חולם על כדורים

"המקור", תוכנית התחקירים והתעודה של ערוץ 10, תקדיש הערב (ד') את כולה לסרטו של מוטי קירשנבאום מדרום-אפריקה, לקראת משחקי המונדיאל שייפתחו שם מחרתיים.

קירשנבאום הוא יוצר דוקומנטרי מוכשר, ויש לו עדיין עין חדה כבעבר: הוא יאתר בקהל את הגיבור המקומי הרהוט ביותר, יבחין לא רק במה שגלוי על פני השטח ולא פחות חשוב - יגיש לצופים את הכל בגובה העיניים. כמה יוצרים תיעודיים אתם כבר מכירים שיכולים לגרום לצופים לחשוב בלי להכריח אותם להתאמץ?

הבעיה היחידה שלי עם התיעוד שהביא קירשנבאום מדרום-אפריקה הוא היחס המעט רומנטי לנושא, יחס שמאפיין לא מעט מתעדים לקראת המונדיאל.

אני יודע שבטווח הרחוק, מבחינה גיאו-פוליטית, אין לאנושות עתיד ללא חלוקה מחדש של המשאבים בין צפון ודרום, מזרח ומערב, ומבחינה זו מפעל הגביע העולמי הוא לכאורה קורבן קטן להקריב למען הנושא, רק תפסיקו בבקשה להעמיד פנים שאתם נהנים מזה.

כדורגל הוא מוצר אירופי שגלש לחלק מהמקומות בעולם שבהם שלטו אירופים בעבר, ומאחר שהמונדיאל כבר מזמן לא מושתת על איכות הכדורגל כי אם על האווירה - הרי שהמונדיאל הקרוב הולך להיות די עלוב.

אל תאמינו למי שמספר לכם אחרת, אפילו אם המסר שלו עטוף בצבעים חמים ומוגש בדרך המקצועית והטובה ביותר.

וזרחה השמש

"סרט מלחמה: נקודת המפנה", ד' 22:00, "נשיונל ג'יאוגרפיק"

אחד הדברים הטובים ביותר בתאריך העגול של 65 שנים לסיום מלחמת העולם השנייה, הוא מבול של סרטי תעודה שמוקדשים לאירוע שהוא אולי החשוב ביותר (ולבטח הקודר ביותר) בהיסטוריה האנושית בעת החדשה.

כמו מי שצופה בסדרה בשידור חוזר ומחכה לראות את הפרק האהוב עליו, אני תמיד ממתין בדריכות לפרק (ובכל סדרה על המלחמה ההיא יש פרק כזה) שמותח את הקו בין אל-עלמיין וסטאלינגראד, ומשם מוליך את העלילה קדימה אל סף הנחיתה בנורמנדי.

בדרך-כלל מול הפרק הזה מתחלף מצב-רוחי הקודר בתחושות של אופטימיות: הנה כי כן, מתהפך הגלגל...

אחרי 20 שנה

"מחפשת את בני", ד' 21:05 "יס דוקו"

אם שמסרה את בנה לאימוץ, האם היא החוטאת או שמא היא הקורבן? האם אין לה מחילה, או שמא היא זקוקה לחמלה? אני מודה שגם בתום הצפייה בסרט התיעודי האנגלי הזה לא מצאתי מוצא מהדואליות הזאת.

ובכל זאת הצפייה היתה מעניינת, אולי בגלל נקודת המבט השונה של הסרט הזה. אנחנו נוהגים לשמוע את סיפורי האימוץ, בדרך-כלל מנקודת מבטם של הילדים שבגרו והחליטו לחפש את הוריהם הביולוגים. ההנחה היא שההורים, ובמיוחד האימהות, מנסים דווקא להדחיק את אותו אירוע נורא בעברן.

כאן נקודת המוצא היא שונה: נשים שמסרו את ילדיהן לאימוץ מאתרות ונפגשות עם ילדיהן שבגרו.

גם אם התוצר הוא די צפוי, הוא עדיין מעניין ולפרקים אף מרגש.

שעתו היפה

"להציל את טוראי ריאן", ד' 22:00, "יס 4"

נכון, כולנו ראינו את הסרט הזה, וסביר להניח שכבר יותר מפעם אחת. אבל יש בו, למרות אורכו, לא רק משהו כובש, אלא גם תובנות שמתפתחות לאורך צפיות חוזרות ונשנות.

לטום הנקס יש לא מעט שיאים קולנועיים בקריירה הארוכה שלו - מ"ביג" ועד "פורסט גאמפ", אבל דווקא בסרט הזה, שמכריח אותו להיות גיבור מלחמה עם מידות טובות של אנטי גיבור קלאסי, הוא מוציא, לטעמי, מעצמו את המיטב, בתפקידו כקצין שנשלח לאתר בחזית את ריאן שאיבד את אחיו ושהצבא מחליט להשיב אותו, משנותר בן יחיד להוריו, הביתה כשהוא בריא ושלם.