מרגישה שהגעתי לשיא. אני יודעת שאם אעבוד נכון, אצליח בגדול. וגם כשעוברת בי המחשבה שאולי לא אבחר לכנסת הבאה, אני לא נבהלת. אגיע לשם בבחירות שאחרי. עם כל ניסיוני בתקשורת, אין אדם יותר ראוי ממני להיות שרת התקשורת, או לפחות, בשלב ראשון, סגנית השר".

את מדברת רק על הצלחות. מה עם כישלונות?

"בכיתה י' רצו להשאיר אותי כיתה, בגלל ציונים בתנ"ך ובמתמטיקה. התחננתי שיתנו לי עוד צ'אנס ללמוד בקיץ, ועברתי. אין אפשרות שלא אצליח".

איך הייתה הקליטה שלך בארץ?

"התקופה הראשונה הייתה קשה במיוחד. למדו איתי עולים מפרס, שהיחס אליהם היה זוועה. גם לנו, הרוסים, לא התביישו לקרוא 'רוסייה מסריחה', וכיום גם לא מהססים לומר 'רוסייה זונה, תחזרי לאן שבאת'. רק כשלמדתי לתואר הראשון, התחלתי להרגיש שייכות וליהנות מהחברים הישראלים".

אפשר לומר שאת מרגישה ישראלית?

"אני כבר 27 שנים בארץ, נהנית לשמוע שירים רוסיים, כמו גם ישראליים. המטרה שלי בכנסת היא לחסל את המיתוס שהאוכלוסייה הרוסית שונה. לכולנו חשובים אותם דברים: חינוך, ביטחון אישי, רמת החיים. יש כאן הרבה גזענות כלפינו וזה מאוד בעייתי".

את הקריירה שלך בנית על בדלנות - עיתון וערוץ רוסי. אפילו בקדימה ייצגת את המגזר הזה.

"בשנים הראשונות לעלייה היו אנשים שהריחו את הפוטנציאל הכלכלי שטמון כאן, והוקמו גופים שהתמחו באוכלוסייה הרוסית. הקימו עיתונים וטלוויזיה נפרדים, וזה רק הדגיש את ההבדל בינינו. המטרה שלי בקדימה היא לתת לדוברי רוסית סיכוי להיות חלק בלתי נפרד מהציבור הישראלי הוותיק".

הצלחת להגשים חלום ולהיכנס לכנסת, אבל נראה שאת לא מפסיקה להילחם. בדיוק כמו בילדות.

"אני מנהלת דיאלוג עם אלוהים כל הזמן. ואין לי ספק שביום הדין הוא יאמר לי - ביצעת כהלכה את התפקיד שלך. הוא סולח על הכול, אני לא בטוחה שאוכל לסלוח על מה שנעשה לי".

"הרגשתי שונה, כי רק לי היה מום"

ח"כ שמאלוב-ברקוביץ' על הגיהינום של ילדותה במוסדות לנכים

לוקח זמן להבחין שידה השמאלית של שמאלוב-ברקוביץ' קצרה יותר. היא למדה להסתיר את זה היטב. כל ניסיון לחזור איתה לילדות שוטף אותה בדמעות. היא נולדה בלידת ואקום, ובשל סיבוכים נותרה ידה השמאלית משותקת.

"מגיל 3 עד 12, רוב השנה לא ביליתי בבית עם המשפחה. זה היה גיהינום. עברתי מבית חולים אחד לשני, בניסיון לתקן את היד שלי. כל פעם הייתי צריכה להתרגל לילדות אחרות, רוסיות, נוצריות ואוזבקיות, שסבלו ממומים ומנכות קשים משלי. דווקא שם הרגשתי נורמלית, כי לכולם הייתה בעיה פיזית. כשהייתי מגיעה בחגים לבית הוריי ויוצאת עם חברות, הרגשתי שונה, כי רק לי היה מום. למרות זאת, החזרה הביתה הייתה תמיד כמו מעבר מגיהינום לגן עדן".

הורייך לא באו לבקר אותך?

"ליד הבית שלנו לא היו בתי חולים טובים, ואימא העדיפה לשלוח אותי למקומות מרוחקים. היא הייתה מאוד חולה, ולא יכלה לבקר אותי. כאב לי, אבל ידעתי שהמשפחה עשתה זאת מאהבה. ההורים שלי היו טובים אליי, והיה להם מספיק כסף כדי לשלוח לי חבילות עם ממתקים ופירות. לפעמים גם הכניסו לי בחבילה בובה נחמדה, לא גדולה מדי, כדי שבנות אחרות לא ייקחו ממני. הייתי ישנה בלילה מחובקת עם הבובה, כדי שיהיה מי שיחבק אותי. זו הייתה האהבה היחידה שקיבלתי במוסדות האלה".

שם, בלילות הבדידות, נבט הדחף להצליח?

"תמיד ידעתי שיש לי שתי ברירות: להישבר או להצליח. החלטתי שאני מעדיפה להיות זו שקובעת את גורלי ואקבע גם את גורלם של אחרים. ידעתי שאעזור כמו רובין הוד למי שיזדקק. גיליתי גם שאני לא מקבלת בקלות מרות. אבא שלי כינה אותי גולדה מאיר, כי ראה את הכוח שלי.

"את צריכה להבין", היא אומרת בדמעות, "עד לפני שנה לא העזתי לדבר ולחשוף את השיתוק והעקמומיות ביד שלי. לא הסכמתי אפילו ללכת לביטוח לאומי, לא רציתי לקבל מהם גרוש ובלבד שלא תדבק בי תווית של נכה. היום אני מרגישה מותשת מכל המאבקים שניהלתי בחיי. אני אומרת לעצמי כל ערב: אם מישהו היה יודע איזו דרך קשה עברתי, היו ודאי מבינים טוב יותר למה אני מתנהגת כמו שאני".

זיכרון הילדות הכי דומיננטי שלה הוא לילות ארוכים של בכי לכרית במוסדות מרוחקים. "שאלתי את עצמי למה זה קרה דווקא לי? איך לא שמעו את זעקתי, את בכיי? לימים, הלכתי לטיפול פסיכולוגי, אבל גם שם לא יכלו לעזור לי".

הקריירה שלך היא פיצוי לסבל?

"כיום, כשאני יושבת בכנסת, במקום הכי מדהים בעיניי בישראל, אני מרגישה שאני פוסעת בדרך לעוד איזה שיא, לעוד מדרגה שבה אוכל להשפיע על חיי ועל חיי אחרים".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות